נמחקו הודעות

arik 93

New member
כי אני בן אדם, ואכפת לי כאשר בני אדם אחרים

חפים מפשע באשר הם סובלים, אכפת לי מבני אדם כפרטים ולא כקבוצה כזאת או אחרת. זה הסיבה שאכפת לי מסבל קורבנות אלימות מינית, כי הם בני אדם כמוני, והסבל זה לא מגיע להם , וזה גם הסיבה שאכפת לי מסבל של חפים מפשע שהואשמו בפשע שהם לא ביצעו, כי הם בני אדם כמוני והסבל זה לא מגיע להם. אני לא רואה סיבה למה אני צריך לבחור מאיזה סבל יכפת לי ואיזה לא, למה זה צריך לקחת יותר אנרגיות..

דווקא דרישה לבחור למי אכפת ולמי לא מוזרה לי ולא מובנת, בבגלל שאכפת לי מכולם מאותה סיבה, אכפתי כי הם בני אדם כמוני.

אני גם לא מבין למה בגלל זה הנפגעים הוא נמוך יותר, אמור לגרום לזה שלא יהיה לי אכפת מנפגעים, כפרטים ובני אדם

בשואה נהגרו 6 מיליון יהודים, במשפחה שלי מצד הסבתא כמעט כולם נהרגו בשואה או במלחמת עולם השניה, וגם הרבה ממשפחה מצד האבא, וסבא. למרות זה, כאשר אני קראתי על הפצצות דרזדן שהיו ב1945, עדיין היה אכפת לי מכל החפים מפשע שנהרגו, למרות ששהם היו גרמנים, למרות שזה "רק" 25000-40000 אנשים נהרגו, וגרמנים הרגו הרבה יותר. עצוב לי גם עליהם, כי הם היו בני אדם כמוני. אין לי תחושה של "איזה יופי שפעם במאה שנה עשו משהו בנדון" והרגו גם גרמנים.

באותה מלחמה, יפנים הרגו לפחות 20 מיליון סינים. ועדין סרט מצויר "קבר הגחליליות" על נער יפני ואחותו הקטנה שמנסים לשרוד במלחמה זאת, בשבילי היה אחד העצובים וקשים שראיתי.
 

HouseAtreides

New member
שתי הבעיות הגדולות בצורת ההתייחסות הזו

1. הדברים מגיעים בהכרח מנקודת הנחה שבחיי היומיום של האוכלוסייה הנורמטיבית, הכל בדרך כלל בסדר גמור, והופ - קרה אירוע חריג. נקודתי. מישהו ספציפי עשה משהו דוחה מאד והטריד מישהי מינית, או לפחות כך היא טוענת. ועכשיו אנחנו נשפוט מה באמת קרה שם. אם הוא אכן עשה את מה שעשה - חמור מאד, נעניש אותו. אם אי אפשר להוכיח מעבר לכל ספק שהוא עשה והתכוון למה שעשה - אין מה לעשות, ככה זה כשקורים אירועים מהסוג הזה, צריך לקחת דברים בפרופורציה, סה"כ מדובר בטיפה בים של חיי שגרה שהם בסדר עבור כל הצדדים.

2. השיפוט נעשה בהכרח מנקודת הנחה שאין פער משמעותי בפוטנציאל הכוח החברתי של שני הצדדים.


יש כאן ניתוק מהעובדה שהטרדת נשים, והשתקת נשים, הם עניין מושרש לגמרי בתרבות. אישה שהוטרדה ומחליטה להתלונן, שונה מאד מאדם שפרצו לדירתו ומחליט להתלונן. אין כמעט שיקולי נגד לשאלה האם להגיש תלונה על פריצה לדירה - רוב מי שדירתם נפרצת הולכים ישר למשטרה ומספרים מייד לכל מי שאפשר, בלי לחשוב פעמיים. כשמישהו חוזר לדירה שלו ומוצא אותה מרוקנת מתכולתה, הוא לא צריך לעשות שיקולי בעד ונגד האם לספר או להסתיר את האירוע. אפילו אם הוא שכח לנעול את הדירה, הוא לא חושש להיות מואשם בסכסכנות, בתגובת יתר, בהרס חייו של אדם אחר, בהתנכרות מצד החברה.
לעומת זאת, יש המון חסמים ושיקולי נגד שאישה נאלצת לחכוך בהם לפני שהיא רצה להגיש תלונה על הטרדה או אפילו על תקיפה: בראש ובראשונה מה יותר קל - לשרוד את המציאות הנוכחית, או לנסות להשיג שינוי. אם נדמה לה שהרבה יותר קל לשרוד מבלי להגיש תלונה - זה שיקול די כבד נגד.
שנית, היא יודעת שרוב האנשים יקשיבו לסיפור שלה בספקנות: ייתכן שבאמת מדובר כאן בעוול חמור שנעשה לה, וייתכן שהיא מפריזה בחומרת העניין. זאת בשונה מסיפור על פריצה לדירה, שם ברירת המחדל היא להאמין לקורבן אלא אם אתה חברת ביטוח.
רוב הנשים ששוקלות את האפשרות להגיש תלונה נעצרות בשלב הזה - הן בעצמן כבר לא בטוחות האם הן מפריזות בחומרת העניין, אולי יש גם להן חלק מסויים באשמה, אולי מישהו בהמשך יגלה שיש להן חלק כזה, ואם כך, אולי יותר משתלם לעשות מאמץ ולשרוד את המציאות, מאשר להסתכן באפשרות הזו.

במילים אחרות, אישה שמתלוננת על עבירת מין כלפיה מרגישה כמעט תמיד שהיא נוקטת צעד שמסכן אותה, ברמה שקשה להחליט מה יותר מסוכן, המציאות העכשוית או השתלשלות העניינים לאחר הגשת תלונה. זאת בשונה ממי שדירתו נפרצה שיכול להיות מרוכז רק בתחושת הכעס על העוול שקרה לו.
לכן נשים מתלוננות בעיקר במקרים החריגים בהם הן חשות נתמכות מספיק. בדרך כלל זה לא המצב, ולכן ברוב המקרים הקורבנות נמנעות מלהתלונן (מה שמחזק את הרושם שבדרך כלל הכל בסדר).

בשורה התחתונה, כאשר מזכים מכל סיבה שהיא אדם שנחשד בביצוע עבירת מין, לכאורה היה חשד חריג, הוא לא הוכח, ולכן חזרנו לשגרה. בפועל אישה בחרה להתלונן למרות הסיכון שבכך, ומערכת הצדק העדיפה את האפשרות שעוד נשים יוטרדו ויותקפו ויחששו להתלונן, מאשר את האפשרות שגבר חף מפשע יואשם בשוגג.
 

dollface25

New member
ולא רק זאת

לא רק שיקשיבו לסיפור שלה בספקנות,גם ידרשו ממנה הוכחות שהיא איננה יכולה לספק,כאשר היא מוטרדת,שזה משהו שהיא דווקא לא מעלה בדעתה שיתרחש בכל רגע נתון,אין לה אפשרות לתעד את ההטרדה בכדי שיבטחו בה ויאמינו לה,לא זכור לי שנשים צריכות להסתובב מראש עם מצלמה נסתרת כאמצעי להשגת ראיות במקרה שיוטרדו.
 

HouseAtreides

New member
נכון, זה חלק מהעניין,

שדווקא מאחר שהטרדה היא לא אירוע מתוחכם ורב משתתפים שדורש תכנון ולוגיסטיקה מוקדמים מצד המטריד, ודווקא כי לא פשוט לתעד אותו, וכי קל למי שלא נכח במקום לטעות בו לכאן או לכאן ("מה היא רוצה ממני? בסה"כ רציתי להתחיל איתה..") - המסקנה הרווחת היא שזו מציאות שנשים אמורות פשוט להתרגל אליה, ואם לא אז היא "פרובלמטית". ממש כמו שהתרגלנו ליתושים ולחום בקיץ, ולגשם בחורף..
רק מעטים מנסים את הכיוון השני, של "לא ייתכן שנשים יצטרכו להתרגל למציאות כל כך מופרעת, יש המון דברים שטרם ניסינו ומוכרחים לעשות הכל כדי למנוע מהמצב הזה להימשך".
 

arik 93

New member
אני זוכר שדיברנו בעבר על נושא זה

על "עיקרון בלקסטון" שאומר שעדיף לשחרר 10 אשמים מאשר לפגוע בחף מפשע אחד.

אסור לחוק ולמדינה לפגוע בחף מפשע, " just in case", אחרת אתה מרוקן את החוק מכל משמעות וצדק,לא עוזר, כמו שאתה משער, אלה פוגע בהגנה על קורבנות העבירה, כי חוק מפסיק לעבוד והינה הסיבות

1) קודם כל זה מחסל את הההתרעה שבחוק. כש אפילו חפות מפשע, לא מספקת לבני אדם הגנה מהעונש, אנשים יגידו, "למה שאני אציית לחוק, אם ציות לחוק לא מספקת לי הגנה מהעונש?" אם למשל ירשיעו בהעלמת מסים גם אנשים שלא העלימו מסים, זה לא ירתיע יותר אנשים מהעלמת מס, ההפך, יותר אנשים יתחילו להעלים מס, כי הם ידעו שגם עם הם לא יעלימו זה לא יעזור להם להנצל מהעונש.

ברגע שאנשים יתחילו לחשוב כך, חוקים מאבדים כל משמעות

זה מה שאמר גון אדמס על העניין:

It is more important that innocence should be protected, than it is, that guilt be punished; for guilt and crimes are so frequent in this world, that all of them cannot be punished.... when innocence itself, is brought to the bar and condemned, especially to die, the subject will exclaim, 'it is immaterial to me whether I behave well or ill, for virtue itself is no security.' And if such a sentiment as this were to take hold in the mind of the subject that would be the end of all security whatsoever
"

2) זה מחסל את האמון של החברה במערכת החוק הצדק, ואז אנשים מתחילים לראות במערכת לא כמגינה עליהם, אלה כאיוב של החברה. כל זה משנה את הנורמות בחברה לכאלה, שתלונה במשטרה או בן אדם שמתלונן, גם אם הוא צודק, הופך להיות מוקד לשנאה ולעג בחברה שלו, מתייחסים אליו כמשת"פ עם האיוב. דוגמה לכך היא שלטונות קומוניסיסטים בתקופה של סטאלין ברוסיה הרשעו אנשים בגנבה מהמדינה, בקלות, בלי לבדוק, אחרי כל תלונה, אפילו אנונימית, אנשים נלשחח למחנות, יצרה תרבות ברוסיה שבזה ושונאת "מלשינים" ומתלוננים, גם אם התלונה היא אמיתית לחלוטין, במיוחד עבור תלונות של גנבה מהמדינה או ממסד. למשל אם אתה עובד במפעל, ורואה אחד הקולגות שלך גונב משהו הביתה, אם תדווח על זה, אתה תהיה שנוא על כולם, אפילו הבוסים שאתה דיווחתה להם, יתייחסו אליך בבוז, למרות שיעודדו אותך להמשיך לדווח. "מלשין" היא אחד האשמות הכי פוגעניות ברוסיה.

3) כשמרשים לעצמם להתעלם עקרון חשוב בתחום אחד, זה נותן פתח ולגיטימציה להתעלם בו בתחומים אחרים, בכל התחומים, ואז כל אחד, אפילו אותו בן אדם, שלמען הגנתו התחילו להתעלם מהעקרון במקורי , גם יכול למצוא את עצמו כקורבן של המערכת.


יש גישה הפוכה כמובן ,ואמירה "יותר טוב ש10 חפים מפשע יסבלו, מאשר שאשם לא יקבל עונש" מי אמר את זה? פול-פוט, דיקטטור קמבודי שבתקופת משטרו, 1 עד 3 מיליון אנשים מתו כתוצאה ממדיניות שלו, מתוך אוכלוסיה כללית של 8 מליון. לדעתי ממש לא בן אדם ללמוד ממנו איך לרדוף צדק.
 

HouseAtreides

New member
מה שאתה ובלקסטון בעצם אומרים,

זה שמערכת המשפט והצדק צריכה להגן על הפרט מפני הכוח של המדינה (עדיף שהמדינה תשחרר 10 אשמים ולא תפגע בחף מפשע אחד, אחרת המדינה הופכת לדיקטטורה).
בדרך כלל כשאומרים פרט הכוונה לגבר, כי זו ברירת המחדל. למה? כי חלק גדול מהנשים בעולם לא נהנות מאותה חירות להסתובב בציבור כמו גברים, ובמשך הרבה מאד דורות הן לא נהנו מחירות כזו בכלל. לכן רוב ההתייחסות החוקית היא לגברים, שצריך להגן עליהם מפני גברים אחרים שעושים פשעים, ומפני המדינה שלא תפגע בהם באופן שרירותי.
ואכן זה המצב עבור גברים - בדרך כלל סבבה, לפעמים יש פשע או אירוע חריג, מביאים את העניין לידי רשויות הצדק, מתקבלת הכרעה, ואז הכל חוזר להיות סבבה.

המערכת הזו לא נועדה להגן על נשים מפני גברים, שעלולים לפגוע בהן ואף פוגעים בהן באופן שרירותי. בגלל זה כשמדובר בהטרדת נשים, ממילא אין הרתעה של ממש בחוק (עד לפני לא הרבה שנים לא היה חוק בנושא, ורוב הסרטים, הספרות והחומר התרבותי שגדלנו עליו, לא כולל התייחסות לחוק כזה ולכללים כאלה),
וממילא אין לנשים תחושה שמערכת החוק והצדק מגינה עליהן מפני הטרדות ותקיפות. בגלל זה רבות מהן נמנעות מלהסתובב בחופשיות במרחב הציבורי, וחושבות כל הזמן כיצד למנוע מעצמן להיות מותקפות.
אם לנשים היתה תחושה שמערכת החוק נועדה להגן עליהן מגברים, ושבדרך כלל הכל סבבה ולפעמים מתרחש פשע - היה אפשר לצפות לראות נשים מסתובבות בכל שעות היממה מחוץ לבית, כמו שרואים גברים.
 

dollface25

New member


 

arik 93

New member
לא בדיוק

זה כמובן אחד המטרות החשובות של עקרון, להגן על פרט מכוח המדינה, אבל לא על זה דיברתי, דיברתי יותר על חשיבות של עיקרון זה דווקא למען קורבנות של העבירה שאותה חוק רוצה למנוע, במקרה הזה קורבנות עבירות מין

כי אתה בעצם אמרת שכאשר מזכים מכל סיבה שהיא אדם שנחשד בביצוע עבירת מין, זה פוגע בקורבנות העבירה באשר הם. לדעתי זה ההפך. לדעתי חשוב לשמור על עקרון זה (עקרון בלקסטון), דווקא כדי שהחוק יספק הגנה לקורבנות של העבירה, עבירות מין במקרה זה , מהסיבות שכתבתי (1,2 ו3).
 

HouseAtreides

New member
עניתי לך מדוע הסיבות 1, 2 ו- 3 לא תקפות

ככל שזה נוגע לנקודת מבטן של נשים שמודעות לאפלייה נגדן.
אסביר שוב:
1. עניין ההרתעה לא רלוונטי, כי ממילא המודעות לחוקים האלה נמצאת ברצפה. המון גברים, אני מתרשם שאפילו רובם, לא מזדהים עם החוקים הללו אלא מתקוממים מהם. הם חשים שהחוקים מחמירים איתם מדי ונועדו להפלות אותם ביחס לנשים ("אישה יכולה לומר שהטרדתי אותה ובכך להרוס לי את החיים"). הם רוצים מצב שיוכלו להעיר הערות לכל אישה (כמו שהם מדברים בינם לבין עצמם על כל אישה) ושהיא פשוט תקבל את זה בסבבה.

2. לנשים אין אמון במערכת החוק והצדק בהיבט של הטרדות מיניות. בגלל זה רובן מראש לא מחפשות להרגיש מוגנות בדיוק כמו גברים, אלא יודעות שגבר יכול ללכת בלילה מהבית ולהרגיש בטוח, ועבורן זה "מסוכן" יותר. הן לא מתקוממות על כך, ולא דורשות מהחברה לדאוג שיוכלו להסתובב בלילה, כי לימדו אותן שפשוט אין מה לעשות עם המצב הזה, ושבכלל, הן מרויחות מזה כי אם צריך לצאת בלילה, הגבר יעשה את העבודה השחורה.. כמובן שאלו שטויות, החברה צריכה להעניק אותה תחושת ביטחון לכולם, ואם נשים באופן גורף חוששות לצאת מהבית בשעות מסויימות, זה אומר שהן לא סומכות על מערכות הביטחון והצדק שיעניקו להן ביטחון.

3. זה עקרון נכון, אלא שההתעלמות הרצינית היא מתחושת ביטחון של נשים. פשוט מצפצפים על העניין הזה, ואכן הדבר פותח פתח לעוד ועוד התעלמויות מצרכים של נשים.
 

dollface25

New member
נכון,תודעת הסכנה שקיימת בכל אישה

1. אתן דוגמאות צורמות למקרים שאירעו אצלי,כשהתהלכתי ברחוב :" את שם,כן..אל תצלמי לבד,תביאי את הסמארטפון שלך אני אצלם אותך עירומה", "בובה בואי תמצצי לי ", "יא שרמוטה,למה את לא עונה לי, אני מדבר אלייך "- מחליא.
וכו' וכו'..כלומר ההתעסקות האינסופית בהישמרות, בלנסות להימנע ממצבים בהם מתנכלים לך,מטרידים אותך,זוממים עלייך.
לעשות חישובים מתמדים,להחנות את הרכב במיקום הכי 'פחות מסוכן',לצעוד במקום עם הכי הרבה התקהלות אנשים,כמה שפחות חושך.
אמרתי כבר התעסקות בלתי פוסקת,רוב שעות היממה שבעה ימים בשבוע לאורך כל החיים.
החשש הכרוני= מחשבות שליליות =תודעת הסכנה.

2. בפעמים בהם הוטרדתי פיזית (נמאס לי לגרד את הפצע) מעולם לא עלה בדעתי שמשהו ישתנה אם אדבר במשטרה.
בתור אחת שספגה בילדותה ונעוריה אלימות כבדה מצד אביה והוגשה תלונה,כתב אישום,והתנהל משפט- גם כן התבדתי,מעולם לא נעשה שום צדק למעני...נשאר רק מטען רגשי,כי היה מדובר בילדה, קטינה שתלויה עוד בהורה האלים,וכי הסיטואציה המשפחתית מעיבה על עשיית הצדק.

3. זאת המציאות, גברים ברובם מעדפים לטאטא מתחת לשטיח או להתכחש,אני קולטת איך עובדת ההכחשה,אילו אבא שלי היה קורא את מה שאני כותבת כאן הוא בטח היה חושב שאני קטנונית ומקרבנת את עצמי,כי זה מה שרוב הגברים נוהגים לחשוב,ומעדיפים לחשוב,בכדי שיקבלו יד חופשית לעשות כל מה שרק יתחשק להם.
ו...להימלט מעונש.

להגיש תלונה ? בשביל מה זה טוב ואת מה זה פותר ? הנזק נגרם-לא היה באפשרות למנוע אותו,איך תלונה מבטיחה שמעתה זה רק יסתדר ולא נכנסים לתסבוכת חדשה ?
זה מסבך- יש תהליך,בדיקה,חקירה,מילה נגד מילה...וממילא הענישה לא מתבצעת כראוי או בכלל,האם אפשר לקבל עזרה בלהבין איך תלונה היא פתרון בבקשה...
 

bbb234

New member
לא נראה לי שנשים באופן גורף חוששות לצאת מהבית

בשעות מסויימות,ואני חושב שזה מותנה באישה ובסביבה של הבית שלה.
 

HouseAtreides

New member
ההתרשמות שלי היא שבאופן גורף נשים חוששות יותר

מגברים לצאת מהבית, ובפרט בשעות מסויימות, ובפרט כשהן לבד. הרוב פשוט מתכננות את החיים שלהן כך שלא יצטרכו לעולם לצאת לבד בשעות הללו.
 

kagome10

New member
למה עקרון בלקסטון שגוי

משום שבזמן שאתה משחרר עשרה פושעים, הם חופשיים ופגעים במאות נשים אחרות. בזמן שכשאתה מעניש חף מפשע אחד, את הפוגע רק בו.

הבחירה היא בין פגיעה במאות נשים לבין פגיעה בחף מפשע אחד, אני בוחרת לפגוע בגבר אחד מאשר במאה נשים.

וכמובן, אני לא מסכימה עם ניתוח ההשלכות החברתיות של אכיפה טובה יותר.
 

dollface25

New member
מזכיר לי שד"ר פיל אמר

"עדיף שיהיו מאה מקרי כזב מאשר מקרה אמת אחד"
 

HollyGolightly

New member
יש לי שאלה, אריק

בגיל שש נאנסתי על ידי שכן ששיתף ב"עניין" שניים מבניו (אחד בגילי - שש, אחד בן שמונה). נניח ואחליט לתבוע אותו והוא ייצא זכאי. האם הוא זכאי? האם הוא חף מפשע?
 

meidadc

New member
כן - הוא זכאי, חף מפשע

מבחינה פלילית

ואדם שפל שיהיה על שמו רובע בגיהנום מבחינה ערכית
 

HollyGolightly

New member
רק שזה לא עונה על מה שאריק כתב

הוא אומר שהציבור בעצם שפט את עמנואל רוזן כאשם, בעוד שהצדק האמיתי נעשה בבית המשפט - כלומר אם בית המשפט יכריע שהוא אשם - אז סימן שהוא אשם. אם בית המשפט יכריע שהוא זכאי - אז סימן שהוא זכאי.

מה שאני בעצם שואלת אם אין לך ולי ולכל אדם את הזכות להחליט אם הוא אשם גם אם בית המשפט יוציא אותו זכאי?

חנן גולדבלט הורשע, בני סלע הורשע. אם לא היו מורשעים ואתה ואני היינו מאמינים שהם אשמים וגם אומרים את זה באופן ציבורי, האם משהו לא בסדר עם זה? ההודעה בעצם מופנית לאריק.
 
למעלה