נפרדת מהכחול
כבר הרבה זמן יודעת שאני צריכה להפרד מהצבע. תאמינו לי אם אני אגיד שזה צובט בלב? שזה לא פשוט כמו שזה נקרא? אני יודעת שהגיע הזמן לעשות את הצעד, לשחרר את האחיזה, להמשיך הלאה. החיים שלי מלאים היום בכ"כ הרבה דברים ואני מתקשה להיות פה בנפשי, בכתיבה, בתמיכה ובאנרגיות. אני יודעת שזה בסדר להעלם לפעמים גם כמנהלת וכבר היו לי תקופות כאלה אבל עכשיו זאת תקופה אחרת וזאת לא העלמות לצורך חזרה אלא משהו אחר שקורא לי לפנות מקום בתוכי. כבר כמעט שלוש שנים שאני כאן בפורום הזה, חמש שנים בקהילת האובדן של תפוז ושנתיים פחות חודש שאני מנהלת את הפורום הזה, וזאת חתיכת תקופה משמעותית בחיים שלי. תקופת הילדות של ההורות. התקופה שבה קילפתי מעצמי את העצב ונבנתי מכאן למקום כ"כ טוב ונפלא. יסלחו לי הציניות שבינכן על המושיות והקיטשיות אבל זה באמת מהמקום הכי רגיש בלב. כ"כ הרבה נשים הכרתי במקום הזה, וירטואלית ולא וירטואלית, כ"כ הרבה נשים שנגעו בי והוסיפו רבדים לאני שלי, כ"כ הרבה למדתי כאן וכ"כ הרבה מילים כתבתי במקום הזה ואפילו שאני נפרדת רק מהכחול ולא מהכתיבה כאן אני בכל זאת יודעת שיש בפרידה הזאת מידה מסויימת של סיום. משאירה את הפורום היקר והמיוחד הזה בידיה הנאמנות והמצויינות של דיא. מאחלת לכולכן את כל הטוב שבעולם ובמיוחד לידות טובות, והמון המון ילדים בריאים שימלאו את הפורום הזה. מבטיחה לכתוב ובעיקר לעקוב אחרי כולכן. תודה, תודה, תודה על כל מה שקיבלתי מכן. מסיימת עם חיוך גדול ודמעה קטנה, נייטי כמה קשה לי לעשות "שלח" אבל הנה, עושה.
כבר הרבה זמן יודעת שאני צריכה להפרד מהצבע. תאמינו לי אם אני אגיד שזה צובט בלב? שזה לא פשוט כמו שזה נקרא? אני יודעת שהגיע הזמן לעשות את הצעד, לשחרר את האחיזה, להמשיך הלאה. החיים שלי מלאים היום בכ"כ הרבה דברים ואני מתקשה להיות פה בנפשי, בכתיבה, בתמיכה ובאנרגיות. אני יודעת שזה בסדר להעלם לפעמים גם כמנהלת וכבר היו לי תקופות כאלה אבל עכשיו זאת תקופה אחרת וזאת לא העלמות לצורך חזרה אלא משהו אחר שקורא לי לפנות מקום בתוכי. כבר כמעט שלוש שנים שאני כאן בפורום הזה, חמש שנים בקהילת האובדן של תפוז ושנתיים פחות חודש שאני מנהלת את הפורום הזה, וזאת חתיכת תקופה משמעותית בחיים שלי. תקופת הילדות של ההורות. התקופה שבה קילפתי מעצמי את העצב ונבנתי מכאן למקום כ"כ טוב ונפלא. יסלחו לי הציניות שבינכן על המושיות והקיטשיות אבל זה באמת מהמקום הכי רגיש בלב. כ"כ הרבה נשים הכרתי במקום הזה, וירטואלית ולא וירטואלית, כ"כ הרבה נשים שנגעו בי והוסיפו רבדים לאני שלי, כ"כ הרבה למדתי כאן וכ"כ הרבה מילים כתבתי במקום הזה ואפילו שאני נפרדת רק מהכחול ולא מהכתיבה כאן אני בכל זאת יודעת שיש בפרידה הזאת מידה מסויימת של סיום. משאירה את הפורום היקר והמיוחד הזה בידיה הנאמנות והמצויינות של דיא. מאחלת לכולכן את כל הטוב שבעולם ובמיוחד לידות טובות, והמון המון ילדים בריאים שימלאו את הפורום הזה. מבטיחה לכתוב ובעיקר לעקוב אחרי כולכן. תודה, תודה, תודה על כל מה שקיבלתי מכן. מסיימת עם חיוך גדול ודמעה קטנה, נייטי כמה קשה לי לעשות "שלח" אבל הנה, עושה.