נפרדנו

אוי דודו

הוא לא כזה שיטחי.המשפחה שלו שיטחית, לא הוא. הם מחפשים את מלכת היופי והשלימות מבחינת החיצוניות ואני לא כזו. אני לא מכוערת אבל לא מלכת היופי, אז מה אם אני שמנה? גם ככה התחלתי בדיאטה ואני רשומה במכון כושר. זה לא קשור לזה. זה קשור לזה שהם אפילו יחס כמו שצריך לא נתנו לי ולא דיברו איתי בכלל ולא התעניינו בי. זה כואב. אבל עדיף עכשיו מאשר אח"כ כשהייתי נפרדת ממנו,היה יותר כואב לי.
 

duduamar

New member
עובדה היא שהוא נפרד ממך.

לדעתי מה שהיה עליו לעשות זה פשוט להבהיר למשפחה שלו שהוא אוהב אותך וזה מה שקובע, לא מה שהם חושבים עלייך. זה שאת שמנה אומר שאת צריכה להיות לבד כל החיים??? משקל זה ממש לא הכל, מה שחשוב זה מה שיש מתחת למעטפת החיצונית, וחבל שהמשפחה שלו לא נתנה לך צ'אנס וניסתה להכיר את האישיות שלך, והיא בהחלט לא הייתה אמורה לפסול רק על סמך המראה החיצוני. אולי זה לא אומר שהוא שטחי, אבל זה בהחלט אומר שאין לו עמוד שדרה חזק והוא לא מסוגל לעשות מה שהלב שלו אומר, אלא רק מה שאמא ואבא שלו אומרים לו, וזה די עצוב לדעתי שבן אדם בוגר מתנהג ככה. לדעתי הכנה - זה רווח נקי שלך.
 
אני יודעת

שהוא חלש אופי בקטע הזה והיה מוכן לוותר על אושר שלו. אין לי ברירה אלא להמשיך הלאה.
 

duduamar

New member
זו גם לא ברירה כל כך רעה....

בסך הכל אין אדם שלא היה במצב שלך מתישהו בחיים, זה קורה.. לא צריך לקחת את זה יותר מדי קשה, אלא סתם כעוד חוויה בחיים, ולהמשיך הלאה, ולנסות למצוא שוב אהבה, בתקווה שזה יגמר קצת יותר טוב מאשר בפעם הזו.
 

duduamar

New member
נחמד לראות שיש עדיין אנשים מאמינים.

"מה שלא יהיה, יהיה רק טוב" אומר השיר... אני מאוד מאמין בכוח האמונה. תראי שבאמת יהיה לך טוב, ונקווה שבמהרה.
 

catmike

New member
יש אנשים כאלא.

כנראה שהוא עדיין נמצא בשלב של גן ילדים ומשפחה בוחרים בשבילו את החברים ואת החברות. וגם עם משפחה שלו היו טיפה יותר חכמים, אז היו מכבדים אותך, היו מדברים איתך, היו מתחשבים בך וגם היו מכבדים את הזכות שלו לבחור (במקרה הזה חוא בחר בך). ככה היו עושים רוב המשפחות וגם את משפחה שלי (עם הם היו בארץ).
 

catmike

New member
עם הם מחייבים אותו לבחור

בינייהם לביניך אז זה כבר לא בסדר.
 
אני בטוחה ששנינו מרגישים רע עם זה

ואני בכיתי כי לי זה פגע וכאב. אבל עזוב, אני הולכת לדרכי שלי עם האכזבה שלי. והוא יתרכז בלימודים שלו. וזהו.
 

ילדונת25

New member
וואו...

קראתי את ההודעה שלך, והצצתי בתגובות שקיבלת. אני חדשה בפורום הזה, אז הבנתי מה היתה הבעייה ביניכם רק אחרי שקראתי תגובות של גולשים... ובכן, קודם כל, אני חושבת שיש בך מעלה נפלאה אחת שאין ל"חבר" שלך... רגישות. זו תכונה נפלאה שלא כל אדם מתברך בה. את צריכה להיות שמחה שאלוהים נתן לך את המתנה הנפלאה הזו. אני יודעת שלפעמים הרגישות נראית כמו קללה, אבל אם תחשבי על זה באמת, תביני כמה נפלא להיות רגישה. שנית, אני חושבת שבזה שהוא נפרד ממך, הוא עשה לך טובה ענקית מכמה סיבות. בראש ובראשונה, הוא הראה לך את הפרצוף האמיתי שלו - זה טוב שגילית את זה עכשיו. תארי לך שהוא היה מושך את זה עוד והיית נכנסת עמוק יותר לתוך מערכת היחסים ואז היית מגלה שבעצם הוא רכיכה חסרת עמוד שדרה... היה כואב לך יותר. ומעבר לזה, זה אולי יישמע קצת לא רגיש מצידי, אבל הוא גרם לך לחשוב מה את לא אוהבת בעצמך. תהיי מאושרת שזה משהו שיחסית קל לשנות. שלא תביני לא נכון, אני לא אומרת שמשקל זו בעייה (אלא אם כן הוא מהווה סיכון רפואי), יש נשים שמנות יפיפיות, והוא לא חייב לאהוב את זה אצלך, אבל אם את לא אוהבת את זה, כבר עברת חצי דרך. החלטת שאת זה את רוצה לשנות בעצמך. יש אנשים שיש להם חסרונות שהם לא יכולים לשנות אותם... יחסית קל להיפטר ממשקל עודף.. יש מליון ואחת דרכים לעשות את זה. ההמלצה שלי, ספורט. מעבר ליתרון הרפואי הבריאותי שבספורט, ומעבר לשריפת השומן, ספורט יגרום לך גם להרגיש טוב. זה ידוע שפעילות גופנית תורמת לאושר הפנימי. אז קומי, חייכי ותתחילי לאהוב את עצמך... אני בטוחה שהעולם ישים לב לשינוי. בהצלחה!!!
 
מתוקה

אני לפניו, הורדתי 6 קילו אבל זה לא היה בשבילו או בגלל מישהו אחר אלא בשבילי. כיום אני בפיקוח אחרי דיאטטן, ואני בחדר כושר 3 פעמיים בשבוע התעמלות של שעה וחצי ואני נהנת מזה. עד אתמול, לא ידעתי בדיוק מה גרם להם לומר שאני מכוערת, אני מתכוונת למשפחה שלו. עד שדיברתי איתו אתמול בנסיון להיות ידידים, והוא אמר לי שהדבר שהכי הפריע זה המשקל שלי. אני לא שוקלת את 200 קילו ולא את 100 קילו, אבל אנשים ששופטים אותי בגלל משקלי, הם לא אנושיים. כי אף אחד לא יודע מה יקרה לו, מתי הוא ישמין, החיצוניות זה לא הכל. כיום אני יודעת שהוא בוודאות לא אהב אותי באמת, אחרת היה נלחם עליי, כמו שאני נלחמתי נגד ההורים שלי שאמרו לי שהוא קטן מגילי ושאני לא צריכה לחכות לו 5 שנים של לימודים כדי לחכות לו להקים בית. ואת יודעת מה? הם צדקו. ואני יודעת שאם היינו ממשיכים לצאת, הוא היה נפרד ממני בסוף. מפני שההורים שלו היו מבקשים ממנו את זה והוא היה נענה לדרישותיהם. אני אישית לא הייתי יכולה לחיות במשפחה שהכל אצלה כללים.זה לא עובד ככה. ותודה רבה על תגובתך יקירה!!!
 
למעלה