האמת לא רק
יש חוקים שאני רוצה לקיים, למשל לא להשתמש בסמים. יש חוקים כמו לא לעבור באור אדום או לחגור חגורת בטיחות שאני רוצה לקיים. יש חוקים שמקיימים כתוצאה מהרגל או מתוך אמונה, נאיבית, שאם אני אקיים אותם כולם יקיימו ויהיה טוב לכולנו. יש חוקים שאני מקיים מפחד של תגובת הסביבה (אני, למשל, לא ארצה כל קשר עם אדם ששודד זקנות) אבל, כל מה שכתבתי הן סיבות תועלתניות לקיום החוקים, לא סיבות מסטיות, לא מתוך "אמונה". מדוע אתה חושב, למשל, שרוב מוחלט מאזרחי המדינה מפירים את החוק שמגביל את המהירות? ובניגוד לכך, מדוע מיעוט זניח מפר את החוק שאוסר על מעבר באור אדום (גם אם הכביש ריק)? הסיבה היא כמובן שאנחנו לא מקדשים את החוק מעצם היותו חוק, אלא פועלים על פי אינטרסים והענישה נתפסת כשיקול אחד בגוון השיקולים שלנו. אני לא פוסל את העובדה (הקיימת) שיש חוקים אשר אנשים מקיימים אותם לא מתוך פחד מהחוק אלא מתוך הרגשה שכך צריך לנהוג (למשל, רצח), ובהחלט יש הפרדה בין חוקים שנועדו למנוע מעשה "רע" (קרי שנתפס כרע ע"י החברה) לבין חוקים שנועדו להשליט סדר (חוקי תנועה למשל) אבל אני טוען שההרגשה הזאת, אף כי היא חיובית מאוד ומועילה מאוד, היא בסה"כ פיקציה אנושית, אשליה בדומה לאלוהים. המציאות דיי תומכת, בסופו של דבר, בגישה שלי אך עדיין החברה הדמוקרטית שלנו לא קורסת. נכון, יש חוקים שאנשים מצייתים להם, למשל רצח, כי מילדות חינכו אותם (ובצדק) להאמין כי "זה רע" או כי "אסור לגנוב" (ולא בגלל החוק אלא פשוט כי אסור), אך גם ללא "אמונה" זו, עדיין רוב האנשים לא יסתכנו בסנקציה מהחוק. כמה אנשים, לדעתך, היו נמנעים מהעלמת מס אם היו מבטיחים להם, ב 100%, שהם לא יענשו על כך, גם אם יתפסו אותם? בסופו של דבר, חברה ללא חוקים וסנקציות בגינם תתפרק, ואילו חברה שאינה מאמינה ב"מוסר" אשר בה יש חוקים וסנקציות נוקשים, מתפקדת להפליא. ראית מישהו זורק סיגריה על הרצפה בסינגפור? למה זה לדעתך? כי אנשים "מקדשים" את החוק או מתוך אמונה קולקטיבית כי ככה ישמרו על ארצם יפה ונקיה או כי הם פשוט מפחדים מהתוצאה?
