נמחק

[max256]

נמחק

 

[vinney]

עיתונאות צהובה במיטבה.

כשנמאס לך מהמשכורת, כשאתה מבין כבר שזה לא מה שיעשה אותך עשיר, גם לא 80,000 בחודש, ואתה שואף למשהוא גדול יותר. מה האופציות? חשבתי לסקור אותן כאן:

1. להתקדם בתור קודקוד טכני בתאגיד שיש בו-levels. הגאמפא (או פאאנג, או מה שצירוף האותיות לא יהיה היום, עכשיו כשאנבידיה בפנים וכנראה כמה חברות-AI) המציאו את הלבלס. את האפשאות להתקדם ולעשות משכורת רצינית בתור בנאדם טכני, לא מההנלה. משכורות ה400-800k בשנה נראות כמו אופציה אטרקטיבית. זה בטוח, זה משכורת, זו חברה מבוססת שתמיד משלמת, זה מסלול עם מינימום סיכון.

הם ממש לא המציאו את ה"לבלס", מבנה היררכי בארגונים גדולים זה לא המצאת המאה כלל וכלל ולא ייחודי לחברות טכנולוגיה. יש דרגות בצבא, בשירות הציבורי, וגם בחברות הפרטיות. למשל, הידעת שלא כל עורך דין הוא שותף במשרד? שלא כל רופא הוא מומחה? שלא כל חוקר באוניברסיטה הוא פרופסור? ולא, לא כל חייל הוא רמטכ"ל, גם אם לפעמים זה נשמע כך.

לגבי משכורות - לא יודע מה המשכורות בארץ (מה זה 80 אלף בחודש? זה הרבה?), אבל בארה"ב משכורות של 400-800K דולר לשנה לתפקיד ברמת בכירות בינונית זה די סטנדרטי בעולם הטכנולוגיה בחופים (באזורים יותר זולים כמו טקסס או שיקגו - אולי פחות). אומנם יוקר המחיה הוא גם יותר גבוה (יחסית לארה"ב, המחירים בישראל לא מפסיקים להדהים אותי בכל ביקור), אלה עדיין משכורות די נאות. למשל בנטפליקס (שידועים בכך שהם משלמים משכורת ותו לא, אין מניות וכד'), משכורת לתפקיד מהנדס בכיר (מישהו עם 10-15 שנות נסיון) היא בין 500 ל 600 אלף דולר לשנה. 50 אלף דולר לחודש, עם מסים ומחירים בקליפורניה יותר זולים מהארץ, נראה לי לא רע בכלל.

הבעיה: האם זה עדיין שם? הגאמפא איבדו המון מתהילת העבר. לא רק ההטבות המשוגעות, הטיסות לכל מיני אירועים, ארוחות שף והכל - שהיום הן צל חיוור של מה שהיו עד 2022.

אלה סיפורי מעשיות שנשארו עוד מימי הבועה של סוף שנות ה90, המציאות לא הייתה כזאת כבר עשורים.

2. בקצה השני של ספקרטום הסיכון - סטארטאפ. הרבה יותא מסוכן בימינו מאשר תאגיד מבוסס , אבל הכסך הגדול, אם אתה נכנס כמייסד-שותף, גם הרבה מעל מה שכל תאגיד ייתן, אם תגיע לאקזיט הנכסף. הרבה יותר סיכון, הרבה יותר כסף. מומלץ לכל תוכניתן לנסות לפחות פעם אחת בקריירה, גם אם זה נכשל.

גם זה די בולשיט. מה זה "מומלץ לנסות גם אם זה נכשל"? לך שלם משכנתא עם הנסיון שלמדת מהכשלון. עם כשלונות לא קונים לחם במכולת, מצטער לאכזב.

3. לצאת עצמאית. בזמן שעובדים, לפתוח ערוץ ביוטוב, אולי לתת קורסים ביודמי, וליצור לעצמך שם רציני בתעשייה. הייתרון: זה בטוח, כי אתה עושה את זה מהצד בזמן שיש לך הכנסה, וגם אם אתה לא מגיע למיליון סאבסקרייברס, תוכל להשתמש בזה על הרזומה, וזה דבר מאוד מרשים, בייחוד אם זה קורסים רצינים, מגובים בריפו מרשים על גיטהאב והכל. זה מעין מסלול הייבריד לכסף הגדול, ואתה מרויח גם אם הוא לא עובד.
החיסרון: זו עבודה קשה, שעות ארוכות, ורק מתאימה לאנשים מסויימים, כאלו שיש להם אישיות למסך, לפרזנטציות, מדברים יפה, אולי מכניסים בדיחות פה ושם, וכו וכו. כלומר - זה ענין של אופי. אבל אם אתה רוצה להגיע ל500-1000$ לשעה, אתה חייב נוכחות מאסיבית אונליין בימינו.

כמו סטארטאפים, גם זה משהו שמצליח לאחד מכל אלף שמנסים. בשתי הנקודות האלה הכתב מושפע ממה שנקרא confirmation bias - אתה רואה את ההצלחות המועטות, לא את הכשלונות הרבים. לא כולם זה קים קרדשיאן או פריס הילטון. בשביל להיות עצמאי מצליח צריך סוג מסוים של יכולות והתנהגויות שלא לכולם יש. אנשי טכנולוגיה הם הרבה פעמים אנשים מופנים, שלא הכי טובים בתקשורת או בניית קשרים. לחלקם אולי יש אבא מליונר שעוזר להם (ע"ע אלון מאסק), אבל לרובנו אין.

זה גם לא רק מה אתה גובה לשעה, זה גם כמה שעות אתה מצליח לגבות, וכמה זה עולה לך לייצר את אותן השעות. מה שבא בקלות - באותה הקלות גם הולך, אנשים לא משלמים 1000 דולר לשעה סתם. צריך שיהיה מה למכור.

 

[מחפשת עבודה17]

עיתונאות צהובה במיטבה.



הם ממש לא המציאו את ה"לבלס", מבנה היררכי בארגונים גדולים זה לא המצאת המאה כלל וכלל ולא ייחודי לחברות טכנולוגיה. יש דרגות בצבא, בשירות הציבורי, וגם בחברות הפרטיות. למשל, הידעת שלא כל עורך דין הוא שותף במשרד? שלא כל רופא הוא מומחה? שלא כל חוקר באוניברסיטה הוא פרופסור? ולא, לא כל חייל הוא רמטכ"ל, גם אם לפעמים זה נשמע כך.

אני כן רוצה להגיד משהו על הנושא של ה״לבלס״.

עד שלא התחלתי לעבוד בקורופרייט אמריקני לפני כמה שנים, לא ממש הכרתי ״לבלס״ מלבד אולי בתוך התרבות הכביכול צבאית של אמדוקס של תחילת שנות האלפיים שבה בכל דרג עד רמה של מנהל קבוצה / מחלקה היו שלוש תת דרגות שציפו שאנשים יתקדמו בהם פעם בשנה עד שנתיים. וגם זה בוטל בשלב מסוים כשהבינו במשבר של הבועה שהדרגות האלו כבר לא משמעותיות כשאין אפשר לקדם אנשים דרכן ברצב מהיר.

מה שכן, רק כשהתחלתי לפני כמה שנים לעבוד בקורפורייט אמריקני, שמתי לב לזה שכן יש דרגות שנחשבות למקובלות - למשל דרגות של staff או של distinguished בכל תפקיד שהוא.

אבל עד שלא התחלתי לעבוד בקורפורייט אמריקני לא ממש הכרתי אותן, למרות שהן מופיעות לא פעם בהצעות עבודה שונות.

 

[user32]

אני סבור כמו ויני שזה דבר שקיים בכל ארגון מעל גודל מסויים. אשתי מורה בבית ספר ובמשרד החינוך יש שלל תארים ודירוגים סבוכים ומסובכים כיאה למערכת שמעסיקה כ200,000 עובדים. כנ"ל חברים שאני מכיר שעובדים בתע"א וחברת חשמל. בכל מקרה עבדתי בתחילת שנות ה2000 בתאגיד גרמני ענק וכמובן שהיו שם רמות ודירוגים כיאה לחברה של 80,000 עובדים. פשוט אין כרגע אף חברת הייטק ישראלית ענקית. אמדוקס, צ'קפוינט, נייס ועוד כמה הן הכי גדולות אבל הן לא ענקיות בקנה מידה עולמי.

 

[מחפשת עבודה17]

אני סבור כמו ויני שזה דבר שקיים בכל ארגון מעל גודל מסויים. אשתי מורה בבית ספר ובמשרד החינוך יש שלל תארים ודירוגים סבוכים ומסובכים כיאה למערכת שמעסיקה כ200,000 עובדים. כנ"ל חברים שאני מכיר שעובדים בתע"א וחברת חשמל. בכל מקרה עבדתי בתחילת שנות ה2000 בתאגיד גרמני ענק וכמובן שהיו שם רמות ודירוגים כיאה לחברה של 80,000 עובדים. פשוט אין כרגע אף חברת הייטק ישראלית ענקית. אמדוקס, צ'קפוינט, נייס ועוד כמה הן הכי גדולות אבל הן לא ענקיות בקנה מידה עולמי.

גם אני עבדתי כמה שנים אחריך בתאגיד גרמני גדול, ומלבד טייטלים של ״מתכנת בכיר״ לעומת ״מתכנת צעיר״ לא זכור לי שהיו לנו שם דרגות. מצד שני כן היו העלאות בשכר כל שנה על פי הביצועים של העובד והחברה.

 

[vinney]

אני כן רוצה להגיד משהו על הנושא של ה״לבלס״.

עד שלא התחלתי לעבוד בקורופרייט אמריקני לפני כמה שנים, לא ממש הכרתי ״לבלס״ מלבד אולי בתוך התרבות הכביכול צבאית של אמדוקס של תחילת שנות האלפיים שבה בכל דרג עד רמה של מנהל קבוצה / מחלקה היו שלוש תת דרגות שציפו שאנשים יתקדמו בהם פעם בשנה עד שנתיים. וגם זה בוטל בשלב מסוים כשהבינו במשבר של הבועה שהדרגות האלו כבר לא משמעותיות כשאין אפשר לקדם אנשים דרכן ברצב מהיר.

מה שכן, רק כשהתחלתי לפני כמה שנים לעבוד בקורפורייט אמריקני, שמתי לב לזה שכן יש דרגות שנחשבות למקובלות - למשל דרגות של staff או של distinguished בכל תפקיד שהוא.

אבל עד שלא התחלתי לעבוד בקורפורייט אמריקני לא ממש הכרתי אותן, למרות שהן מופיעות לא פעם בהצעות עבודה שונות.

אולי לא הכרת, אבל כך נקבע השכר ונקבעים התנאים. למשל, באמדוקס מתחת לדרגה מסוימת לא היו זכאים לרכב חברה.

רוב החברות בארץ (שהן לא ״סניפים של״) הן קטנות מספיק כדי שזה לא יהיה ממש מוגדר בצורה מוחלטת. אמדוקס היא דוגמא לחברה יוצאת דופן בגודלה בשוק הישראלי ולכן זה נראה כאילו זה משהו מיוחד לה. בחברה של 30-300 איש לא צריך דרגות, כל החוזים אישיים, וקל להסביר למה X מקבל יותר מהY. אבל כשגדלים לכמה אלפים עד כמה עשרות אלפים, ובטח ובטח כשמעסיקים עשרות עד מאות אלפים, חייבים דירוג ושכבות שכר מוגדרות כי אחרת אי אפשר להסביר מה ההבדל בין X במחלקה הזאת וY במחלקה ההיא.

 

[מחפשת עבודה17]

אולי לא הכרת, אבל כך נקבע השכר ונקבעים התנאים. למשל, באמדוקס מתחת לדרגה מסוימת לא היו זכאים לרכב חברה.

רוב החברות בארץ (שהן לא ״סניפים של״) הן קטנות מספיק כדי שזה לא יהיה ממש מוגדר בצורה מוחלטת. אמדוקס היא דוגמא לחברה יוצאת דופן בגודלה בשוק הישראלי ולכן זה נראה כאילו זה משהו מיוחד לה. בחברה של 30-300 איש לא צריך דרגות, כל החוזים אישיים, וקל להסביר למה X מקבל יותר מהY. אבל כשגדלים לכמה אלפים עד כמה עשרות אלפים, ובטח ובטח כשמעסיקים עשרות עד מאות אלפים, חייבים דירוג ושכבות שכר מוגדרות כי אחרת אי אפשר להסביר מה ההבדל בין X במחלקה הזאת וY במחלקה ההיא.

אני עבדתי בחברות גדולות, כולל קורפורייט אירופאי בינלאומי וענקי _עם כמה סניפים של כמה חטיבות פה בארץ), וההפרדה היחידה לדרגות היתה בין ״מתכנת מתחיל״ ל״מתכנת בכיר״. לכל היותר מישהו עם המון ותק וניסיון שהוכיח את עצמו יכול היה לעבור לתפקיד של ארכיטקט, אבל אלו היו בודדים.

כלומר מתכנת בכיר היה יכול להיות בטווח בין מישהו שהוא לא משהו ומשאירים אותו מתוך רחמים כי הוא קרוב לגיל הפנסיה, דרך מישהו שהוא בסדר - לבין מתכנתים מצטיינים שפשוט לא הגיעו לרמת הידע של ארכיטקט או פשוט לא היה תקן עבורם. ואני מניחה שרמת המשכורת והתנאים לכל אחד כזה היתה שונה משמעותית עבור כל אחד כזה.

בקורפורייט האמריקני שעבדתי בו כן היו דרגות הרבה יותר מפורמלות, כולל הטייטלים של senior / staff / distinguished כדי להפריד בין הרמות האלו.

יכול להיות שנושא הדרגות היה עדיין קיים רק הרבה פחות בולט או ידוע על ידי העובדים עצמם אלא מפורט רק פנימית. יכול גם להיות שרמת הניסיון פלוס הציון של חוות הדעת לאורך זמן היוו תחליף לדרגות מבחינת החברות האלו.

 

[user32]

יש הרבה אסטרטגיות שונות ומשונות להגיע לרווחה כלכלית מעבר למשכורת החודשית וב25 שנה שלי בתעשיה יצא לי לנסות הרבה מהן, בעיקר בתחום היזמות ועסק עצמאי.
יש לי אסטרטגיה אחת שעבדה לי טוב בעשור האחרון ולא שמעתי הרבה דיבורים עליה. אני מצטרף לסטארטאפ בשלב מוקדם אבל אחרי שיש כבר גרעין מייסד מבוסס. בדרך כלל בתפקיד CTO ו/או VP R&D אם כי יצא לי גם להצטרף על תקן מפתח מוביל שכבר היה בה מייסד טכנולוגי. החברות נמצאות בשלב הפרה סיד או מיד אחרי הסיד, בדרך כלל עם פיתוח של 2-5 עובדים, וסביבות ה10 עובדים בחברה כולה. בשלב הזה משולמות משכורות נורמליות, יש הון לפעילות שוטפת ולא עובדים במחסן של המייסד.
האופציות במקרים האלה ל"טאלנט" הן נדיבות מאוד. בין 1% ל7-8%, תלוי בשלב של הסטארטאפ, למשל בחלק מהמקרים הצטרפתי בתקופה שהחברה מומנה על ידי המייסדים (שהעמידו הון מכובד שהספיק לממן צוות פיתוח) וויתרתי על משכורת בתמורה לאחוזים משמעותיים, ובמקרים אחרים עם משכורת הייטק טובה זה היה יותר לכיוון ה1%. בחלק מהמקרים נכנסתי כקבלן בכלל בעסקת קומבינציה שכלל בנוסף העסקה של עובדים מהחברה הפרטית שלי, כל מקרה לגופו.
אני נשאר לתקופה של 3 שנים מסיבות שונות ונפרד ברוח טובה ובהסכמה הדדית כשאני נשאר לייעץ ולדחוף את החברה. העניין שעם השנים הצטברו 4-5 השקעות מהסוג הנ"ל. הרעיון הוא לא להתקע שנים ארוכות במיזם אחד, לפזר את ההשקעות ולאסוף מניות בהרבה חברות.
והנה הקטע העיקרי: סטארטאפ לא צריך להצליח כדי שהמשקיעים (והעובדים) הראשונים ירוויחו. הוא צריך בסך הכל להגיע לסבב השקעה טוב, A, B וכו'. במיוחד כשאתה עובד לשעבר שמחזיק באחזקה יחסית גדולה, ואז המשקיעים בסבב החדש להוטים לשחרר אותך מהאחוזים. אין שום תועלת לחברה בכך שמסתובב איפשהו מתכנת עם 2% כשהוא כבר לא עובד בחברה. אז הם ממהרים להציע סקונדרי. הסכומים נעים סביב מליונים בודדים. לא משנה כרגע שקלים, דולרים, לפני מס, אחרי מס, כל מקרה לגופו.
המאזן שלי הוא שתי הצלחות, שני כשלונות (חברה נסגרה), אחד מתוכם היה פרוייקט ייעוץ צדדי שנידון לכישלון מראש אז אני פחות מחשיב אותו, ומקום אחד שהולך וצומח ואני מקווה שיבשיל גם הוא.
אז לא תקנה פרארי מעסקאות סקונדרי ואף אחד לא יקרא עליך בעיתון, אבל כשבממוצע כל כמה שנים אתה זוכה בתוספת של כמה מליונים זה מאפשר לך שקט וביטחון כלכלי.
ערך מוסף הוא כמובן האתגר והסיפוק האדיר שיש במיזמים האלה. הצד הקשה הוא הלחץ והאנדנלין שמלווה את התקופות האלה כל פעם מחדש. בטח כשאתה זה שאחראי לספק את הסחורה וכל האחריות (והאשמה ) נופל עליך ורק עליך.

 

[rj222]

יש הרבה אסטרטגיות שונות ומשונות להגיע לרווחה כלכלית מעבר למשכורת החודשית וב25 שנה שלי בתעשיה יצא לי לנסות הרבה מהן, בעיקר בתחום היזמות ועסק עצמאי.
יש לי אסטרטגיה אחת שעבדה לי טוב בעשור האחרון ולא שמעתי הרבה דיבורים עליה. אני מצטרף לסטארטאפ בשלב מוקדם אבל אחרי שיש כבר גרעין מייסד מבוסס. בדרך כלל בתפקיד CTO ו/או VP R&D אם כי יצא לי גם להצטרף על תקן מפתח מוביל שכבר היה בה מייסד טכנולוגי. החברות נמצאות בשלב הפרה סיד או מיד אחרי הסיד, בדרך כלל עם פיתוח של 2-5 עובדים, וסביבות ה10 עובדים בחברה כולה. בשלב הזה משולמות משכורות נורמליות, יש הון לפעילות שוטפת ולא עובדים במחסן של המייסד.
האופציות במקרים האלה ל"טאלנט" הן נדיבות מאוד. בין 1% ל7-8%, תלוי בשלב של הסטארטאפ, למשל בחלק מהמקרים הצטרפתי בתקופה שהחברה מומנה על ידי המייסדים (שהעמידו הון מכובד שהספיק לממן צוות פיתוח) וויתרתי על משכורת בתמורה לאחוזים משמעותיים, ובמקרים אחרים עם משכורת הייטק טובה זה היה יותר לכיוון ה1%. בחלק מהמקרים נכנסתי כקבלן בכלל בעסקת קומבינציה שכלל בנוסף העסקה של עובדים מהחברה הפרטית שלי, כל מקרה לגופו.
אני נשאר לתקופה של 3 שנים מסיבות שונות ונפרד ברוח טובה ובהסכמה הדדית כשאני נשאר לייעץ ולדחוף את החברה. העניין שעם השנים הצטברו 4-5 השקעות מהסוג הנ"ל. הרעיון הוא לא להתקע שנים ארוכות במיזם אחד, לפזר את ההשקעות ולאסוף מניות בהרבה חברות.
והנה הקטע העיקרי: סטארטאפ לא צריך להצליח כדי שהמשקיעים (והעובדים) הראשונים ירוויחו. הוא צריך בסך הכל להגיע לסבב השקעה טוב, A, B וכו'. במיוחד כשאתה עובד לשעבר שמחזיק באחזקה יחסית גדולה, המשקיעים בסבב החדש להוטים לשחרר אותך מהאחוזים. אין שום תועלת לחברה בכך שמסתובב איפשהו מתכנת עם 2% כשהוא כבר לא עובד בחברה. אז הם ממהרים להציע סקונדרי. הסכומים נעים סביב מליונים בודדים. לא משנה כרגע שקלים, דולרים, לפני מס, אחרי מס, כל מקרה לגופו.
המאזן שלי הוא שתי הצלחות, שתי כשלונות (חברה נסגרה), אחת מתוכן היה פרוייקט ייעוץ צדדי שנידון לכישלון מראש אז אני פחות מחשיב אותו, ומקום אחד שהולך וצומח ואני מקווה שיבשיל גם הוא.
אז לא תקנה פרארי מעסקאות סקונדרי ואף אחד לא יקרא עליך בעיתון, אבל כשבממוצע כל כמה שנים אתה זוכה בתוספת של כמה מליונים זה מאפשר לך שקט וביטחון כלכלי.
ערך מוסף הוא כמובן האתגר והסיפוק האדיר שיש במיזמים האלה. הצד הקשה הוא הלחץ והאנדנלין שמלווה את התקופות האלה כל פעם מחדש. בטח כשאתה זה שאחראי לספק את הסחורה וכל האחריות (והאשמה ) נופל עליך ורק עליך.

זה מזכיר את הספר הקטן שמכה את השוק בגדול של גרינבלט - קונים ני"ע עם מכפיל הרווח הגדול ביותר ומשנים את התיק למכפילים הגבוהים ביותר כל כמה חודשים. כמובן שזה כנראה מפסיק לעבוד כשכולם יודעים את השיטה.
אסטרטגיה אחרת בעבודה שעובדת לי טוב, היא לפתח עצמאית הרבה אפליקציות קטנות. רק חלק קטן מצליח ממש. יש פיזור סיכונים. אני לא מולטימליונר, אבל ההכנסה גבוהה משמעותית מעל מה שהרווחתי כשכיר בהייטק.

 

[user32]

אסטרטגיה אחרת בעבודה שעובדת לי טוב, היא לפתח עצמאית הרבה אפליקציות קטנות. רק חלק קטן מצליח ממש

ממש אהבתי! מכיר מישהו עם אפליקציה קטנה שייצרה לו כ20,000 דולר בחודש.

 

[rj222]

ממש אהבתי! מכיר מישהו עם אפליקציה קטנה שייצרה לו כ20,000 דולר

בנוסף לפיזור הסיכונים ושיטת מצליח, מה שחשוב זה לייצר ערך ברור ומוכח לכמה שיותר משתמשים.

 

[Nuke1985]

אופציה דיי פשוטה, תלמד על השקעה באינדקסים והבסיס התיאורטי שלו ותכפיל את ההשקעה כל איזה עשר או 12 שנים, תלך על השקעה של אינדקסים מבוססי פקטורים אם אתה ממש הרפתקן.