תשובות של רחוב סומסום
1.
מה עלינו להפסיק לעשות?
כלומר מה מבחינתך הוא מאמץ שעלינו להפסיקו?
איזו מאמצים אתה עושה, שצריך להפסיק לעשות?
זאת פחות או יותר אותה שאלה, במצב הרגיל שרובנו נמצאים בו, מה שאתה קורא לו מצב שינה, מה שמתואר בהינדואיזם כמצב ערות שלישי שזה אומר מצב ערות-עם-חלומות, זהו מצב שבו התודעה שאובה אל האמונה "אני" כלומר שאנחנו (תודעה טהורה) מאמינים שאנחנו דמות אינדבדואלית מסויימת בעלת גוף שחיה בעולם ויש לה עבר ועתיד ומשמעות ידועה כלשהי, כל זה אינו אלה תוצר של הזדהות התודעה עם מחשבות.
עד כאן ברור המצב?
עכשיו כל עוד האשליה "אני" קיימת, היא מתוחזקת באופן קבוע באמצעות מחשבות שסובבות סביב תחושת קיום ראשונית שהגיע אלינו בילדות וסביבה נבנו כל הדמויות שאנו נכנסים ויוצאים מהם ומשחקים איתם את משחק החיים, האמת היא שזהו לא עולם אמיתי, כלומר מה שיש זה רק אותה הקרנה רגעית שקיימת ברגע זה ואין לה משמעות כפי שאנו מדמיינים אבל אנחנו מדמיינים לה משמעות וכך יוצרים כל הזמן רצף של זמן עליו יש דמות שכביכול חיה וקיימת...
איפה באמת הדמות הזאת?
בשום מקום! איננה קיימת! אבל כל הקומפלקס של המחשבות, הרגשות והתחושות יוצר ביחד רצף הגיוני מסויים שבו יש היאחזות מתוך אמונה של קיום עצמי אינדבדואלי. זהו משחק החיים. זה לא משהו רע, זה משהו שמתרחש ומאפשר לתודעה לרחוש נסיון ,הבנה, חכמה ועידון... זה דבר מופלא מאין כמוהו.
עכשיו, בשלב כלשהו של התפתחות הטבעית של התודעה-אדם, מתחילה לחלחל הבנה לא מילולית בכך שמשהו בכל העסק הזה אינו אמיתי, שיש איזשהו זיוף, התודעה שואפת לחזור למצבה המאוזן הטבעי האמיתי, ל"ידע העצמי"!
קיומה של דמות דמיונית שחושבת שהיא קיימת בזכות עצמה מתאפשר באמצעות רציפות מחשבות בלתי פוסקת שבאופן קבוע מחייה את אותה דמות דמיונית כאילו הייתה אמיתית וכך כולנו חיים יומיום בלי להיות מודעים לזה בכלל, ובכל זאת זהו מאמץ! והמאמץ המתמיד הזה מקיים את הדמות הדמיונית שאתה מדמיין שאתה.
כל אדם הוא למעשה מאמץ של התודעה לבנות דמות דמיונית וזהו המאמץ המדובר וזה בד"כ בכלל לא מודע.
זהו המאמץ שאמור להפסק על מנת שתהיה הכרה בטבע האמיתי.
2.
ואם תוכל לומר לי מי בדיוק מתאמץ?
עכשיו כשאתה מבין שמדובר על דמות דמיונית והמאמץ הוא לא מאמץ שהדמות הזו עושה אלא להיפך, המאמץ יוצר ומקיים את הדמות הדמיונית, אזי אתה מבין שאין באמת מישהו מאחורי המאמץ.
3.
או מי אמור להפסיק להתאמץ? האם מדובר באותו אחד?
העניין לכן הוא להיות מודע למאמץ שבונה את הדמות, במילים אחרות להיות מודע למחשבות ועוד יותר עמוק, להיות מודע למחשבה הראשונית "אני", שהיא המרכז של כל שאר המחשבות שעולות בנו.
המודעות למחשבה "אני" מפסיקה את ההזדהות עמה וכל בניין הקלפים הזה מתמוטט והאדם אז רואה את מה שהוא, לא אדם אפילו, אלא תודעה בלבד, המודעות לכל המתרחש, בלי שום "מישהו" שנמצא במרכז ההתרחשות הזו והכל פועל מעצמו בעצמו גם ללא הזדהות אבל אז אותו אחד שזיהה עצמו כביכול כדמות הדמיונית מכיר בעצמו וטבעו הוא חופש מוחלט כאשר הוא לא מזוהה עוד עם שום חלק ספציפי בחוויה. הוא רק חוויה, או, הוא רק הצופה, רק המודעות.
אז אתה רואה שלא מדובר טכנית על להפסיק לעשות משהו אלא על להיות מודע למה שישנו ללא הזדהויות עם חלקים ממה שישנו.
4.
ואיך?
בוא נשאיר גם משהו פתוח, טוב?
אם הייתה לי שיטת קסמים כבר הייתי מואר בעצמי וגם הייתי מוכר אותה במלא כסף וקונה לי איזה אי בתאילנד וחי שם עם 4 תאילנדיות
