נניח שהתעוררתי.

Mist2

New member
כמה נקודות

האם להיות או לנסות להיות מודע זה לא מאמץ?

המאמץ היחיד מבחינתי, הוא המאמץ להיות מודע!
כל השאר הוא מכני, גם אם יש מאמץ כזה או אחר של המכונה, הוא לא מאמץ מבחינתי.
לכן כאשר אני מדבר על מאמץ, אני מדבר על הניסיון של האדם להיות מודע לעצמו.

ולמה זה מאמץ?
כיוון שבמצבו הרגיל של האדם (שינה) יכולים לעבור חיים שלמים ללא רגע אחד מודע. לפעמים רגעים אלה נוצרים מעצמם, אך הם כה נדירים, ולא כל אחד מאיתנו חווה אותם.
כך שלא ניתן לסמוך שהמודעות פשוט תקרה לי, יש ליזום ולעשות מאמץ להגיע לאותו רגע, ואז לעשות מאמץ נוסף להישאר בו.

התהליכים שאתה מתאר אותם כמאמץ, פועלים מעצמם, ללא כל התערבות, ללא כל תשומת לב, בדומה לכדור שנבעט וממשיך להתגלגל עד שנעצר (מוות). אין בתהליכים אלה, שמץ של מאמץ!

בניגוד לדבריך, חייב להיות מאחורי הדברים מישהו שרוצה, שמתאמץ, ואצל האדם הישן אין אף אני קבוע המסוגל לכך...

למה להשאיר משהו פתוח?
בשביל מה כל הפילוסופיות והתאוריות שטרחת לרשום בהודעה שלך, אם אין לך תשובה על השאלה החשובה ביותר?
 

lightflake

New member
האם להיות או לנסות להיות מודע זה לא מאמץ?

להיות מודע זה לא מאמץ בכלל, זה המצב הטבעי ביותר = 0 מאמץ
כאשר אין מאמץ - יש מודעות טהורה

------------------------------------------------------------
המאמץ היחיד מבחינתי, הוא המאמץ להיות מודע!
כל השאר הוא מכני, גם אם יש מאמץ כזה או אחר של המכונה, הוא לא מאמץ מבחינתי.
לכן כאשר אני מדבר על מאמץ, אני מדבר על הניסיון של האדם להיות מודע לעצמו.
-----------------------------------------------------------

אוקיי אז יש לך את הפרדיגמה הזאת ואתה לא מוכן להביט ימינה ושמאלה ממנה אבל זאת רק תיאוריה אחת, לדעתי זה אמנם גם מאמץ אבל גם להיות בודי בילדר זה מאמץ באותה מידה.
אתה החלטת שדווקא להיות מודע זה כן מאמץ וכל השאר זה לא.
----------------------------------------------
ולמה זה מאמץ?
כיוון שבמצבו הרגיל של האדם (שינה) יכולים לעבור חיים שלמים ללא רגע אחד מודע. לפעמים רגעים אלה נוצרים מעצמם, אך הם כה נדירים, ולא כל אחד מאיתנו חווה אותם.
כך שלא ניתן לסמוך שהמודעות פשוט תקרה לי, יש ליזום ולעשות מאמץ להגיע לאותו רגע, ואז לעשות מאמץ נוסף להישאר בו.
---------------------------------------------------------------

עכשיו אתה כבר מחליט שבמצב רגיל אין מודעות והמסקנה שהסקת מכך היא שלנסות להיות מודע זה מאמץ, מי קבע ?
גם בודי בילדינג לא קורה מעצמו בחיים הרגילים ויש להתאמץ לכך מאוד.

ומי החדיר בך את הרעיון להיות מודע? אתה בעצמך? או שזו הייתה השתלשלות האירועים והמחשבות שהובילו אותך ללא כל בחירה לכיוון של נסיון להיות מודע? ואדם אחר השתלשלות האירועים והמחשבות מובילים להיות בודי-בילדר, הוא חושב שהוא מתאמץ להיות שרירי (הרי זה לא טבעי להיות כזה שרירי "במצב הרגיל של האדם") ואתה חושב שאתה מתאמץ להיות מודע (כי זה לא טבעי במצב הרגיל...)
וממש כמו כולם, אתה חושב שרק אתה צודק
מבחינתי שניכם באשליה שיש לכם בכלל בחירה בעניין
-------------------------------------------------

התהליכים שאתה מתאר אותם כמאמץ, פועלים מעצמם, ללא כל התערבות, ללא כל תשומת לב, בדומה לכדור שנבעט וממשיך להתגלגל עד שנעצר (מוות). אין בתהליכים אלה, שמץ של מאמץ!
-------------------------------------------------------------

כנל הנסיון להיות מודע, ממש כמו כדור שממשיך להתגלגל רק שהסוף הוא תמיד אותו סוף וזה לא מוות אלא הארה!

האם מישהו ראה פעם מוות? אין דבר כזה מוות, הפסקות פעולת הגוף לא מעידה דבר על התודעה שזה היה הגוף שלה...
------------------------------------------------------------
בניגוד לדבריך, חייב להיות מאחורי הדברים מישהו שרוצה, שמתאמץ, ואצל האדם הישן אין אף אני קבוע המסוגל לכך...
-----------------------------------------------------------
מי אמר שחייב אני קבוע בשביל כל זה?
המאמץ מבחינתי כפי שאמרתי הוא עצם העובדה שתודעה מאמינה שהיא מחשבה ונשאבת אל תוך עולם רעיוני דמיוני - המשמעות של זה היא בזבוז של אנרגיה ולכן זה בסופו של דבר מביא לסבל ותשישות ("סופו של דבר" יכול לקחת גם כמה גלגולי חיים) והסבל והתשישות הללו יובילו את התודעה לחפש מוצא ולהתחיל להיות מודעת יותר עד לשחרור מוחלט - זהו תהליך טבעי - האבולוציה של התודעה
-------------------------------------------------

למה להשאיר משהו פתוח?
בשביל מה כל הפילוסופיות והתאוריות שטרחת לרשום בהודעה שלך, אם אין לך תשובה על השאלה החשובה ביותר?
------------------------------------------------

להשאיר פתוח לא אומר שאין תשובה, הרי כבר טחנתי את הפורום הזה מספיק בדרכים נכונות לדעתי, חקירה, מדיטציות שונות סטסאנגים והכי יעיל שאני מכיר זה שיטת ניסרגדתה, במשפט אחד: למצוא את האני הראשוני ולהיותו כמה שיותר וכמה שיותר ללא שכבות
למעשה זה תהליך זהה לשאלה "מי אני" (עוד דרך מעולה) כשכל פעם התהליך הולך ומעמיק והתשובה "מתנקה" מהרבדים המזוייפים.... קצרה היריעה מלהתחיל לפרט עכשיו את התהליך אבל כבר כתבתי על זה מלא ואתה יכול למצוא בקישורים או פשוט לקרוא את הספרים של ניסרגדתה

מה עוד?
 

Mist2

New member
תודה על התשובות

אני חושב שהמשך הדיון יהיה מיותר.
 

Mist2

New member
ווואו

ואולי זה מאוד קשה אבל מהיר לגמרי?
לא יודע, אבל אפשר לסדר את זה איך שנוח לך, שישמע טוב ונחמד...
 
מסכים

רק תהליך טבעי לגמרי יהיה הפשוט והקל ביותר להארה.
כמה זמן זה ייקח?
תלוי בנקודת המוצא של כל אחד מאיתנו.
 

אסף ב6

New member
גם אם אתה מרגיש את זה זה לא אותה הארה,

כאשר בן אדם מואר הוא מואר, והוא יודע את זה, והוא חווה את זה. גם אם הוא בהארה קטנה ואפילו לא נדבר על קטנה.

ישנם שלבים לקראת ההארה, בהם אדם ראה לראשונה בצורה ישירה את "כל" התהליך (אם נקרא לזה ככה), והוא עובר מחזוריות של הרדמות יחסית (שעדיין הרבה יותר ערה מאדם רגיל) וראיה ישירה, וחוזר חלילה.
אם אדם מגיע לשלב כזה, הכי חכם לדעתי היא לקבל הדרכה מאדם שעבר את השלבים הללו, ולחפש הדרכה ישירה ממורה שהגיע להארה, או פשוט בשלבים יותר מתקדמים ממנו


למה לעשות את זה? כי זה חוסך סבל ובלבול, ונותן הקשר שניתן להעזר בו ולהתפתח ממנו.
 
לעשות קשר באף?


חשבת פעם איך זה שאתה לא שוכח ללכת? לא שוכח לאכול? או לא שוכח לדבר?

כשאתה מרגיש שנכון או דרוש אתה פשוט קם והולך, יושב ואוכל, מדבר.

אולי אם תבין איך זה עובד תדע ליישם זאת גם בנושא המדובר.
 

Polanka

New member
אני מניח שזה תרגול...


ואני בטוח שחכמים ממני חשבו על תרגולים יצירתיים.
 

lightflake

New member
נכון, זו עדיין לא הארה אבל זה לא רע

עכשיו נשאר לך (תרשה לי לצטט את לילי בנטב מהיום בבוקר) "תרגול, תרגול ותרגול"
אתה לא צריך לזכור משהו שהוא הטבע שלך
אבל אתה כן צריך להפסיק להיות מכור למחשבות ולהפסיק להאמין במציאות שהמחשבות מייצרות כדי להכיר את הטבע שלך
בלי מחשבות אתה כבר זה
האמת שגם עם מחשבות אתה כבר זה, אבל אתה לא נח בזה, אתה בבריחה מתמדת מזה

וגם נראה לי שכדאי לך למצוא מורה ער כי אתה בשלב טריקי והמיינד עושה ממך קציצות

Good Luck Man
 

Polanka

New member
הו אתה צודק בהחלט לגבי הקציצות


ואני אכן אחפש לי איזה מורה ער... יש לך המלצות?
 

lightflake

New member
בעניין הזה אני מעדיף שלא להתערב

אני סומך על החיים שתמצא את מי שהכי נכון לך בדיוק כשזה יהיה הכי נכון לך
 

ינוקא1

New member
לשחרר.

פשוט צריך לבקש להגיע אל המקום שאליו אתה צריך להגיע , ולהאמין שתגיע אל המקום הזה , ולשחרר את המאמץ לשמר את הישגיך.

לדעת שאם אתה עולה זה בסדר , ואם אתה יורד זה בסדר , ובכל מקום נמצא הקב"ה :
"אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הינך (תהילים קלט)"
אפשר למצוא את הקב"ה גם במצב הגבוה ביותר (שמים) , וגם בתוך השאול.


הארה אמיתית איננה מצבים "גבוהים" , ממצבים גבוהים נופלים בהכרח.

הארה אמיתית משמעותה ענווה מול היקום והבריאה.
 
המשפט הראשון, אומר הכל.......

ינוקא, אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות, או שאתה יהודי מאמין, או שאתה דאואיסט. פעם מדבר ביהודית ופעם בדאואיסטית ופעם עושה שעטנז. תמשיך כך, אחרת אחשוב שאתה רובוט.
שבת שלום חבר יקר.
 

ינוקא1

New member
אני דווקא יותר התלהבתי מהאחרון

אם יורשה לי להיות צנוע ולהחמיא לעצמי


ו
גם לך על הזכות הגדולה להיות חברך ובמיוחד על הענווה שלך !


ולגבי יהדות ודאואיזם
-

אותה נשמה נמצאת בכל הגוף.
רק שבכל איבר היא מתבטאת בדרך אחרת לפי המקום..
כמו תבנית שיצקת לתוכה חומר , ובכל מקום מהתבנית נוצרת צורה שונה.

לכן ככל שנמצאים יותר באיזור "הנשמה" של הדברים , ההבדלים נעלמים- כי הפנימיות והחומר שבתבנית זהה.
לעומת זאת ככל שנמצאים יותר בגופם של הדברים - בפרקטיקות המעשיות החיצוניות וכו' וכו' - ההבדלים קיימים.

וזה טוב שההבדלים החיצוניים קיימים - כי לכל איבר יש את היעוד שלו.
בדיוק כפי שאני צריך גם ראש וגם בטן ואינני יכול לוותר על אחד מהם . . .
כך בעולם החומר והגוף זה נצרך שיהיו יהודים וגם סינים ויהיו הבדלים בפרקטיקות.

אבל ככל שמכירים את הנשמה שבפנים , לומדים להסתכל על הכל בעין יפה , ולומדים שאפשר להגיע לאלהים גם אם האדם נמצא בקצה הציפורן של הרגל !!!


שבת שלום !
 
למעלה