נפרדנו...

[קרני]

נפרדנו...

נפרדנו כי זה הדבר הנכון לעשות. אתה יודע את זה, אבל כל כך כועס עליי. אני מבינה. יודעת שפצעתי לך את הלב נורא. מתביישת רק מהמחשבה. מבכה את חוסר היכולות שלי, את טיפשותי, את הקרות ועם זאת מבכה את חסרונך. ואתה לא מבין שגם לי לא קלה הפרידה. אתה לא מבין שבלילה בין סדין לשמיכה אני מתהפכת במיטה והיד מחפשת את מקומה; מעל גופך. ללטף לך את הלחי, לגעת בתנוך האוזן ולחבק אותך עד לשינה. מתהפכת במיטה ומנסה לשחזר שיחות אל תוך הלילה, אבל אף אחד לא עונה בצד השני של המיטה. ועדיין הראש שלי שואל אותך שאלות ומדבר איתך על כל הדברים הכי קטנים והכי גדולים: "מה חושב על החצאית החדשה? יפה לי?" "מה הכי מתאים ללבוש היום?" "היית הולך להופעה?" "אהבת את הסרט?" "מה היית חושב על מה שעשו לי היום בעבודה?" "חושב שעניתי נכונה לבוס?" "למה אני מרגישה כל כך קטנה?" "אני חושבת שאתה תגיע לגדולה" "מה אתה עושה עכשיו? עם מי אתה נמצא? על מי אתה חושב?" "מתגעגע אליי? אני חסרה לך?" ואתה לא עונה, ובמקום זה אני מתחת לשמיכה שלי מרגישה בחסרונך, ויודעת שלמרות הכאב הרב, הגעגועים והאהבה מקומי הוא לא איתך. לא, זה לא נשמע הגיוני והלוואי והייתי יכולה לשנות את העיוות בתוכי שרוצה אותך, אך עם זאת יודע שזה בלתי אפשרי בשבילי. כואבת, אוהבת ונפרדת,

אני

 

[שובון דובון]

..........

וגם את לא מבינה שקשה עלי הפרידה, וגם את אינך רואה ויודעת את שעובר עלי. והחצאית שלך מקסימה, כמו כל החצאיות שלך (טוב, נו, כמעט), ומעטים הבגדים שלא יפים על הגוף שלך, וכן, אני הולך להופעה, ב-24 ביולי בקיסריה עם חברים, ואת הסרט לא אהבתי, אבל זה ממש חידוש שאני הולך לקומדיות, וכן, אני יודע שעשו לך עוול בעבודה, אבל אני מאחל לך שאלו יהיו הצרות היחידות שלך, ובדיוק כפי שאת כל הזמן אומרת לי, קחי את הדברים בפרופורציות, וזה לא משנה אם ענית נכונה, כי מה שמשנה זה איך את מתקנת אם קלקלת ואיך את מקלקלת אם תיקנת, ואת ממש לא קטנה, כי יש לך כוחות אדירים שהלוואי ולי היו קצת מהם, אבל נראה שאת לא מצליחה למקד את האנרגיות שלך למקום אחד ולהשקיע בו וליצור מעצמך מישהי גדולה, ואני יודע שאני אגיע לגדולה (או שאולי כבר לא, כי אני כבר רואה איך אני שוב לא אלמד למבחנים), אבל זה יהיה ממש משעמם כשאת לא לצידי. ומה אני עושה עכשיו? חזרתי מחתונה. כן, ההיא שדחו, כן, ההיא שלא ידעת אם את רוצה לבוא. לא הפסדת. האוכל היה על הפנים. היה נחמד לחזור עכשיו הביתה ולשבת לשחק איתך את משחק הקוביות הזה שאני אוהב-שונא (איך את מוצאת את כל הצורות האלו?). עם מי אני נמצא? עם אף אחת. למה? ככה. את צריכה לדבר איתה, יש לי תחושה שתגלי תאומה אבודה. אין לי מושג איך אני נופל על כל המתוסבכות. על מי אני חושב? לצערי, עליך. וכן, זה לצערי, כי במקום לחשוב עליך הייתי רוצה לדבר איתך, ולשמוע אותך, ולנשק אותך, ולראות את הפרצוף של היופי הפנימי, ולחבק וללטף ולמזמז ולשכב איתך ולישון איתך ולאכול איתך קורנפלקס בבוקר, או אפילו ללכת ולשבת בארומה ולאכול croissant עם שוקולד, ואז לצאת לסיבוב שופינג (אני צריך מכנסיים חדשים). אם אני מתגעגע? את יודעת שכן. אל תעשי את עצמך. אם את חסרה? כן. חצי מהלב שלי נעלם לו בתקופה האחרונה. אבל את ממשיכה בדרכך הלא-ברורה, ובמקום להפסיק לריב עם עצמך, במקום להבין שהלב שלך לא סתם כואב, את מחליטה לצאת לי מהחיים. מזכיר לי את הדרך שבה אני מנתק איתך את הטלפון - במקום להתמודד, אני פשוט מנתק, אלא שיחי ההבדל הקטן, טלפון מנתקים ומתקשרים שוב, בקשר זה לא תמיד עובד כל כך בקלות. כואבת? הפתרון בידיים שלך. אוהבת? עדיין קשה לי להאמין. נפרדת? אין לי מה להגיד על זה. גם לי כואב. גם אני אוהב. בקשר לפרידה, בא לי למחוק את החלק הזה מהחיים שלי. שובי דובי

 

[איצטרובל בת]

אנשימים......

בבקשה אל תתנו לזה להיגמר ככה.....

 

[אניהו]

וואוו......./images/Emo4.gif

 

[dance of life]

מ...

אהבה היא הדבר היחיד שמחזיק את העולם הזה על רגליו, הדבר היחיד המניע אנשים לקום בבוקר והדבר היחיד הגורם להם לא לרצות לקום כשהיא איננה אל תתנו לזה ללכת כך.. אהבה אמיתית יש רק אחת... עדיף לבדוק ביחד מה יש לשנות מאשר לבדוק בנפרד ואז לחיות באשליות... ופשוט לא להיות.. בהצלחה לכם.. וכמו זה שלפני כותבת "וואו".