נפילה נוספת

[אגסיל]

תודה לך גת גלימית

הבנתי מכל מי שכתב לי בנושא כסא הגלגלים שעלי לקבל את הגזרה. ובכן אני שמחה שכתבתי את מה שהרגשתי ואני שמחה שקראתי אתכם. וטוב שיש לי אתכם להתחלק בקשיים. אני מקווה שאתרגל מהר למצב ואני מקווה שלאמא יהיה נוח וטוב במצב שהיא נמצאת. תודה לכולם ובשורות טובות לילה טוב לילי

 

[zs1957]

לילי יקירה מבינה ללבך הייתי במצבך

המעבר מהליכון לכסא גלגלים קשה לנו אבל אין ברירה במחלה הזאת אנחנו נסוגים אחורנית כל הזמן. מה אכפת לך לטייל אתה בעגלה? נוח לשתיכן. האם את חושבת שאמא תבריא? התשובה א, אז הפנימי זאת במוחך. היא לא תבריא והמצב ילך ויתדרדר. את צריכה לשמור על שפיות ולהיות חזקה כל הזמן. ככל שתחשבי חיובי ותפנימי את העובדה שאמך חולה במחלת אלצהיימר שזו מחלת חשוכת מרפא וכל מה שעלייך לעשות זה לתמוך בה , להעניק לה טיפול טוב וחם ללטף ולחבק. אני נגד כל התרופות שבמילא אינן מועילות. תני לה לאכול מה שהיא אוהבת וכמה שהיא רוצה לא להכריח לאכול היא לא חייבת לסיים את כל מה שבצלחת. לטפי אותה, חבקי אותה שירי לה שירים כמו לתינוק.במידה ואוכלת מעט הוסיפי אינשור פלוס ההבדל הוא שאצל התינוק יש התקמות בהתפתחות ואצל אמך יש רגרסיה לא קל להתמודד עם מחלת אלצהיימר אבל זכרי שתמיד יש מקרים גרועים יותר. לדוגמא: אם המאבדת את בנה בטרם עת, חלל צה"ל נהרג בתאונה, נפטר ממחלה, התאבד , נרצח בשוגג. את יודעת שבמקרה הנ"ל זה הרבה יותר קשה . כי דרך העולם היא לקבור את ההורים ולא את הילדים. גם פה יש דרכים להתמודדות עם השכול. רציתי לספר לך שאני ואחותי התמודדנו עם מחלת האלצהיימר של אמי 18 שנים במסירות רבה בטיפול בבית עם מטפלות זרות. לא היה קל אבל עשינו את זה באהבה רבה. מלבד זאת אני ואחותי היינו אפוטרופסיות גוף ורכוש על אמנו ז"ל שזה אומר לכתוב פרטה אחת לשנה על כל הוצאה לאפוטרופוס הכללי. עשינו גם את זה. חודשיים ימים אמא גססה למות במחלקה הגריאטרית בביה"ח מאיר טפלנו בה סביב השעון היה קשה ומתיש. חברי הפורום יודעים מה עברנו קבלתי המון תמיכה מהבית מבעלי מילדי מהחברים בפורום. איש מלבד חברי הפורום לא ידע מה עובר על הנפש שלי ושל אחותי מבלד אחיה של אמנו שהיו ותמכו בנו וגם הם קשישים. יצא מצב שאנחנו היינו צריכים לתמוך גם בהם. כי היה להם קושי נפשי רב לראות את אמי בימיה האחרונים אולם הם הגיעו לבית החולים להפרד ממנה. חלפה שנה וחמישה חודשים מאז הלכה אמי לעולמה. הגעגועים אליה ואל אבי שנפטר לפני 17 שנים עזים מאד. זה דרכו של עולם ואין מה לעשות זולת להמשיך בחיים בשגרה. תהיני מבעלך מילדייך מנכדייך. שולחת לך חיבוק גדול ונשיקות. יום טוב, זהבה

 

[אגסיל]

זהבה יקרה, ריגשת אותי בדבריך

אני מנסה להפנים שזה המצב וחושבת על כך באופן חיובי, אני מתחילה להבין שזה המצב וטוב מזה כבר לא יהיה. אתמול כשביקרתי את אמא טיילנו בכסא הגלגלים ובסך הכל היא נהנתה כי טיילנו רחוק יותר מתמיד. אז זהו אמא בכסא גלגלים והפנים קדימה, נקווה לטוב ולימים קלים. הנכדים שאצלנו חמודים ואני באמת נהנית מהם מאד. הבת עוזרת לי מאד ותומכת בי נפשית וגם פיזית. ב' מנסה "לא להפריע" . מבין את הקושי שאני נמצאת בו. אנחנו יוצאים לטיול קצר מדי יום ואני מנסה להנעים לו את היום עד כמה שאני יכולה. תודה לכולם על העזרה יום נעים לילי