זה מאוד נכון, מה שאמרת
זה אף פעם לא עניין "מודע", אבל זה בפירוש שם. גם כמקבלי שירות, כאשר האדם מולך נינוח, חביב, חייכני, יש בזה משהו שמשפיע עליך. במובן הזה, לראייתי, המלצור שניתן לאנשים הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה כולה. בנוסף יש באינטראקציה הזו גם משהו מאוד חיובי עבור המלצרית, זה מן עניין הדדי. לגבי הניסיון, אני חושבת שלא כדאי להפוך את זה למהמורה: בסופו של דבר זו לא פיזיקה גרעינית, זה להחזיק מגש ולספר לאנשים על המנות המוצעות. אם את רואה את עצמך כאדם שיפיק סיפוק מנתינת שירות טוב, ואם עשית את זה גם בעבודות קודמות שלך, הרי העיקר כבר נמצא. אם את חשה שהפן הזה דווקא לא מסתדר עם אופייך, אז אולי באמת זה לא הכיוון. אני יכולה לומר לגבי כי באופן בסיסי חשוב לי לרצות את האנשים סביבי, בין אם הם החברים שלי או המעסיקים שלי. אני שואבת סיפוק מריצוי אנשים (ולפעמים אף תופסת זאת כחולשה). ובאמת, בזמן שמילצרתי הפן הזה של העבודה נתן לי סיפוק רב. בקשר לשאלות המעסיקים לגבי ניסיון, וזה מגיע לאחר החשיבה האם את תופסת את עצמך בד"כ כאדם שנתינת שירות זה משהו נינוח עבורו, כמשהו שעשית בעבר בדרכים אחרות, את ללא ספק יכולה לומר שיש לך ניסיון. אם שואלים לגבי מקום ספציפי, את יכולה לנקוב באחד כזה בעיר המוצא שלך שנסגר לפני שנים. נכון, זה שקר, וזה לא דבר נהדר, אבל אני אתן לך דוגמא: לפני שנים רבות מלצרתי בקפולסקי בעיר הולדתי, והמקום נסגר לא מכבר. נקבתי בכך כניסיון. המעסיק שלי לא התעניין בכמה זמן עבדתי שם, או אפילו איפה היה ממוקם הסניף. יכולתי להמציא את זה, וזה היה חשוב לו באותה מידה. זה פשוט לא עד כדי כך משנה.