נסיעה באוטובוס

[בכושר51]

נסיעה באוטובוס

בן ה 13 שמע מחבר שנמצא בחוג קייקים בירקון ונוסע לשם באוטובוס מהשרון. בני שמעולם לא יצא באוטובוס...וילד לא ממש ממוקד(קצת הפרעת קשב) ביקש גם. אני לא חושבת שבטיחותי או מוכן לזה. בעלי אישר...הלב שלי ירד נמוך מאוד..אך החלטתי לא להתערב למרות הפחדים שלי...ולתת לבעלי להדריכו ולשלוט לבד במצב..מה דעתכם הייתם מאשרים?

 

[אימם]

כן

הייתי מציידת אותו בנייד ואחרי שהוא יודע היכן לרדת/לעלות מתחילה לנסות.
הבן שלי נהג ליסוע ליום העשרה בגיל 9-10 באוטובוס באופן עצמאי.
בפעם הראשונה המתנתי לו בתחנה
בפעם השניה הייתי איתו בקשר טלפוני.
בפעם השלישית והלאה, לאחר שכבר ראיתי שהוא מסתדר, נחה דעתי.

 

[BrightEye]

אם הוא מצטרף לחבר, אז הוא יהיה איתו, לא?

אני הייתי מאפשרת עם החבר.
הבעיה כשהוא לבד, היא אם הוא למשל ירד במקום שהוא לא נכון ואז לכי תתחילי לחפש איתו בטלפון איפה הוא נמצא. אם הם שניים זה יותר פשוט.
בכל מקרה, אני תמיד מציידת במפות (מדפיסה נייר- לא רק בטלפון), עוברת ביחד עליהן בבית. מגדילה חלקים רלוונטים.
מסתכלת מה המסלול של האוטובוס ומדפיסה תחנות רלוונטיות. שעות וזמני אוטובוסים.
היום יש גוגל ארט אז אפשר להסתכל במחשב ולראות איך המקומות נראים ולשים לב לסימני דרך.
&nbsp
&nbsp

 

[אימם]

וואו וחשבתי שאני מגוננת מידי...

אבל על ילד בן 13 מצויד בסמארטפון הייתי סומכת שיידע להשתמש באפליקציות
המתאימות.

 

[BrightEye]

וואו

אני שמחה עבורך שאת יודעת כל כך טוב מה מתאים לכל ילד כאן ו"מקסים" שאת סומכת על ילד שאת לא מכירה.
עוד יותר "מקסים" זו האחריות שיש לך, על אותו ילד...(שאת בכלל לא מכירה)

 

[BrightEye]

ובנוסף,

(אחרי שגמרתי להתעצבן על התגובה חסרת הרגישות והמחשבה שלך)
מכשיר אלקטרוני זה מעולה אבל יכולה להיות תקלה לא צפויה.
לכן, ללמוד את הדרך קודם, ושתהיה מפה מודפסת.
חשוב בעיני שילד ילמד את הדרך ולא יסתמך רק על מכשירים אלקטרוניים. שידע ויחוש אותה. בעיני זה נותן הרבה עצמאות.
וחוץ מזה, לא כל הילדים מבשילים ומוכנים לעצמאות הזו באותה מידה.
מניסיון עם הילדים שלי, יש כאלה שזה קורה יותר מאוחר ועדיף שהם יהיו בטוחים. (לדעתי לפחות)

 

[חני בו]

גם אני...כשנוסעת למקום לא מוכר

תמיד מסתכלת באתר מפה, אני רוצה לראות לאן אני אגיע ולא לסמוך רק על הווייז. אמנם איני מדפיסה את המפה אבל רושמת לעצמי בנקודות כיצד לנסוע. לא פעם זה הציל אותי כי הווייז היטעה!!
כנ"ל בחו"ל, מסתמכת גם על מפה!!

 

[BrightEye]

מבחינת ילד מהצפון...לפעמים תל אביב זה חו"ל

 

[חני בו]

מבחינתי ירושלים זה חו"ל...

לא מחמאה לעיר ירושלים... אלא בגלל הסיבוכים להסתדר בה.

 

[מירי,]

תלוי בילד ותלוי בהורים.

מכיוון שאני לא מגדלת את הילדים שלי בבועה הם יודעים שאין גבול שעובר אפשהו בחיפה.
למרות שאנחנו הורים מסיעים, אני בטוחה שהבת שלי (11) יכולה לנסוע עכשיו לת"א ולפגוש את אחיה בתחנת רכבת מתאימה- לא עיניין קשה או מסובך.
&nbsp
בתוך העיר היא נעזרת בתחבורה ציבורית כבר יותר משנה והיא התחילה בגיל מבוגר יחסית לאחיה.

 

[BrightEye]

אני רוצה להגיד לך שאני מהפרובינציה ומבחינתי ת"א זו ארץ אחרת

לא מסתדרת בבלאגן של העיר הזו ונמנעת מלהגיע אליה במכוון.
אני פרובינציאלית מדי.

 

[ויקה1222]

אני יודעת שזה לא קשור לנושא

אבל בחייך, תני לתל אביב צ'אנס. זו עיר מדהימה! לא הייתי יכולה לגור בשום מקום אחר.

 

[מירי,]

חס וחסה.

אבל מ'לשות, אם רוצים מוזיאון למשל, אין ברירה.
איך אפשר לחיות בפקקים ובלי חניה אפילו בשבת? איך אפשר לחיות בצפיפות? והרעש....

 

[BrightEye]

לא כוס התה שלי

אין סיכוי שהייתי גרה בה.

 

[אימם]

מסכימה מאוד

כהורים זו חובתנו המוסרית לגדל אותם לחיים עצמאיים ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם
כמובן לפי ההבנה של הילד, רמת הבשלות ושיתוף הפעולה.
כאם שכל השנים עובדת במשרה מלאה, גם אין ברירה אחרת.
צריך פשוט לשחרר...

 

[יעלעל]

כל כך תלוי בילד.

בתי המתוקה, בת 19, יכולה ללכת לאיבוד כל כך בקלות שזה לא יאמן. כשרק קיבלה רשיון (הרבה אחרי גיל 13) היא נסעה והתקשרה לשאול איך מגיעים ל.... שאלנו איפה היא, אז היא ענתה ודי ברצינות "ליד פנס" לומר - 'אין לי מושג איפה אני'. לפני כחודשיים היא נסעה לרמה"ש והתקשרה אלי וסיפרה שהיא הייתה ברמה"ש ליד המקום שהיא הייתה צריכה להגיע אליו אבל לא מצאה שם חניה, המשיכה קצת ו עכשיו היא בכביש 5 ויש שלטים לכיוון פתח תקווה. היא נסעה עם ווייז. היא באמת מוכשרת ביותר בנושא הזה. אז זה ממש לא תלוי בגיל הילד. אגב, אחותה בת ה 16 יכולה לנסוע איתנו בעיר מסויימת ולומר, אה, אם פונים כאן שמאלה זה הבית של זה וזה שהיינו אצלו לפני שנתיים. והיא צודקת. זה עניין של גישה לדרך, לתשומת לב, בשלות, יכולת, כל מני.

 

[אחותו של שקספיר]

ליד פנס--- חמודה

פעם הודעתי למשטרה על מכונית חשודה (איפשהו בשנות ה-70 ....) ליד שוק מחנה יהודה בירושלים.
שאלו אותי--איך אני מתארת את המכונית?
עניתי- מכונית לבנה.
באמת היה עוזר להם למצוא אותה, נכון?
כמו ה"ליד פנס " של הבת שלך.

עוד סיפור
שנזכרתי--פעם הדריכו אותי איך להגיע לסמינר של רמת אפעל
רק מי שהסביר לי איך להגיע שכח שהוא מגיע מדרום ואני מצפון.
כמובן שנסעתי בדיוק לפי ההוראות, ברמזור ימינה, ואח"כ שמאלה....
ונאדה....
כדי למצוא את המקום ואחרי שנואשתי מהעוברים ושבים שסובבו אותי (באשמתי) במעגלים
חזרתי אל הצומת ממנה פניתי
העתקתי (עוד טרום הסלולרי) את ההנחיות-רק הפכתי כוונים
ובסוף הגעתי
באיחור קל של שעה וקצת.

מצד שני,האיש שלצידי, מכיר כל מקום שנסע בו, כאילו הייתה שכונת ילדותו
איך אנחנו אומרים "כמו כלב שכבר השתין במקום"

כך שנושא התמצאות בדרכים-כבישים-כוונים
לא תמיד קשור לעצמאות
ובהחלט קשור גם לתכונות האישיות של האדם
ולא רק למורשת בית הוריו.

 

[BrightEye]

בהחלט ענין של ראייה מרחבית

 

[אימם]

גם אני מתבלבלת בכבישים לפעמים

(ואני קצת קצת יותר מ-13)
ב-431 לדוגמא רציתי לראשון לציון - הגעתי ליבנה!
אבל ממש לא על זה מדובר. מדובר בנסיעה באוטובוס אחד וירידה בתחנה
רבותי לא להתבלבל בין התבלבלות בנהיגה למסוגלות של נער בן 13 לנסיעה הלוך ושוב באוטובוס!

 

[יעלעל]

גם באוטובוס צריך התמצאות

באיזה צד של הכביש עולים, באיזה יורדים, לאיזה כיוון הולכים אחרי שיורדים....
וגם כאן אני מדברת מניסיון עם הנערה... ולא אלעה אתכם בפרטים, סיפורים (משעשעים) יש לי למכביר.
מה שרוצה לומר, שזה לא עניין של גיל, 13 או 19, אלא של מסוגלות, של בשלות וגם מוכנות. וכן, גם מוכנות לשחרר.