נעים להכיר...
בס"ד בכנס פגשתי אתכן הבנות ורומיה בקשה שאספר על עצמי, עד לפני כשבועיים הייתי סמויה בפורום. למרות שלא השתתפתי הוא סייע לי המון, במיוחד לפני שלושה חודשים כשעברתי את "הניתוח". אז נעים להכיר... אני בת 33, נשואה קרוב ל-8 שנים. מאז הווסת הראשונה אני זוכרת כאבים עזים, בגיל הנערות פוניתי לביה"ח עם כאבים, הציעו כל מיני הצעות אבל כמובן לא אנדו'. גיליתי שיש לי אנדו' רק לפני 4 שנים, בעקבות הריון חוץ רחמי (IVF ראשון), בלפרוסקופיה הוציאו את החצוצרה שהכילה שני עוברים תאומים, ואז הובחנתי בדרגה 4. מאז עברתי 12 IVF, עם הריון חוץ רחמי נוסף, רק שהיה יותר מסובך, עובר אחד בחצוצרה שנותרה והשני בקורנר (החיבור של שריר הרחם לחצוצרה). עברתי לפרוסקופיה שמהר מאוד הפכה לפתיחת בטן, כריתת החצוצרה, אך מכיוון שלא הצליחו להגיע לעובר בקורנר, נכנסי יומיים לאחר מכן שוב לחדר ניתוח, לנסיון להוציאו ללא הצלחה, בסופו של דבר אחרי שבועיים בביה"ח הוא נפל טבעי. הניתוחים היו מאוד ארוכים וגם ההתאוששות. אך הקושי הנפשי היה גדול. לא האמנתי שההיסטוריה תחזור על עצמה. כל הרופאים עימם התייעצתי הציעו לי להמשיך בהפריות "כי הריון זה הפתרון לאנדו'", רק שהגעתי למצב קשה מאוד מבחינה פיזית. כל ווסת לאחר טיפול שלא הצליח היתה קשה יותר מקודמתה ומצאתי את עצמי כשלושה שבועות במיטה לא מתפקדת. באיזשהו שלב הגיח לו שולמן. סוף סוף רופא שמבין בשני העולמות. הוא גילה את המוקדים הענקיים (בעיקר האחד על השלפוחית ועל המעיים, ניסינו מספר נסיונות וכשהגענו למספר 12, הוא פשוט אמר לי STOP, והפנה אותי לניתוח. מיודענו סוריאנו ניתח אותי לפני כשלושה חודשים, יחד עם ד"ר רוזין לחלק של המעיים וד"ר נאדו לשלפוחית. ניתוח קשה ארוך ומסובך, אך נותן תקווה להמשך. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לזק שלוותה אותי בכל ההתלבטויות לפני הניתוח, העצות, החיזוקים וכמובן הביקור לאחר הניתוח בביה"ח. גרתי מספר שנים בארה"ב, שם הרופאים ישר עלו על הבעיה וטענו שיש לי אנדומטריוזיס, לצערי לא הקשבתי להם, כל ביקור בארץ הלכתי לרופאי פריון והם הצליחו לשכנע אותי שגם אם יש לי אנדו', זו מחלה פרוגרסיבית, גם אם נטפל, נעבור ניתוח או כיו"ב, המחלה תחזור, לכן אין צורך לטפל וגם ככה אני מעוניינת בהריון, אז מה רע באיקקלמין, הזרעות...למזלי הגעתי די מהר ל-IVF, אך כאמור המצב היה כבר לא טוב. אני מקווה שהניתוח האחרון ישפר את סיכויי להריון ולחיים איכותיים יותר כפי שסוריאנו אומר. אז יצא ארוך...מצטערת...מקווה שהגעתן עד לכאן. חשוב לי גם ליידע אתכן שהפורום מסייע מאוד גם לסמויות שבינינו. עצם הידיעה שאת לא לבד, ויש למחלה שם, וניתן ללמוד מנסיון של כל אחת. אני שמחה על ההחלטה להפוך לגלויה. בשורות טובות לכולנו.
בס"ד בכנס פגשתי אתכן הבנות ורומיה בקשה שאספר על עצמי, עד לפני כשבועיים הייתי סמויה בפורום. למרות שלא השתתפתי הוא סייע לי המון, במיוחד לפני שלושה חודשים כשעברתי את "הניתוח". אז נעים להכיר... אני בת 33, נשואה קרוב ל-8 שנים. מאז הווסת הראשונה אני זוכרת כאבים עזים, בגיל הנערות פוניתי לביה"ח עם כאבים, הציעו כל מיני הצעות אבל כמובן לא אנדו'. גיליתי שיש לי אנדו' רק לפני 4 שנים, בעקבות הריון חוץ רחמי (IVF ראשון), בלפרוסקופיה הוציאו את החצוצרה שהכילה שני עוברים תאומים, ואז הובחנתי בדרגה 4. מאז עברתי 12 IVF, עם הריון חוץ רחמי נוסף, רק שהיה יותר מסובך, עובר אחד בחצוצרה שנותרה והשני בקורנר (החיבור של שריר הרחם לחצוצרה). עברתי לפרוסקופיה שמהר מאוד הפכה לפתיחת בטן, כריתת החצוצרה, אך מכיוון שלא הצליחו להגיע לעובר בקורנר, נכנסי יומיים לאחר מכן שוב לחדר ניתוח, לנסיון להוציאו ללא הצלחה, בסופו של דבר אחרי שבועיים בביה"ח הוא נפל טבעי. הניתוחים היו מאוד ארוכים וגם ההתאוששות. אך הקושי הנפשי היה גדול. לא האמנתי שההיסטוריה תחזור על עצמה. כל הרופאים עימם התייעצתי הציעו לי להמשיך בהפריות "כי הריון זה הפתרון לאנדו'", רק שהגעתי למצב קשה מאוד מבחינה פיזית. כל ווסת לאחר טיפול שלא הצליח היתה קשה יותר מקודמתה ומצאתי את עצמי כשלושה שבועות במיטה לא מתפקדת. באיזשהו שלב הגיח לו שולמן. סוף סוף רופא שמבין בשני העולמות. הוא גילה את המוקדים הענקיים (בעיקר האחד על השלפוחית ועל המעיים, ניסינו מספר נסיונות וכשהגענו למספר 12, הוא פשוט אמר לי STOP, והפנה אותי לניתוח. מיודענו סוריאנו ניתח אותי לפני כשלושה חודשים, יחד עם ד"ר רוזין לחלק של המעיים וד"ר נאדו לשלפוחית. ניתוח קשה ארוך ומסובך, אך נותן תקווה להמשך. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לזק שלוותה אותי בכל ההתלבטויות לפני הניתוח, העצות, החיזוקים וכמובן הביקור לאחר הניתוח בביה"ח. גרתי מספר שנים בארה"ב, שם הרופאים ישר עלו על הבעיה וטענו שיש לי אנדומטריוזיס, לצערי לא הקשבתי להם, כל ביקור בארץ הלכתי לרופאי פריון והם הצליחו לשכנע אותי שגם אם יש לי אנדו', זו מחלה פרוגרסיבית, גם אם נטפל, נעבור ניתוח או כיו"ב, המחלה תחזור, לכן אין צורך לטפל וגם ככה אני מעוניינת בהריון, אז מה רע באיקקלמין, הזרעות...למזלי הגעתי די מהר ל-IVF, אך כאמור המצב היה כבר לא טוב. אני מקווה שהניתוח האחרון ישפר את סיכויי להריון ולחיים איכותיים יותר כפי שסוריאנו אומר. אז יצא ארוך...מצטערת...מקווה שהגעתן עד לכאן. חשוב לי גם ליידע אתכן שהפורום מסייע מאוד גם לסמויות שבינינו. עצם הידיעה שאת לא לבד, ויש למחלה שם, וניתן ללמוד מנסיון של כל אחת. אני שמחה על ההחלטה להפוך לגלויה. בשורות טובות לכולנו.