נפילה נוספת../images/Emo20.gif
מזה זמן מה אומרות לי האחיות בבית האבות שאמא צריכה להיכנס לכסא גלגלים כי קשה לה ללכת. היא הולכת עם הליכון ובאמת הליכתה נעשית כבדה מיום ליום וקשה לה ללכת. אני אמרתי לאחיות שברצוני למשוך את הגזירה כמה שאפשר ולא להושיב את אמא על הכיסא. נראה לי שזה שלב שיהיה לי קשה לעמוד בו. אתמול בבוקר כשהגעתי לבית האבות אמא ישבה על כיסא רגיל וכשרציתי להוריד אותה לגינה לטייל קצת ראיתי שאני לא מצליחה להרים אותה ולגרום לה להתנועע. מיד הגיעה אלי האחות ואמרה - לילי אין ברירה את חייבת להושיב אותה על כסא גלגלים כי היא לא יכולה ללכת ובטח שלא ללכת לטייל. בלב כבד מאד עם גוש ענק בגרון הושבנו את אמא בכסא הגלגלים והסעתי אותה לטייל. מזל שהייתי מאחוריה והיא לא ראתה את הדמעות הזולגות לי מעליהן. היה לי כל כך קשה לראות אותה כך, נזכרתי שוב באמא א' שלי האשה החזקה והנפלאה. לא יודעת מה להגיד אבל המחלה האכזרית הזאת גומרת גם אותי. כנראה שאמא כבר לא יודעת מה קורה איתה ודווקא היה לה נעים להסתובב עם הכסא, אבל אני נשארתי כל השבת עם מועקה כבדה מאד. עוד מעט אני הולכת שוב לראות אותה, מקווה שהיום יהיה יותר קל גם בשבילה וגם בשבילי. אף אחד מלבדכם לא יכול להבין את מה שאני מרגישה, כי הרי מה הבעייה, אז כסא גלגלים..... אבל אני הרגשתי כמו שלב ענק בסולם ההתדרדרות. שמחה להיות כאן אתכם ולספר לכם את הרגשות שלי - כי הרי כל אחד מכם בצורה זו או אחרת עובר דברים דומים ויכול י להבין את מה שקורה לאדם הבריא כשהוא רואה את היקרים לו במצב שכזה. מאחלת לכולם יום קל. לילי
מזה זמן מה אומרות לי האחיות בבית האבות שאמא צריכה להיכנס לכסא גלגלים כי קשה לה ללכת. היא הולכת עם הליכון ובאמת הליכתה נעשית כבדה מיום ליום וקשה לה ללכת. אני אמרתי לאחיות שברצוני למשוך את הגזירה כמה שאפשר ולא להושיב את אמא על הכיסא. נראה לי שזה שלב שיהיה לי קשה לעמוד בו. אתמול בבוקר כשהגעתי לבית האבות אמא ישבה על כיסא רגיל וכשרציתי להוריד אותה לגינה לטייל קצת ראיתי שאני לא מצליחה להרים אותה ולגרום לה להתנועע. מיד הגיעה אלי האחות ואמרה - לילי אין ברירה את חייבת להושיב אותה על כסא גלגלים כי היא לא יכולה ללכת ובטח שלא ללכת לטייל. בלב כבד מאד עם גוש ענק בגרון הושבנו את אמא בכסא הגלגלים והסעתי אותה לטייל. מזל שהייתי מאחוריה והיא לא ראתה את הדמעות הזולגות לי מעליהן. היה לי כל כך קשה לראות אותה כך, נזכרתי שוב באמא א' שלי האשה החזקה והנפלאה. לא יודעת מה להגיד אבל המחלה האכזרית הזאת גומרת גם אותי. כנראה שאמא כבר לא יודעת מה קורה איתה ודווקא היה לה נעים להסתובב עם הכסא, אבל אני נשארתי כל השבת עם מועקה כבדה מאד. עוד מעט אני הולכת שוב לראות אותה, מקווה שהיום יהיה יותר קל גם בשבילה וגם בשבילי. אף אחד מלבדכם לא יכול להבין את מה שאני מרגישה, כי הרי מה הבעייה, אז כסא גלגלים..... אבל אני הרגשתי כמו שלב ענק בסולם ההתדרדרות. שמחה להיות כאן אתכם ולספר לכם את הרגשות שלי - כי הרי כל אחד מכם בצורה זו או אחרת עובר דברים דומים ויכול י להבין את מה שקורה לאדם הבריא כשהוא רואה את היקרים לו במצב שכזה. מאחלת לכולם יום קל. לילי
