תודה! ../images/Emo9.gif
אני מאוד אוהבת את דגה (החיתוכים
הקומפוזיציות
הרקדניות
), אבל האמת שהוא פחות מקור השראה שלי. אני אממ... בלרינה בנשמה?
. סתם, אני לא רוקדת (רקדתי שנה וחצי בערך לפני איזה שנתיים, אבל זה היה בשביל הכיף כי אי אפשר להתחיל לרקוד בלט בגיל 19), אבל בואי נגיד שיש לי נפש של רקדנית או משהו כזה. ויש לי שתי חברות מאוד טובות שהן רקדניות (אחת מתחילה באנסמבל בת שבע עוד מעט!), ואני מאוד מתחברת לסוג הזה של האמנות, להבעה של הרגש דרך תנועה, כשהגוף שלך הוא הכלי היחיד שלך בשביל להביע את מה שקורה בתוכו. אני חושבת שיש משהו מאוד דרמטי ברקדניות ובפרט בבלט, שהוא מחול נורא נוקשה ונורא מוקפד. ודווקא שם אני מוצאת את נקודות ההאחזות ברוגע ובתנועות הקבועות, ומצד שני גם את נקודות השחרור במקומות שנסחפים עם זה פנימה, ברכות שהוא מאפשר לך. יש בבלט המון קונפליקטים פנימיים (מרגישים את זה בעיקר כשרוקדים, כמה קשה ליצור תנועה רכה כלכך, או כמה משחרר זה להתמתח-עד-סוף-הרלווה). הבחירה שלי בדימויים מעולם המחול לא נעה סביב הרצון לבחור בהם כנושא (הנושא שלי לפרויקט לא היה "רקדניות" או "בלט", אלא פשוט אני). מצאתי בהן משהו שנורא ביטא אותי באותה תקופה (ואני עדיין חוזרת לזה לפעמים). המון שבריריות ומצד שני גם המון חוזק - בלט באמת דורש המון חוזק - וזה גם נשאב מטורי ומאת'ר (maybe you'll leave a light on for the dancing girl... tuck those ribbons under your helmet, be a good solider... ועוד ועוד). מצאתי בשיר הזה המון מקום של ילדות קטנות שהן לא באמת כלכך קטנות עם המון כאבים בפנים ורעל שטפטפו להן, המון תמימות שמתרסקת והמון חלומות שמתנפצים. וזה לא השיר היחיד שלה שהשפיע עליי, כמובן, יש המון ג'ופיטר וסיילנט ו-LE ועוד הרבה אחרים בציורים שלי, פשוט מאת'ר בעיקר התניע את זה. נחמד לשמוע שזה נראה שאני יודעת מה אני מציירת... בעקרון אני לא רקדנית אז זה הרבה יותר קשה, ואז זה בכלל היה קשה כי רק התחלתי לצייר אז ופרופורציות לא היו הצד החזק שלי (הן עדיין לא, אבל עכישו היו לי שלוש שנים לעבוד על זה). תודה שוב
. (ויו, שווה ללמוד לרקוד רק בשביל שיעור מודרני עם מורה שעושה קומבינציה על Northern Lad... שעה שלמה של נורת'רן בלופים כשרוקדים אותו, זה אלוהי. בחיי).