דווקא
הקבלה בארץ כתייר היתה לפעמים מאוד נעימה. מסתבר שאיכשהו נכנס לי מבטא זר לעברית (או לפחות ככה כל המלצרים והמלצריות אמרו), ומהרגע שהאנשים שאמורים לתת שירות הבחינו במבטא והתחילו לתחקר אותי עליו, השירות הפך להיות הרבה יותר יעיל ומקצועי, כאילו מנסים לא לעשות בושות לתיירים. למען האמת, בביקור שלי בארץ (בדיוק כמו בתקופה שעוד חייתי בארץ) לא באמת יצאתי מתל אביב, ובעשרת הימים האלה, פחות או יותר ישירות לאחר שלוש שנים בפאריס, פתאום תל אביב נראתה לי נעימה להדהים: הפיקוסים הגדולים בכל מקום, הלימונענע, גלידה טובה, עוגות בבתי קפה, בתי קפה בלי שולחנות שיש וכסאות קש, אנשים זקנים שאפשר באמת לכבד, וכן היתה שם אווירה של פתיחות. אמנם כשמגרדים מתחת לפני השטח, כשחיים שם וכו' וכו', אבל זו היתה אווירה שנשארה נעימה במשך עשרה ימים בהם באמת נשארתי בתוך התבנית של התייר, ושעמדה בניגוד די אלים לשמרנות של פאריס או לשלמות של סטוקהולם. אין לי מושג איך תל אביב תראה לי לאחר כמעט שנה בברלין.