נערת בר-כוכבא
מאת יפרח חביב (מתפרסם באישור המחבר) כך עולה וצפה דמותה לנגד עיני, ממרחק השנים הרחוקות ההן... ילד הייתי, כבן שמונה, והימים - ימים קודרים-קודרים: שנץ ץרת"ח על כל מאורעותיה, ערב מלחמת העולם השנייה, וכפרנו הקטן - יישוב ספר, מוקף גדרות-תיל ועמדות וכפרים ערביים עוינים סביבו, וחרדות ואימה מסביב. אבל היא - מפיגה חרדות; מגרשת אימות, מפזרת ענני-סער! הו! כמה נפלאה היתה; כמה תמירה, אצילה, זקופה, קלת-רגל... פעם התקרבתי אל ביתה וראיתיה מסתרקת: שערה הערמוני נשפך גלים-גלים על גבה ועל ראשה ועל כתפיה, עד למתניה... ים של שער! זהב מתבדר! אחר כך אספה אותו, אט-אט, כעוגה גדולה, הדקה בסיכות ארוכות, חייכה אל המראה, צרה אותי בזוית עינה, קרצה לי וגחכה - יפה?! אינני זוכר את שמה... רק הכנוי, שנתתי לה בלבי, אותה שנה: "נערת בר-כוכבא" כי מאז הייתי בגן, אזכרנה - והנה היא מרקדת מסביב למדורת ל"ג בעמר, מוקפת קהל ילדים ובני נוער. והיא כבר אם לנער כבן שתים-עשרה, נשואה זה שנים, אך מקפצת ומדלגת ומובילה את הקהל, מעגלים-מעגלים, כנערה צעירה. ובלבי הקט ראיתיה מדליקה מדורות-מדורות על הרי יהודה, להראות הדרך לחייליו של בר-כובא שם, בהרים, מזהירה מפני הרומאים, ובעת הצורך - יורה בהם קץ מקשת, כמו הקשת שבידי, והחיצים שבאשפתי... הו... מה נפלאה היתה, אפופה בנהגות הלהבה האדירה, וכאשר החלה לחולל - לא היה איש שעמד בפניה! לא ילד ולא שקן; לא ילדה ולא קשישה - את כולם - כולם סחפה למעגל הרוקדים. רקדו! רקדו! היתה מחוללת. "שירו, שירו" - היתה מזמרת. ולפתע - נשמטת מן המעגל המשלהב, גוררת פנימה משקיף סרבן, הנחבא לו, אי-שם ליד גדרפרית הכפר (שם יכשון, אחר כבוד, הפר של כפרנו) - והנה היא שוב מובילה, מזמרת ומרקדת, ומחברת שירים ומנגינות בו במקום, ואנו מחרים-מחזיקים אחריה, משלהבים כמוה: "עם ישאל חי! חי! אין כמוך, בר יוחאי! עלי, עלי, הלהבה! מי כמוך, בר כוכבא!
מאת יפרח חביב (מתפרסם באישור המחבר) כך עולה וצפה דמותה לנגד עיני, ממרחק השנים הרחוקות ההן... ילד הייתי, כבן שמונה, והימים - ימים קודרים-קודרים: שנץ ץרת"ח על כל מאורעותיה, ערב מלחמת העולם השנייה, וכפרנו הקטן - יישוב ספר, מוקף גדרות-תיל ועמדות וכפרים ערביים עוינים סביבו, וחרדות ואימה מסביב. אבל היא - מפיגה חרדות; מגרשת אימות, מפזרת ענני-סער! הו! כמה נפלאה היתה; כמה תמירה, אצילה, זקופה, קלת-רגל... פעם התקרבתי אל ביתה וראיתיה מסתרקת: שערה הערמוני נשפך גלים-גלים על גבה ועל ראשה ועל כתפיה, עד למתניה... ים של שער! זהב מתבדר! אחר כך אספה אותו, אט-אט, כעוגה גדולה, הדקה בסיכות ארוכות, חייכה אל המראה, צרה אותי בזוית עינה, קרצה לי וגחכה - יפה?! אינני זוכר את שמה... רק הכנוי, שנתתי לה בלבי, אותה שנה: "נערת בר-כוכבא" כי מאז הייתי בגן, אזכרנה - והנה היא מרקדת מסביב למדורת ל"ג בעמר, מוקפת קהל ילדים ובני נוער. והיא כבר אם לנער כבן שתים-עשרה, נשואה זה שנים, אך מקפצת ומדלגת ומובילה את הקהל, מעגלים-מעגלים, כנערה צעירה. ובלבי הקט ראיתיה מדליקה מדורות-מדורות על הרי יהודה, להראות הדרך לחייליו של בר-כובא שם, בהרים, מזהירה מפני הרומאים, ובעת הצורך - יורה בהם קץ מקשת, כמו הקשת שבידי, והחיצים שבאשפתי... הו... מה נפלאה היתה, אפופה בנהגות הלהבה האדירה, וכאשר החלה לחולל - לא היה איש שעמד בפניה! לא ילד ולא שקן; לא ילדה ולא קשישה - את כולם - כולם סחפה למעגל הרוקדים. רקדו! רקדו! היתה מחוללת. "שירו, שירו" - היתה מזמרת. ולפתע - נשמטת מן המעגל המשלהב, גוררת פנימה משקיף סרבן, הנחבא לו, אי-שם ליד גדרפרית הכפר (שם יכשון, אחר כבוד, הפר של כפרנו) - והנה היא שוב מובילה, מזמרת ומרקדת, ומחברת שירים ומנגינות בו במקום, ואנו מחרים-מחזיקים אחריה, משלהבים כמוה: "עם ישאל חי! חי! אין כמוך, בר יוחאי! עלי, עלי, הלהבה! מי כמוך, בר כוכבא!