נעים להכיר ?!
טוב, אני סמויה די הרבה זמן ומדי פעם עוזרת עוז להגיב. אז החלטתי גם להציג את עצמי. דרך אגב רוב תודות למי שהמליץ על מעשה שפחה. הספר הוא דיסטופיה כתובה היטב על השתלטות של קיצוניים נוצרים פוריטניים על חלקים מארצות הברית וגורלן המר של נשים בעקבות ההשלטות הנ"ל (והעובדה כי הפריון באזורים אלו ירד). בתור חובבת דיסטופיות אהבתי גם את 1984, עולם חדש מופלא והמלחמה בסלמנדרות המדהים. האהבות הספרותיות שלי הן רבות ומגוונות (היו שלבים בחיי שקראתי "כל מה שזז" בסביבה). אבל אחת הסופרות האהובות עליי היא ג'יין אוסטין, הסופרת שזכתה לתרגומים הכי גרועים לעברית שניתן להעלות על הדעת (למעט אמה). מגיל שש עשרה כאשר קראתי לראשונה את "PRIDE AND PREHJUDICE" באנגלית, קראתי את כל הרומנים שלה וחלק מהסיפורים הקצרים והרומנים הבלתי גמורים. אוסטין שלעיתים משתמשת בדרך בניית המשפט לצור ריחוק אירוני, היא בהחלט אתגר תירגומי לדעתי, אך יש לציין כי אני איני מתעסקת לא בספרות ולא בתרגום. אני אוהבת את האירוניה שלה, את היכולת הפארודית מצד אחד וההתבוננות מהצד השני. היא אחת מכותבות הדיאלוגים המוכשרות ביותר שניתן למצוא (ולכן סובלת מאינפלצית עיבודים לטלוויזיה ולקולנוע) ובניגוד למה שבטח שמעתם עליה היא הרבה פחות רומנטית והרבה יותר מרושעת וחדה ממה שניתן לשער לגבי רווקה זקנה חביבה שמתעסקת ב"גילוף פיסת השנהב הקטנה שלה"... אני לעיתים קוראת סדרתית של סופרים (קרי אני קוראת ספר של סופר/ת והוא מוצא חן העיני ומיד אני מתחילה לחפש את כל הספרים תחת שמו ע"מ לקבל תחושה כללית של מיהו מה קולו הספרותי וכו') זה לעיתים מצליח ולעיתים מאכזב. שתי דוגמאות: לפני כשלוש שנים קניתי ספר בשם "HARD BIOLED WONDERLAND AND THE END OF THE WORLD" שהיה שילוב של שתי עלילות האחת דומה לציור יפני מסורתי והשניה לסרט מנגה יפני עם דגש מערבי של מוזיקת ג'ז וציטוטים מבוב דילן (ו30 עמודים מיותרים סביב עמוד 300) של סופר יפני בשם הוריקו מוריקאמי. כתוצאה מכך קראתי את יער נורווגי (הכה מומלץ בפורום) ועוד שני ספרים שלו עדיין ממתינים לי על המדף. אך עדיין לא החלטתי סופית מה דעתי עליו. לעומתו בעקבות "אהבה עיקשת" המצוין של מקיואן קראתי כשישה ספרים של סופר זה. שלושה אהבתי מאד: "אהבה עקשת" "כפרה" ו"THE CHILD IN TIME" ושלושה ממש לא, "כלבים שחורים", "THE INNOCENT" ואמסטרדם. מסקנתי האישית הייתה כי כאשר מקיואן מטפל בסיפורי מתח בעלי אופי פסיכולוגי על גבול השפיות של אנשים ותפיסת אנשים אחרים הוא מייצר פרוזה מצוינת. כאשר הוא מנסה ליצר גרסאות קצת אחרות של ז'אנרים ידועים כגון ספרות פוליטית וספרות מרגלים הוא הרבה פחות מוצלח. בכל מקרה אני קצת אנגלופילית (אני כרגע בפאזת קריאה של A.S. BYATT) ולמרות שאנגלית למדתי בתיכון ישראלי כמו כולם, אני מרבה לקרוא באנגלית. אחת הסיבות היא שספרים באנגלית ניתן להשיג במחיר סביר בהרבה מספרים בעברית. כשנמאס לי לקרוא לאט, אני עוברת ל"חיסול" סדרתי של אי אילו ספרים בעברית... האמת אשמח אם תמליצו לי על ספרים עם עברית איכותית ("של בית מרקחת") כי לאחרונה אני מרגישה שהאנגלית משתלטת על חיי וגורמת לעברית שלי להיות ירודה ו"מאונגלזת"... סליחה אם זה היה ארוך מדי.....
טוב, אני סמויה די הרבה זמן ומדי פעם עוזרת עוז להגיב. אז החלטתי גם להציג את עצמי. דרך אגב רוב תודות למי שהמליץ על מעשה שפחה. הספר הוא דיסטופיה כתובה היטב על השתלטות של קיצוניים נוצרים פוריטניים על חלקים מארצות הברית וגורלן המר של נשים בעקבות ההשלטות הנ"ל (והעובדה כי הפריון באזורים אלו ירד). בתור חובבת דיסטופיות אהבתי גם את 1984, עולם חדש מופלא והמלחמה בסלמנדרות המדהים. האהבות הספרותיות שלי הן רבות ומגוונות (היו שלבים בחיי שקראתי "כל מה שזז" בסביבה). אבל אחת הסופרות האהובות עליי היא ג'יין אוסטין, הסופרת שזכתה לתרגומים הכי גרועים לעברית שניתן להעלות על הדעת (למעט אמה). מגיל שש עשרה כאשר קראתי לראשונה את "PRIDE AND PREHJUDICE" באנגלית, קראתי את כל הרומנים שלה וחלק מהסיפורים הקצרים והרומנים הבלתי גמורים. אוסטין שלעיתים משתמשת בדרך בניית המשפט לצור ריחוק אירוני, היא בהחלט אתגר תירגומי לדעתי, אך יש לציין כי אני איני מתעסקת לא בספרות ולא בתרגום. אני אוהבת את האירוניה שלה, את היכולת הפארודית מצד אחד וההתבוננות מהצד השני. היא אחת מכותבות הדיאלוגים המוכשרות ביותר שניתן למצוא (ולכן סובלת מאינפלצית עיבודים לטלוויזיה ולקולנוע) ובניגוד למה שבטח שמעתם עליה היא הרבה פחות רומנטית והרבה יותר מרושעת וחדה ממה שניתן לשער לגבי רווקה זקנה חביבה שמתעסקת ב"גילוף פיסת השנהב הקטנה שלה"... אני לעיתים קוראת סדרתית של סופרים (קרי אני קוראת ספר של סופר/ת והוא מוצא חן העיני ומיד אני מתחילה לחפש את כל הספרים תחת שמו ע"מ לקבל תחושה כללית של מיהו מה קולו הספרותי וכו') זה לעיתים מצליח ולעיתים מאכזב. שתי דוגמאות: לפני כשלוש שנים קניתי ספר בשם "HARD BIOLED WONDERLAND AND THE END OF THE WORLD" שהיה שילוב של שתי עלילות האחת דומה לציור יפני מסורתי והשניה לסרט מנגה יפני עם דגש מערבי של מוזיקת ג'ז וציטוטים מבוב דילן (ו30 עמודים מיותרים סביב עמוד 300) של סופר יפני בשם הוריקו מוריקאמי. כתוצאה מכך קראתי את יער נורווגי (הכה מומלץ בפורום) ועוד שני ספרים שלו עדיין ממתינים לי על המדף. אך עדיין לא החלטתי סופית מה דעתי עליו. לעומתו בעקבות "אהבה עיקשת" המצוין של מקיואן קראתי כשישה ספרים של סופר זה. שלושה אהבתי מאד: "אהבה עקשת" "כפרה" ו"THE CHILD IN TIME" ושלושה ממש לא, "כלבים שחורים", "THE INNOCENT" ואמסטרדם. מסקנתי האישית הייתה כי כאשר מקיואן מטפל בסיפורי מתח בעלי אופי פסיכולוגי על גבול השפיות של אנשים ותפיסת אנשים אחרים הוא מייצר פרוזה מצוינת. כאשר הוא מנסה ליצר גרסאות קצת אחרות של ז'אנרים ידועים כגון ספרות פוליטית וספרות מרגלים הוא הרבה פחות מוצלח. בכל מקרה אני קצת אנגלופילית (אני כרגע בפאזת קריאה של A.S. BYATT) ולמרות שאנגלית למדתי בתיכון ישראלי כמו כולם, אני מרבה לקרוא באנגלית. אחת הסיבות היא שספרים באנגלית ניתן להשיג במחיר סביר בהרבה מספרים בעברית. כשנמאס לי לקרוא לאט, אני עוברת ל"חיסול" סדרתי של אי אילו ספרים בעברית... האמת אשמח אם תמליצו לי על ספרים עם עברית איכותית ("של בית מרקחת") כי לאחרונה אני מרגישה שהאנגלית משתלטת על חיי וגורמת לעברית שלי להיות ירודה ו"מאונגלזת"... סליחה אם זה היה ארוך מדי.....