הנה קטע שכתבתי פעם בנושא.
זה לא עונה לכל השאלות, זה מקרה קיצוני ולאו דווקא מייצג וזה גם דמיוני (למרות שזה מבוסס על היכרות עם כמה ילדים שאמנם לא דקרו אף אחד, אבל חיים בסביבה הזאת). בכל אופן, ככה אני רואה את מה ש"עובר להם בראש". זה לא בא מעמדת המומחה, כי אני לא, אלא יותר בתור התרשמות כללית. הילד הדוקר לא יקרא את הקטע הזה. למה? כי סביר להניח שהוא לא יודע לקרוא, לא במובן המקובל של להבין את מה שהוא קורא בכל אופן. הוא לא מבין כי אף אחד לא דרש את זה ממנו, בטח לא בבית הספר המחורבן בשכונה המחורבנת שלו, איפה שהמורים נדחפים להלחיץ את הילדים להוציא ציון טוב ומי שמתקשה נדחף לכיתת מב"ר, הכיתה הטיפולית או כל שם יפה אחר שתרצו לקרוא לגטו של הילדים שלא מאמינים בהם. והוא לא ירצה לצאת משם, כי שם החברים שלו ולימודים זה לחננות. הוא כבר מסומן ואם הוא חכם, הוא יחשוב שאין לו לאן לשאוף כי הוא מכיר את הסביבה שלו ויודע שמשם לא מגיעים לשום מקום. בטח יהיו לו שאיפות, להיות שחקן כדורגל במקרה הטוב, אבל סביר להניח שהוא יהיה ריאליסט וירצה להסתדר בעבודה שבה הוא ירוויח משהו. בגיל 16 הוא ילך לעבוד בקיוסק או בסידור מצרכים בסופר. אם יש לו שכל, ולרבים מהם יש הרבה שכל, הוא גם ידע שהחברים שלו הם לאו דווקא הכי טובים בעולם אבל הם שלו, הם כמוהו ואחרים לא יהיו לו. הוא יסתובב אתם כי אין משהו יותר טוב לעשות בשכונה שלו, כי בשביל האנשים ה"נורמטיביים" הוא סתם ערס ובגלל שהבית שלו זה לא מקום שכיף להיות בו. אנשים יפחדו לעבור ברחוב שהוא והחברים שלו מסתובבים בו, הם יברחו אם הם יבקשו מהם טרמפ או סיגריה וזה יתן לו תחושת כוח ושליטה כי רק שם אנשים מפחדים ממנו במקום להסתכל עליו מלמעלה. יום אחד יגיע אליו חבר שעשה משהו רע ועכשיו המשטרה מחפשת אותו. הוא לא יכול לישון בבית אז הוא יתן לו לישון אצלו במחיר עירעור היחסים הלא מזהירים ממילא עם ההורים. הבית נעשה למקום נעים פחות אבל הוא יודע שיש לו חברים שיהיו שם בשבילו כמו שהוא היה שם בשבילם. הם יהיו שם בשבילו גם כשהוא יחטוף מכות ומכות חוטפים כל יום, על כלום, ואם אין לך "גב" זה הסוף שלך. אז אולי החברים שלך מסבכים אותך בצרות אבל הם יבואו לעזור לך כשתותקף, ואתה תבוא לעזור להם כשהם יותקפו. מתי שהוא, אחד מהחבר'ה ייתפס לבד ויחטוף אותה קשה. אתה תדע שעל זה אי אפשר לעבור בשתיקה כי אז זה יימשך. אתם תתארגנו ותלכו לבית הספר של מי שהרביץ לו ולהישאר בבית זה לא אופציה. אתם תחכו לו מחוץ לשער ותדפקו לו מכות רצח, ואתה תדע שזה לא ייגמר שם, לכן זה ממש לא הזמן הנכון להישאר לבד. זה עניין של זמן עד שהמשטרה תשים עליך יד, על זה או על משהו אחר. אתה תיכנס ללחץ ותתחיל לחשוב שאולי הגיע הזמן להירגע. אחרי זה יפתחו לך תיק ואתה תחשוב שנדפקת. האפשרויות שלך לא היו פתוחות אף פעם, ועכשיו הן סגורות יותר מתמיד. אתה נדפקת, החיים שלך נדפקו ואתה חושב שאין לך מה לעשות בקשר לזה. אבל יש צד חיובי, אתה לא לבד בסיפור, יש לך חברים שנמצאים באותו המצב ועל הנכס הזה אתה תשמור כי זה הדבר היחיד שיש לך להפסיד. ההסלמה תהיה בלתי נמנעת, ואתה יודע את זה. אתה יודע שכמו שאתה לא הפקרת את החבר שקיבל מכות, החברים של מי שהכנסת לו מכות לא יפקירו אותו והם יבואו לחפש אותך. אתה תצטייד בשרשרת, אגרופן ואולי אפילו סכין כי אתה יודע שהם יעשו את אותו הדבר. אתה מבין את המכניזם ויודע שלמרות שזה לא יגמר אף פעם, אתה לא נמצא במצב שבו אתה מוותר על הכבוד שלך או של החברים שלך. זה כבר לא עניין של בחירה, זה פשוט העולם שלך ואלה כללי המשחק בו. אתה גדלת לתוך זה ולכן לא קבעת את הכללים יותר מאשר הדג קבע שעליו לחיות במים, או לפחות ככה זה נראה לך. יום אחד, מישהו מהחברים שלך יריב עם המאבטח בדיסקוטק. הוא ירצה לנקום בו על זה שהוא לא נתן לו להכנס, "אין כניסה לערסים" הוא אמר. לא ללכת אתו יהיה לזרוק את כל החיים שלך לפח אז אתה תלך, בדיוק כמו שברוקר יקנה מניה של חברת יהלומים ששכירי החרב שלה טבחו חצי כפר באפריקה. אין שום הבדל, שניכם חיים בעולם עם כללי משחק ואתםם תשחקו לפיהם אם אתם לא רוצים להזרק החוצה מהעולם שלכם. המאבטח יידקר וימות, וכל המדינה תעמוד על הרגליים. כל האנשים ה"נורמטיביים" ידברו על "יד קשה" ו"אפס סובלנות". הם ידרשו לכלוא אותך ולזרוק את המפתח, וזה לא יהיה מפתיע, אתה ידעת שאתה יכול להגיע לשם אבל זה לא כל כך מרתיע כשאין יותר מדי מקומות אחרים להגיע אליהם. את האנשים ה"נורמטיביים" לא מעניין לשמוע על העולם שלך, טוב להם עם זה שיש אנשים שנולדים וחיים בזבל והם לא מעוניינים לשנות את זה, כל מה שהם רוצים זה שתשבו בשקט ולא תפריעו להם לחיות.