נערה מקזחסטן
New member
נערה מתמחה
הקיץ הגיע להרים בעדינות, מלטף את מטעי החקלאים הבוהקים בירוק. בבוקר, הירוק שברקע מנצנץ מהטל, ובצהרים, מעמיק הירוק ומאפיל, מעוצמתה של השמש. אלו השעות, בהן קשה להסתובב עם לבוש מלא, ורק בערב, מגיע גל בריזה החוזר מההרים הגבוהים, ומרגיע את החום -מעניק לנו קרירות נעימה. כאחת שגדלה בצפון רוסיה, הצהרים הם בלתי נסבלים, חם לי - לכן אני לא יוצאת בצהרים לטיול בגן, אלא מעדיפה את שעות הבוקר, או הערב, עם כל הקושי למצוא שעות כאלה במערכת השעות שלי. החודש האחרון היה מטורף מבחינתי. אני כבר חודש שלם נערה מתמחה, בבית הספר. לפני חודשיים אמרה טניה כי אגש לבחינות המעבר. אם אעבור את הבחינה אני אהיה הנערה שעברה להתמחות בזמן שיא. האחרונה עם זמן הכי מהר הייתה אחת עם קרוב לחמישה חודשי חניכות, וזה הפתיע אותי. היא הוסיפה שזה קשור במזל, מכיוון שהמבחנים נערכים במרווחים של יותר מחודשים, ובהתאמה לקבוצת בנות המתאימה לבחינה. המבחן הגדול נקבע, וכל הניגשות למבחן היו בטירוף של ממש. אנחנו קבוצה גדולה המונה שמונה בנות. לצערי קליאן ואחותי, לא הוגשו למבחן. למרות האכזבה שלהן הן לא הראו את זה, והן משתדלות לעודד אותי כל העת. המבחן מגיע, ואני עוברת אותו למרות שאני לא מאמינה - המנהלת הודיעה עוד באותו ערב את שמות ששת הבנות שעברו, ואני בניהן. הייתה זאת התפרצות שמחה, בסיום ארוחת הערב, והרבה חברות באו לברך אותי. קאלי הזמינה אותי לחדרה, והבטיחה הפתעה. כמה בנות יחד עם קליאן ואחותי, ישבנו וחגגנו עד שסילקו אותנו מחדר האוכל. קומץ בנות הביט בי בקינאה, אם כי ידעתי שגם אני הייתי מקנאת במקומן, אבל זה היה טבעי - כולן רצו להבטיח את מקומן בבית הספר. קאלי הכינה לי חבילת בגדים קטנה, שהכילה בגדים שהיו קטנים עליה, ושחשבה שיתאימו לי. היו שם תחתונים, גרביים, חולצות קטנות ואפילו שמלה קטנה שהיא שמרה מלפני שנתיים. היא סיפרה שזאת השמלה הראשונה שלה במוסד. טניה נכנסה באמצע המדידה, ופסקה שאסור לי לקחת את הבגדים לאגף החניכות. רק שאעבור חדר ואהיה מתמחה אוכל לקבל את הבגדים. זה קצת העיב על השמחה שלי, כל כך רציתי להציג בפני חברותי את המתנות שקיבלתי מקאלי. הימים הבאים עברו כמטורפים, ועברתי הסברים ושינוי מערכת לימודים. גם המעבר לאגף אחר, היה לא קל, והתחלקתי בחדר עם מתמחה אחרת, שלא כל כך התלהבה לראות אותי איתה בחדר. מערכת הלימודים הייתה הדבר הכי מעניין. לימודי שייט מפרשיות, לימודי גולף, לימודי טניס, ריקודים קלאסים, לימודי ברידג` ושחמט, לימודי ציור ופיסול... זה היה מדהים, לראות איך השבוע לימודים התמלא במשימות חדשות ומעניינות. למרות הדברים החדשים לימודי הבוקר המשיכו להיות עיוניים, וכולם היו בשפה האנגלית. בעוד שבוע אני אהיה בת חמש עשרה. חשבתי על כך רבות בחודש האחרון. אני המתמחה הכי צעירה בבית הספר, אם כי היו כבר חניכות שהתקבלו בגיל יותר מוקדם ממני. עד לא מזמן התייחסו אלי כילדה, כעת כמתמחה, אני מרגישה אחרת - אני יודעת שאני כבר מזמן לא ילדה ועתה אני שונה לגמרי. עמדתי הבוקר מול המראה שבמקלחת מתנגבת במהירות, ומשחררת את השיער הכלוא תחת הכובע פלסטיק. אני מסתכלת ורואה נערה בוגרת, אולי אפילו סממנים של אישה. הפנים אותם פנים - ילדותיים ובובתיים, עם שיער בלונדיני בהיר עד לבן בוהק. העיניים אותם עיניים, ילדותיות, גדולות וכחולות כמו של כלב סיבירי, כמו כל שבטי הלאפים בצפון. הסממן העיקרי לנשיותי המתפרצת הוא החזה שהחל להכביד ולקבל משקל, שהפך אותו לשריר עצמאי, נפוח מחשיבות ואוהב להתנדנד. יכולתי לזכור שרק לפני שנה התפיחה התפוחית הזאת הייתה מוצקה ודבוקה לחזה בחוזקה, וכעת קו עיצוב חדש, ומקומר עבר תחת השדיים, עם גמישות ורכות. הפטמות היו אותן פטמות, ורודות אדמדמות, מתנשאות על קצה הגבעה הלבנה. עתה מול המראה, כשנגעתי בהן, מייד הן נקפצו והצטמצמו ברוחבן, מתקמטות ובולטות בעוז כמו זוג דוקרנים קשיח. הבטן הייתה כבר לא עגלגלה אלה שטוחה, ומאורכת - מחליקה כלפי מטה עד שיער ערוותי הבהיר. הוא היה מלא יותר מתמיד וממש התפלאתי איך העשב הזה מתמלא מול עיני בשנה האחרונה. ידעתי כי בהשוואה לבנות האחרות והבוגרות, הוא יחסית דליל ועדין, אבל מבחינתי הוא היה שיער גס, שאהב להתקרזל קלות, ולתפוח במהירות כשהיה יבש. ניגבתי את טיפות המים מהערווה הנוצצת, ואכן השיער החל להתקרזל. קצת קינאתי בנערות מהממזרח הסיני, שערוותן הייתה מעוטרת בשיער שחור, רך ועדין שנראה כי ניתן לסרק אותו לכל כיוון שנרצה. שערי המקורזל היה סרבן. הנפתי רגל גבוה לכיוון הכיור, ויבשתי את פנים ירכי. השרירים היו קצת כואבים משיעורי הספורט המוגברים שלנו, ויכולתי לראות את השריר הכואב, מתוח מכיוון חור התחת, ועובר כמו גיד מרכזי מצד הערווה הבולטת, ויוצר מפרש פנימי בחלקה העליון של הירך. ניגבתי אותו בעדינות, מרגישה את המתיחה החזקה והכואבת מהפישוק הגדול. החלפתי רגלים וסיימתי ליבש את עצמי. החלטתי באותו רגע שאני לא אישה עדין, אלא סתם נערה מטופשת. לבשתי את התחתון היפה עם הפרח הרקום בחזיתו - זה שקיבלתי מקאלי, ושמלה רקומה ועדינה, שקיבלתי כמתמחה. לבשתי את סנדלי, וארזתי את כלי הרחצה - בעוד רבע שעה אני צריכה להגיע לחדר האוכל. בדרך פגשתי את אחותי סמוקת לחיים. " אני אהיה העוזרת של קטרינה " היא אמרה מתרגשת, מזכירה לי את עצמי. נזכרתי בקטרינה והארמנית המחובקות בגן, ונבהלתי. " מה קרה לעוזרת האחרונה שלה ? " שאלתי מנסה לחשוב במהירות. " היא פשוט עזבה את בית הספר, אתמול בלילה. "אני לא יודעת מה קרה אבל סילקו אותה" אמרה בהתרגשות. נעשתי עצובה בשביל אותה אחת חמודה, שהייתה ממש אדיבה ונחמדה כלפי. פתאום עלה בדמיוני, שיש קשר בין קטרינה המלכה של בית הספר, לבין סילוקה של אותה נערה. " אני לא יודעת! קטרינה כראיסה מפחידה אותי " אמרתי גורמת לה להשתתק. " את חייבת לשמור את זה בסוד, אבל להערכתי לקטרינה יש נטייה סקסואלית לכיוון בחורות " אמרתי כמנסה להכריע אותה ברגע זה. היא הסתכלה בי בעיניים זועמות " נאדיה, את מנסה להפחיד אותי. וחוץ מזה לא איכפת לי אם היא לסבית. " היא הרהרה בקול והוסיפה " לסבית זה לא מחלה, ואני אסתדר איתה. היא יפה, מאוד מנומסת ועדינה לעוזרות שלה - כך כולן אומרות. היא מספר אחת כאן, והיא יכולה לעזור לי" שתקתי. ידעתי אותו רגע, כי כל מה שאומר יכעיס אותה, והיא לא תשמע לעצתי. מיד לקראת סיום הארוחה, הודיעה קטרינה לכולם, ממקומה המרכזי בשולחן הראיסות כי אחותי היא העוזרת החדשה שלה. מהקצה השני של האולם הנהנה המנהלת לכיוונה, ובאולם החלו מילמולים, במיוחד בשולחן החניכות. ניגשתי וחיבקתי אותה חזק מאוד, למרות שרעדתי מפחד. היה זה רגע ששמחתי בשבילה, וכאילו הפכתי באותו רגע לאחות הגדולה והיא הקטנה. חשבתי שארגע בערב ואנוח, אלא ששעתיים אחרי ארוחת הערב, כשהחל להשתרר שקט במסדרונות, נכנסה קליאן. השותפה שלי לחדר הייתה במקלחת, וקליאן נכנסה מודאגת והתיישבה על מיטתי.
הקיץ הגיע להרים בעדינות, מלטף את מטעי החקלאים הבוהקים בירוק. בבוקר, הירוק שברקע מנצנץ מהטל, ובצהרים, מעמיק הירוק ומאפיל, מעוצמתה של השמש. אלו השעות, בהן קשה להסתובב עם לבוש מלא, ורק בערב, מגיע גל בריזה החוזר מההרים הגבוהים, ומרגיע את החום -מעניק לנו קרירות נעימה. כאחת שגדלה בצפון רוסיה, הצהרים הם בלתי נסבלים, חם לי - לכן אני לא יוצאת בצהרים לטיול בגן, אלא מעדיפה את שעות הבוקר, או הערב, עם כל הקושי למצוא שעות כאלה במערכת השעות שלי. החודש האחרון היה מטורף מבחינתי. אני כבר חודש שלם נערה מתמחה, בבית הספר. לפני חודשיים אמרה טניה כי אגש לבחינות המעבר. אם אעבור את הבחינה אני אהיה הנערה שעברה להתמחות בזמן שיא. האחרונה עם זמן הכי מהר הייתה אחת עם קרוב לחמישה חודשי חניכות, וזה הפתיע אותי. היא הוסיפה שזה קשור במזל, מכיוון שהמבחנים נערכים במרווחים של יותר מחודשים, ובהתאמה לקבוצת בנות המתאימה לבחינה. המבחן הגדול נקבע, וכל הניגשות למבחן היו בטירוף של ממש. אנחנו קבוצה גדולה המונה שמונה בנות. לצערי קליאן ואחותי, לא הוגשו למבחן. למרות האכזבה שלהן הן לא הראו את זה, והן משתדלות לעודד אותי כל העת. המבחן מגיע, ואני עוברת אותו למרות שאני לא מאמינה - המנהלת הודיעה עוד באותו ערב את שמות ששת הבנות שעברו, ואני בניהן. הייתה זאת התפרצות שמחה, בסיום ארוחת הערב, והרבה חברות באו לברך אותי. קאלי הזמינה אותי לחדרה, והבטיחה הפתעה. כמה בנות יחד עם קליאן ואחותי, ישבנו וחגגנו עד שסילקו אותנו מחדר האוכל. קומץ בנות הביט בי בקינאה, אם כי ידעתי שגם אני הייתי מקנאת במקומן, אבל זה היה טבעי - כולן רצו להבטיח את מקומן בבית הספר. קאלי הכינה לי חבילת בגדים קטנה, שהכילה בגדים שהיו קטנים עליה, ושחשבה שיתאימו לי. היו שם תחתונים, גרביים, חולצות קטנות ואפילו שמלה קטנה שהיא שמרה מלפני שנתיים. היא סיפרה שזאת השמלה הראשונה שלה במוסד. טניה נכנסה באמצע המדידה, ופסקה שאסור לי לקחת את הבגדים לאגף החניכות. רק שאעבור חדר ואהיה מתמחה אוכל לקבל את הבגדים. זה קצת העיב על השמחה שלי, כל כך רציתי להציג בפני חברותי את המתנות שקיבלתי מקאלי. הימים הבאים עברו כמטורפים, ועברתי הסברים ושינוי מערכת לימודים. גם המעבר לאגף אחר, היה לא קל, והתחלקתי בחדר עם מתמחה אחרת, שלא כל כך התלהבה לראות אותי איתה בחדר. מערכת הלימודים הייתה הדבר הכי מעניין. לימודי שייט מפרשיות, לימודי גולף, לימודי טניס, ריקודים קלאסים, לימודי ברידג` ושחמט, לימודי ציור ופיסול... זה היה מדהים, לראות איך השבוע לימודים התמלא במשימות חדשות ומעניינות. למרות הדברים החדשים לימודי הבוקר המשיכו להיות עיוניים, וכולם היו בשפה האנגלית. בעוד שבוע אני אהיה בת חמש עשרה. חשבתי על כך רבות בחודש האחרון. אני המתמחה הכי צעירה בבית הספר, אם כי היו כבר חניכות שהתקבלו בגיל יותר מוקדם ממני. עד לא מזמן התייחסו אלי כילדה, כעת כמתמחה, אני מרגישה אחרת - אני יודעת שאני כבר מזמן לא ילדה ועתה אני שונה לגמרי. עמדתי הבוקר מול המראה שבמקלחת מתנגבת במהירות, ומשחררת את השיער הכלוא תחת הכובע פלסטיק. אני מסתכלת ורואה נערה בוגרת, אולי אפילו סממנים של אישה. הפנים אותם פנים - ילדותיים ובובתיים, עם שיער בלונדיני בהיר עד לבן בוהק. העיניים אותם עיניים, ילדותיות, גדולות וכחולות כמו של כלב סיבירי, כמו כל שבטי הלאפים בצפון. הסממן העיקרי לנשיותי המתפרצת הוא החזה שהחל להכביד ולקבל משקל, שהפך אותו לשריר עצמאי, נפוח מחשיבות ואוהב להתנדנד. יכולתי לזכור שרק לפני שנה התפיחה התפוחית הזאת הייתה מוצקה ודבוקה לחזה בחוזקה, וכעת קו עיצוב חדש, ומקומר עבר תחת השדיים, עם גמישות ורכות. הפטמות היו אותן פטמות, ורודות אדמדמות, מתנשאות על קצה הגבעה הלבנה. עתה מול המראה, כשנגעתי בהן, מייד הן נקפצו והצטמצמו ברוחבן, מתקמטות ובולטות בעוז כמו זוג דוקרנים קשיח. הבטן הייתה כבר לא עגלגלה אלה שטוחה, ומאורכת - מחליקה כלפי מטה עד שיער ערוותי הבהיר. הוא היה מלא יותר מתמיד וממש התפלאתי איך העשב הזה מתמלא מול עיני בשנה האחרונה. ידעתי כי בהשוואה לבנות האחרות והבוגרות, הוא יחסית דליל ועדין, אבל מבחינתי הוא היה שיער גס, שאהב להתקרזל קלות, ולתפוח במהירות כשהיה יבש. ניגבתי את טיפות המים מהערווה הנוצצת, ואכן השיער החל להתקרזל. קצת קינאתי בנערות מהממזרח הסיני, שערוותן הייתה מעוטרת בשיער שחור, רך ועדין שנראה כי ניתן לסרק אותו לכל כיוון שנרצה. שערי המקורזל היה סרבן. הנפתי רגל גבוה לכיוון הכיור, ויבשתי את פנים ירכי. השרירים היו קצת כואבים משיעורי הספורט המוגברים שלנו, ויכולתי לראות את השריר הכואב, מתוח מכיוון חור התחת, ועובר כמו גיד מרכזי מצד הערווה הבולטת, ויוצר מפרש פנימי בחלקה העליון של הירך. ניגבתי אותו בעדינות, מרגישה את המתיחה החזקה והכואבת מהפישוק הגדול. החלפתי רגלים וסיימתי ליבש את עצמי. החלטתי באותו רגע שאני לא אישה עדין, אלא סתם נערה מטופשת. לבשתי את התחתון היפה עם הפרח הרקום בחזיתו - זה שקיבלתי מקאלי, ושמלה רקומה ועדינה, שקיבלתי כמתמחה. לבשתי את סנדלי, וארזתי את כלי הרחצה - בעוד רבע שעה אני צריכה להגיע לחדר האוכל. בדרך פגשתי את אחותי סמוקת לחיים. " אני אהיה העוזרת של קטרינה " היא אמרה מתרגשת, מזכירה לי את עצמי. נזכרתי בקטרינה והארמנית המחובקות בגן, ונבהלתי. " מה קרה לעוזרת האחרונה שלה ? " שאלתי מנסה לחשוב במהירות. " היא פשוט עזבה את בית הספר, אתמול בלילה. "אני לא יודעת מה קרה אבל סילקו אותה" אמרה בהתרגשות. נעשתי עצובה בשביל אותה אחת חמודה, שהייתה ממש אדיבה ונחמדה כלפי. פתאום עלה בדמיוני, שיש קשר בין קטרינה המלכה של בית הספר, לבין סילוקה של אותה נערה. " אני לא יודעת! קטרינה כראיסה מפחידה אותי " אמרתי גורמת לה להשתתק. " את חייבת לשמור את זה בסוד, אבל להערכתי לקטרינה יש נטייה סקסואלית לכיוון בחורות " אמרתי כמנסה להכריע אותה ברגע זה. היא הסתכלה בי בעיניים זועמות " נאדיה, את מנסה להפחיד אותי. וחוץ מזה לא איכפת לי אם היא לסבית. " היא הרהרה בקול והוסיפה " לסבית זה לא מחלה, ואני אסתדר איתה. היא יפה, מאוד מנומסת ועדינה לעוזרות שלה - כך כולן אומרות. היא מספר אחת כאן, והיא יכולה לעזור לי" שתקתי. ידעתי אותו רגע, כי כל מה שאומר יכעיס אותה, והיא לא תשמע לעצתי. מיד לקראת סיום הארוחה, הודיעה קטרינה לכולם, ממקומה המרכזי בשולחן הראיסות כי אחותי היא העוזרת החדשה שלה. מהקצה השני של האולם הנהנה המנהלת לכיוונה, ובאולם החלו מילמולים, במיוחד בשולחן החניכות. ניגשתי וחיבקתי אותה חזק מאוד, למרות שרעדתי מפחד. היה זה רגע ששמחתי בשבילה, וכאילו הפכתי באותו רגע לאחות הגדולה והיא הקטנה. חשבתי שארגע בערב ואנוח, אלא ששעתיים אחרי ארוחת הערב, כשהחל להשתרר שקט במסדרונות, נכנסה קליאן. השותפה שלי לחדר הייתה במקלחת, וקליאן נכנסה מודאגת והתיישבה על מיטתי.