קודם כל, לברור יעדים ברי השגה.
שנית, לנקוט פעולות העשויות לתרום להשגתם. ושלישית, לא לבזבז משאבים - לא אנשים, לא תחמושת, לא את כלכלת המדינה ולא סערת רגשות לאומית - לכבוד שומדבר אחר. למיטב הבנתי: 'לסלק את חיזבאללה מלבנון' אינו יעד ברי השגה. אנשי חיזבאללה הם בשר מבשרה של לבנון, יש להם שמונה מושבים בפרלמנט הלבנוני, הם נמנים בין הכוחות האנטי-סוריים הבולטים שם, והממשלה הלבנונית זקוקה להם כדי להישאר בשלטון. נוסף לזה, המתקפה רחבת ההקף על לבנון רק תורמת לפופולריות של חיזבאללה שם ומגבירה את כושר הגיוס של הארגון - לא רק בלבנון אלא בקרב כל ארצות ערב. גם 'לפרוק את חיזבאללה מנשקו' אינו יעד בר השגה. באמצעות פעולה צבאית אפשר להרוס חלק ממתקני השיגור אבל לא את כולם ואולי אפילו לא את מרביתם. למיטב הבנתי להבטחות של הגנרלים במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, אין שום אחיזה במציאות; ולא בטוח שמחירה של הפעולה הצבאית שווה בהישגיה. את הלקח הזה למדנו עוד בסיבוב הקודם בלבנון, לא ברור לי מה הטעם בחזרה על טעויות שכבר עשינו. הישג חלקי מאותו סדר גודל ניתן היה להשיג גם מהפצצות מהאויר בהקף קטן בהרבה, בלי להיכנס ללבנון, ובאמצעות התערבות בינלאומית מסיבית; שאותה מדינת ישראל חוזרת ודוחה. 'לשחרר את החטופים' היה אולי יעד בר השגה, אבל לא ברור לי איך הכניסה ללבנון משרתת אותו; ואני מתקשה להאמין שהממשלה או הצבא חשבו שהיא תורמת להשגתו. 'לחסל את נאסראללה' הוא יעד בר השגה, אבל מסופקתני אם פעולה צבאית רחבת הקף היא הדרך היעילה להשיג זאת, ואני די בטוחה שלא נוכל 'לחסל' גם את כל יורשיו לדורותיהם. 'לפוצץ את הצורה' ללבנון, להרוג רבים מאזרחיה ולהרוס כל מה שהצליחו לבנות מאז שיצאנו משם - הוא יעד בר השגה, אבל לא הצלחתי להבין במה הוא משרת את מטרותינו. אני מציעה להשיג בהקדם התערבות של כוח בינלאומי, להתמקח על השבת החטופים ולהשיב את כוחותינו. לטעמי גרמנו כבר די נזק והותר, להם וגם לעצמנו. עוד שמונים הרוגים לקבר האחים בצור ממילא לא יועילו.