בעניין קיץ - קץ, לא נראה שיש בינהן
קשר, לפי אבן-שושן, כי 'הקיץ הקץ' פירושו מילולית 'התעורר (= התחיל) הקץ' (מקור: 'יקץ' - יש מקום לשאול אם 'הקיץ' לא קשור ל'קוץ' שכידוע יכול לעורר מהר מאוד...), בעוד ש'קיץ' מקורו (קצ - אוגריתית; קיטא - ארמית) במונח לתקופה החמה של השנה, תקופת הבשלת הפירות. קץ מקורו ב'קצץ' (אוגרתית: קצצ, אכדית: qasasu, ארמית: קץ) והוא מציין קטיעה או סוף - בלי קשר לתקופה חקלאית או לתקופת החום. נכון שיש מקור זהה באוגרתית ל'קץ' ול'קיץ' - קצ, אבל מאחר וכמו בשאר השפות השמיות הם לא נעזרו באותיות הגה, לא נוכל לדעת איזה דיפתונג היה כאן, אם בכלל. כוונתי בדיפתונגים היא לצמדי תנועות שנכתבות כך, אך *נהגות* כתנועה אחת. אין לנו בעברית, שהיא שפה שבמקורה נטולת הגאים (הם הוכנסו בסוף ימי בית שני) תופעה כזו, והויתור על 'י' ב'יין' יכולה לנבוע מצורת כתיבה באותה מידה. אולי בהווה ניתן למצוא הקשרים היסטוריים, אבל בשפה הכתובה נטו אני לא מכיר כאלה תופעות.
