נעים מאוד

[NetaGold1]

נעים מאוד

אז אני מאוד מקווה שבאתי למקום הנכון..
הרגשתי שאני צריכה קצת לשפוך את מה שעל ליבי

אני בתקופת התאוששות.. מאוד קשה
התקופה הקשה ביותר שעברתי והיא הגיעה לי ברגע כל כך לא מתאים - שאני צריכה לתת את הפוש האחרון של הבגרויות של י"ב

הוא נפרד ממני... פשוט בלי סיבה
באתי במיוחד בשבילו למרכז (אני מהצפון הרחוק) כדי לחגוג את עצמאות אחרי שלא התראנו שבועיים.. אבל הוא פשוט לא שם עלי- הלך לחגוג עם חברים במקום איתי
דיבר אלי בצורה מגעילה ומזלזלת.. באותו יום עברתי טסט והוא לא טרח להתקשר לשאול אם עברתי... הוא התקשר 4 שעות אחרי השעה שהוא ידע שמודיעים על הטסטים וכבר הייתי במרכז..
"הלו.."
"למה לא אמרת לי שעברת?" (הוא גילה את זה דרך הפייסבוק.. (
"אני הייתי אמורה להגיד לך? לא היית אמור להתקשר אתה ולהתעניין"
"שכחתי"
- שתיקה -
אני בעיקר שתקתי כדי לא להתחיל לבכות מהכאב והוא כנראה כי הוא הבין איזה חמור הוא...

זה היה החצי שנה שלנו והטסט שעברתי ויום העצמאות.. וגם שבועיים לא התראנו - נראה כמו יום ששווה שנחגוג ביחד? אז זהו - שהיה לו חשוב להיות עם חברים שלו שהוא ראה אותם יומיים לפני?
יומיים וחצי קרקרתי אחריו וניסיתי שנפגש.. ישנתי אצל דודים שלי ולא הפסקתי לבכות שם בשירותים.. אני כזאתי שלא ממש רוצה שיראו שרע לה
כל זה היה בערב יום העצמאות..
ואז הגיע יום העצמאות ושוב ניסיתי אבל אז הוא כבר היה שולח לי הודעות בלי שום סיבה שהיה כתוב בהם "אני לא יכולה ככה יותר" או דברים בסגנון
הבנתי לאן זה חותר ואמרתי לעצמי שאני לא יתעקש כמו שעשיתי בפסח - שעלתה לו הקריזה לפרידה ולא נתתי לזה לקרות וחזרנו..

הוא מהמרכז ואני מהצפון (כמו שכבר אמרתי..) בחנוכה פעם ראשונה שהייתי אצלו בבית והם לא קיבלו אותי.. הם דתיים ואני מסורתית.. לא בבית ספרם
אחרי 3 פעמים שהייתי אצלהם , הם אסרו עלי לבוא לשם.. הם ביקשו את זה ממנו.. כמובן שהם ביקשו שלא ניהיה ביחד אבל הוא בן 19 - הוא בוגר כדי לעשות את הבחירות שלו..
כדי שתבינו את רמת חוסר האהבה שלהם כלפי .. בפסח שנפרדנו ושאמא שלו ידעה על זה אז היא אמרה לו "רק שתדע לך , שזאת המתנה הכי טובה שיכולת לתת לי לחג".
אני כל כך לא אוהבת לשבח את עצמי או להגיד מילים טובות על עצמי - אבל אני מבטיחה שאני לא בנאדם רע!
היא (האמא) לא ממש חשקה בלנסות להכיר אותי ופסלה.

אז אחרי כל החפירה מה שבאתי להגיד זה שזאת באמת תקופה שמעולם לא עברתי - ורציתי לדעת אם יש "טיפים"... איך מתמודדים עם הפרידה מהאהבה הראשונה שלך?

 

[Kangooo]

העצה הכי טובה, ולמרות שזה נשמע קשה

זה פשוט להמשיך הלאה בלי להסתכל אחורה על מה שהיה.
אני מכיר את הסיטואציה הזאת של בת זוג שמעדיפה את חברות שלה וידידים שלה על פניי, הייתי שם, לא נעים בכלל.
אין לך במה להילחם, אם הוא בדעה הזאת עכשיו, הוא ישאר שם ושום דבר ואף אחד לא ישנה את זה, במיוחד לא את.
לא קיבלו? שלא יקבלו, את לא חייבת להם דין וחשבון על מי שאת ולא צריכה להוכיח כלום, מה שיש לך בלב זה מה שקובע, הרי את יצאת איתו ולא עם המשפחה שלו.

בקיצור, עזבי את מה שהיה, תמשיכי הלאה בחיים שלך, שום דבר לא נעצר, אין טיפים וטריקים להתגבר, רק הזמן מקהה את הכאב שאת מרגישה עכשיו
מצפות לך המון עליות וירידות במצבי רוח, קחי את זה באיזי, תני לזמן ולמרחק לעשות את שלו
אל תצרי שום סוג של קשר איתו, בשום מצב, כל פיפס קטן יחזיר אותך אחורה, וזה לא מה שאת רוצה, תאמיני לי, זה הרבה יותר כואב שזה קורה.
בהצלחה

 

[NetaGold1]

כן.. אני מנסה

קשה מאוד אבל אני באמת משתדלת זה פשוט חזק ממני

תודה בכל זאת

 

[Mr Blue Sky1]

העצה שאני נוהג לתת במקרים כאלה

היא להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת לעשות.צאי עם חברות, תשקיעי בתחביבים שלך, אולי תירשמי לחוגים מסוימים וכו'.
למיטב הבנתי כרגע אין לך הרבה זמן בשביל הדברים האלה, בגלל הלחץ בלימודים, אז תוכלי לדחות את העיסוקים בשעות הפנאי לאחרי הבגרויות
תראי שעם הזמן הגעגוע אליו ילך ויפחת, וגם תוכלי להכיר אנשים חדשים (במיוחד בצבא).

בהצלחה !

 

[daoli]

הרבה חברות, והרבה בכי כדי לשחרר את הרגשות

מהבטן החוצה. בכי תמיד מנקה כאב, אז בכייף לבכות אם מרגיש שזה מה שמגיע.
לי באופן אישי האומנות תמיד היתה דרך לשחרר תסכול, עצב, כעס ורגשות (עד היום). אם זה ציור,
כתיבה, ריקוד ואני גם אוהבת לתופף (אחלה פורקן).
אם את אוהבת ספורט, זאת דרך מעולה. וכמו שכתבו לך, לחפש תחביבים.
בקרוב תתגייסי לצבא ואולי תפגשי שם בחורים חדשים ומעניינים שיהייה לך יותר חיבור איתם.
ועוד כמה שנים טובות.......יהייה לך ממש קשה להיזכר בו והוא יהייה רק זיכרון ישן ומעורפל, הבטחה שלי!

 

[NetaGold1]

ניסיתי הכל..

אני עם חברות ואני יוצאת ולא משנה מה תמיד שאני בבית זה שוב קורה...
אני לא יודעת אם זה הרגל או באמת אהבה.. החבר הקודם שהיה לי שהיינו הרבה יותר זמן.. שנתיים וחצי - לא כאב לי ככה וגם הוא היה הרגל
אבל איתו שהיינו חצי שנה זה פשוט באמת הרגשה של אובדן..

ביום ראשון הקרוב הוא מתגייס וכתבתי לו מכתב גיוס כי כביכול אנחנו שומרים על קשרי ידידות .. לא שזה קורה
אבל בכל מקרה חשוב לי להביא לו את המכתב הזה וכתבתי שם את מה שאני חושבת עליו.. שהכל לטובה כן - למרות הכעס והפגיעה
אני מתלבטת אם לשלוח לו את זה או לא..

 

[Mr Blue Sky1]

אני מציע לך לשלוח בכל זאת

הוא מתחיל תקופה חדשה בחיים ובטוח שהמכתב ישמח אותו, אפילו שנפרדתם.
רק עצה קטנה-אל תכתבי במכתב דברים שינסו לגרום לו לחזור אלייך, כי לא נראה לי שזה יקרה.

בהצלחה !

 

[NetaGold1]

במכתב

בעיקר כתבתי לו על כמה שבצבא הוא יכיר מקומות ואנשים חדשים וככה הוא גם יכיר את עצמו יותר טוב..
כתבתי לו איך שאני רואה אותו - שהוא בנאדם מדהים ומצחיק..
וכתבתי לו שיהנה מהחוויה של הצבא כמה שאפשר ושאני מאוד גאה בו ושמחה שהוא היה חלק מהחיים שלי...

וואי ממש ערערת לי את הבטחון בסגנון כתיבה של המכתב חחח

 

[נשימת הים]

אני חושבת שכתבת לו מכתב מקסים

ובאשר אלייך, אני יכולה להבין למה הוא נפרד ממך. זה לא בלי סיבה כמו שאת סבורה.

גם אם הוא לא נהג כלפייך יפה, עדיין ההתנהגות לך הייתה אובססיבית מדיי והוא היה צריך הרבה יותר מרווח נשימה.

לפי מה שכתבת נראה שפיתחת איזשהי תלות רגשית בו...

אני חושבת שאת צריכה לעשות בדיקה עם עצמך, שדרך ההתנהלות שלך לא תחזור על עצמה גם בקשרים אחרים.

אגב, גם אני הייתי בעבר נוהגת כמוך. זה מקום מאוד קשה להיות בו

 

[NetaGold1]

עם אופי כמו שלו אי אפשר שלא..

בהתחלה לא הכי רציתי שניהיה ביחד.. הכרנו דרך הפייסבוק דרך חבר משותף ושנינו הגבנו לאותה תגובה ומשם המשכנו לדבר ... היינו מנהלים שיחות בפייסבוק של 5-6 שעות בלי להרגיש בכלל.. עד 4 לפנות בוקר

הוא רצה את זה יותר ממני - לאורך רוב הקשר
וזה היה נראה ששום דבר לא יסתיים אז הרשיתי לעצמי להתמסר אליו. לא חשבתי או האמנתי שהוא יפגע בי ככה..
בהתחלה הוא היה מאוד סגור ושונה ואז בזמן שהיינו ביחד הוא עבר תהליך של חזרה בשאלה וזה פתח אותו.. יותר מידי.. האגו עלה והיחס אלי השתנה לרעה
אבל אהבתי אותו יותר משאהבתי את החבר הראשון שלי.. הוא עשה לי באמת טוב
זה היה מאוד מבלבל

 

[נשימת הים]

אין כזה דבר

"אי אפשר שלא"

אתה אובססיבית כי את אובססיבית.

את לא יכולה להיות אובססיבית כי מישהו גרם לך להיות אובססיבית.

תפקחי עיניים וקחי אחריות על עצמך....

 

[beberman1]

שתהיה אובססיבית

שלא תעצור את עצמה. יש משפט מעולם הפסיכולוגיה שמתייחס להתגברות על פחדים: "best way out is the way in". אם היא לא רוצה להיות אובססיבית בעתיד, שתהיה אובססיבית עכשיו.
אם היא רוצה להיות חזקה בעתיד, שתהיה חלשה עכשיו. כי אחרי זה, כשהזמן עובר, עושים חשבון נפש גדול(בהנחה שהיא תעשה חשבון נפש ולא תקפוץ למישהו אחר עכשיו), החרטה והכאב מההשפלה והאובססיביות ישנו אותה מהיסוד. חסרונות בהווה, יתרונות בעתיד.

 

[beberman1]

קורה לי ב-ד-י-ו-ק מה שקורה לך

גם היא התגייסה בדיוק שבוע אחרי שנפרדנו, רק שאני לא שלחתי לה כלום. שבוע אחרי זה דיברנו והיא איכשהו אמרה לי(מתחת לכל שכבות האגו שלה) שהפריע לה שלא שלחתי לה כלום לרגל הגיוס.
אל תשלחי לו מכתב אהבה, תשלחי לו "גיוס קל" וביי.
אני עובר את מה שאת עוברת, לא מבין איך כולה ארבעה חודשים הביאו אותי למצב הזה. לא מבין איך היינו מדברים כל כך הרבה ופתאום כלום. איך היא זאתי שרצתה יותר בזמן הקשר ובגלל זה נתתי לעצמי להיקשר אליה, ויום אחד היא פשוט הלכה. איך ביום שישי היא אומרת לי שאני הגבר שהיא הכי נמשכה אליו אי פעם ושואלת איך ייראו הילדים שלנו ואז ביום ראשון נפרדת ממני.
איך לפני חודשיים היא לא הייתה מסוגלת לעבור 4 שעות בלי שנדבר ועכשיו אחרי חודש היא מסננת ומנתקת לי בפנים. איך זה קורה? איך זה הגיע למצב הזה? אין תשובה.
מדמיין אותה במסיבה, יושבת כמו תמיד על הבר וכולם מתחילים איתה. רק שהפעם היא לא תגיד "יש לי חבר", הפעם היא יכולה בשנייה לבחור מישהו. להיקשר אליו, להתכתב איתו, לצאת איתו ולאהוב אותו.
אני יכול להגיד לך שבחודש האחרון(מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה), ניסיתי כל הזמן לדבר בהיגיון, להתנחם מסיפורים ולהבין שיעבור ושהיא כלום. תאמיני לי, לא עזר. ואז הבנתי שאסור להילחם בכאב, פשוט לחבק אותו. לחפש אותו בכל פינה, שהוא לא יפתיע אותך. לכאוב לכאוב לכאוב. לבכות בכל הזדמנות(גם כשכולם מסביב מסתכלים, על הזין) ולהבין שזה הכאב הכי גדול שיכול להיות. לשמוע את השירים הכי עצובים וכואבים, למות מכאב בתוך עצמך. לא לדאוג שזה לא עובר, לא לפחד שזה ייקח זמן, פשוט להפסיק ללכת נגדו ולקבל אותו. זה לא מוריד מהכאב, אבל זה עושה אותו לנסבל. אני בדיוק במצב שלך, אין תהום יותר גדולה ממה שאני נמצא בה כרגע. רק יודע שמפה זה יכול רק, אבל רק להשתפר. ייקח זמן, יכאב, אבל בסוף יוצאים מההריסות ומתחזקים בצורה מטורפת.
איך שר הראל סקעת? "אסגור מאחורי גבי, שוב לא יוכל לגעת בי בתהומות ליבי". יותר לא תחווי את הכאב הזה, אחרי שתעברי את זה את מחוסנת. אף אחד לא יכאיב לך בתהומות של הלב כמו שהוא הכאיב לך עכשיו. נגמר.

 

[sweet lit]

ממש ממש ריגשת אותי

 

[NetaGold1]

באמת ריגשת

זה מאוד מאוד דומה לפרידה שלי
תודה

 

[Megie]

היי נטע!

וברוכה הבאה אלינו

כאב לי לקרוא... אני חושבת שהרעל של המשפחה שלו-חילחל בסופו של דבר, עם כמה שהוא התעלם מזה בהתחלה..

אני חושבת שזה ברור לך שעדיף לשמור משם מרחק.. אני בטוחה שאת יודעת שהמקום הזה לא טוב לך, מזלזל, לא יגרום לך לאושר ולא מתאים לך.

אחרי שאת יודעת ומפנימה שאת טובה מזה, שיש מישהו טוב יותר שמיועד לך, שאת יכולה להיות מאושרת באמת עם מישהו אחר...מגיע שלב ההתמודדות.. ופה את לומדת ללכת מההתחלה.. תיהי חזקה, תעסיקי את עצמך..הזמן לאט ישכיח אותו..תתני לו הזדמנות-הוא טוב בזה(מנסיון)

שיהיה המון בהצלחה

נ.ב. ואנחנו כאן

 

[oneofus]

משהו ממישהו מבוגר ...

אמרתי לבן שלי פעם, שלא משנה איזה שרירים יש לו , או כמה חברות יהיו לו,
הוא לא יהיה גבר עד שמישהי שהוא אוהב - תזרוק אותו!

בחיים, לא מודדים אותך בכנה הצלחות יש לך, אלא באיך אתה קם אחרי שנפלת!

לבן הגדול שלי היה משבר עצום בתחילת י"ב, תפסנו אותו אני והמחנך, הסברנו לו שזה בסדר, אבל שיש מבחנים והוא חייב לתקתק אותם, ושיתעל את האנרגיה לזה.

הוא הקשיב, ותפס את עצמו בידים! ואני מאחל לך ציונים כמו שלו!
עכשיו, תתנתקי מהכל, תמחקי את הטמבל ההוא מהפיסבוק ומהפלאפון כי ככה לא מתנהג גבר!
תתרכזי בבגרויות תעשי 200% מהנדרש , ותוציאי ציונים עיליים.
יש עוד כמה בנים בעולם, ויהיו לך עוד הרבה אהבות. לכל בחורה יש אקס מיתולוגי.
אפילו אשתי מזכירה אותו פעם בשנה שנתיים כשמדברים על זה.
אל תכנסי להסברים ניתוחים ושטויות .
פשוט תתרכזי במטרה.
ותצליחי!!

 

[NetaGold1]

אני מנסה את כל זה

אני מכריחה את עצמי ללמוד! בלי לשים לב אני ישר חושבת עליו ואם הוא חושב עלי או לא.. אם טוב לו או לא... אם הוא שלם עם הפרידה או לא..

לפני 8-9 חודשים בערך עברתי פרידה מקשר של שנתיים וחצי.. לא היה לי ככה בכלל!
איתו הייתי חצי שנה וזאת הייתה החצי שנה הכי מדהימה שהייתה לי.. מעולם לא הרגשתי בודדה יותר

בכל מקרה תודה

 

[oneofus]

האהבה הבאה תהיה יותר גדולה

בגילך זו עדיין PUPPY LOVE!

http://www.youtube.com/watch?v=UuG_fTwoUoU

סבלנות!

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

המשנה לא אם זו אהבה ראשונה או במספר אחר, אלא כמה היא חזקה. עוצמת האהבה נקבעת בעיקר לפי ההתאמה באופי. אני מאמין שאם אוהבים, כדאי להיות בקשר. אם אחד השותפים לא אוהב, חשוב תמיד לאהוב הכי הרבה את עצמנו ובשביל זה לעסוק הרבה בדברים שאוהבים לעשות, ואז יקל לנו להתמודד עם חוסר אהבה מאחרים.