נפל במייל
במקרה שלא שמעתם עדיין, יש 'מצעד גאווה' בירושלים. אפשר להתווכח האם זה נכון או לא נכון, אם צריך או לא צריך, אם הומוסקסואליות זאת מחלה או לא מחלה. ואפשר להתייחס אליו כאל 'מצעד סובלנות' או הפגנה של זכויות אדם. העובדה היא שישנם גורמים בירושלים, לא מעטים לצערנו, שמטרתם לסכל את המצעד, בדרכים אלימות, גורמים כגון רבני העדה החרדית וגורמי ימין קיצוניים כמו ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר. אותם גורמים מנסים לנכס את ירושלים ולהפוך אותה לעיר חשוכה, שנשלטת בידי קבוצות שהשפה בה הן משתמשות היא כוח ואלימות, ולא בוחלים בשום אמצעי כדי להלחם בדעות שלא עולות בקנה אחד עם הדעות או האמונות שלהם. מצעד הגאווה של ירושלים בשנת 2006 כבר מזמן אינו מצעד שמייצג קהילה מסויימת ומצומצמת יחסית. זהו מצעד לכל אדם אוהב חופש, שחירויות הפרט חשובות לו. מצעד שמייצג את כל מה שישראל אמורה להיות, מול הניסיון לגרור אותה לתהומות של פונדמנטליזם דתי שנשלט בכוח הזרוע. המצעד הזה יכול להיות מוביל לשינוי חברתי במדינה שיהפוך את החיים פה ליותר נסבלים ויעמעם קצת את כוחן של הקבוצות המיליטנטיות. מהשינוי הזה יכולות להרוויח כל הקבוצות החופשיות בישראל, כל המיעוטים, וכל האנשים שמפגינים על זכותם לחיות אני לא יכול לשכנע אתכם לבוא כאשר מאיימים ברצח על המשתתפים במצעד, בלי קשר לדעתם או נטייתם המינית. אני יודע שאני אישית אגיע, ואני יודע שחשוב להגיע, אבל איני יכול להכריח אדם. אני רק יכול לבקש שתקימו קול צעקה בעניין. הבינו, אין לי בעיה עם מחאה נגד ה'תועבה' או ה'גועל נפש'. אבל למחאה יש דרך לגיטימית, והיא הפגנת נגד מילולית. איומים באלימות ובשפיכות דמים אינה מקובלת עלי ואינה מקובלת גם ביהדות, שהרי נאמר 'לא תרצח'. יום שישי הבא, ה-10 בנובמבר, 2006, 11:00, גן העצמאות. יש איסור מוחלט להכניס כלי נשק למתחם האירוע, ויש להשמע להוראות המארגנים והמשטרה. אין להגרר לעימותים אלימים. בבניין ירושלים החופשית ננוחם.
במקרה שלא שמעתם עדיין, יש 'מצעד גאווה' בירושלים. אפשר להתווכח האם זה נכון או לא נכון, אם צריך או לא צריך, אם הומוסקסואליות זאת מחלה או לא מחלה. ואפשר להתייחס אליו כאל 'מצעד סובלנות' או הפגנה של זכויות אדם. העובדה היא שישנם גורמים בירושלים, לא מעטים לצערנו, שמטרתם לסכל את המצעד, בדרכים אלימות, גורמים כגון רבני העדה החרדית וגורמי ימין קיצוניים כמו ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר. אותם גורמים מנסים לנכס את ירושלים ולהפוך אותה לעיר חשוכה, שנשלטת בידי קבוצות שהשפה בה הן משתמשות היא כוח ואלימות, ולא בוחלים בשום אמצעי כדי להלחם בדעות שלא עולות בקנה אחד עם הדעות או האמונות שלהם. מצעד הגאווה של ירושלים בשנת 2006 כבר מזמן אינו מצעד שמייצג קהילה מסויימת ומצומצמת יחסית. זהו מצעד לכל אדם אוהב חופש, שחירויות הפרט חשובות לו. מצעד שמייצג את כל מה שישראל אמורה להיות, מול הניסיון לגרור אותה לתהומות של פונדמנטליזם דתי שנשלט בכוח הזרוע. המצעד הזה יכול להיות מוביל לשינוי חברתי במדינה שיהפוך את החיים פה ליותר נסבלים ויעמעם קצת את כוחן של הקבוצות המיליטנטיות. מהשינוי הזה יכולות להרוויח כל הקבוצות החופשיות בישראל, כל המיעוטים, וכל האנשים שמפגינים על זכותם לחיות אני לא יכול לשכנע אתכם לבוא כאשר מאיימים ברצח על המשתתפים במצעד, בלי קשר לדעתם או נטייתם המינית. אני יודע שאני אישית אגיע, ואני יודע שחשוב להגיע, אבל איני יכול להכריח אדם. אני רק יכול לבקש שתקימו קול צעקה בעניין. הבינו, אין לי בעיה עם מחאה נגד ה'תועבה' או ה'גועל נפש'. אבל למחאה יש דרך לגיטימית, והיא הפגנת נגד מילולית. איומים באלימות ובשפיכות דמים אינה מקובלת עלי ואינה מקובלת גם ביהדות, שהרי נאמר 'לא תרצח'. יום שישי הבא, ה-10 בנובמבר, 2006, 11:00, גן העצמאות. יש איסור מוחלט להכניס כלי נשק למתחם האירוע, ויש להשמע להוראות המארגנים והמשטרה. אין להגרר לעימותים אלימים. בבניין ירושלים החופשית ננוחם.