נמאס

שוקiלית

New member
נמאס

נמאס לי מהחיים שלי. במקום להתפתח, לחיות את החיים ולהנות מהם, אני צעירה, שורפת את הזמן בדכאון ועצבים. בגלל התמכרות לאוכל. כל הזמן יש לי צורך למשהו בפה. אולי 3 פעם ביום זה מרעב. אבל שאר הפעמים זה סתם מצורך לדחוף משהו לפה ולהעסיק פה. יש מכורים לקסיסת ציפורניים, אני מכורה ללעיסה של משהו, לא אכילה, לעיסה..הבעייה שזה גורם לי תעסוקה סביב השעון באוכל, וכמובן לעליה, ולנסות להלחם בטחנות רוח עם ללכת לחד"כ ואירובי דיי מתיש ומעייף אותי. לא חושבת שיהיה לי בעתיד הקרוב בגלל עבודה ולימודים זמן וכח כל יום או 5 פעם בשבוע לכך, מעדיפה משהו לא מחייב כמו הליכות רק כדי לשמור על הבריאות וכושר בסיסי, אבל הכי חשוב באמת זה הרי התזונה. אני מעדיפה לאכול פחות ולעשות, פחות אירובי מאשר לאכול יותר ולעשות יותר אירובי, גם בגלל מקום בבטן (לא מתרוקנת כל יום), וגם מפאת חוסר זמן וכח פיזית ומנטלית. אני חייבת למצוא פתרון ורעיונות להעסקת הפה, בללעוס משהו שלא יהפוך לתוספת לצמיגיי המלבבים, או יותר טוב מכך, להגמל מההרגל המגונה הזה, זה פשוט בעיני כבר חולני, ויש בזה סוג של אכילה ריגשית, למלא ריקנות בדידות חוסר מעש ותעסוקה, חוסר תחביבים, שעמום, דכאון, עצבים=>אוכל. אולי היפנוזה יעזור לי?
 

לנושנוש

New member
יתכן שהיפנוזה תעזור.

זה קשה מאוד להתמודד דרך הפורום עם בעיה כזאת. ברור שכדאי לך לפנות לדיאטנית וגם כנראה לפסיכולוג. יש אפילו כדורים שרק רופא משפחה מוסמך לרשום שיכולים לעזור לך..............פסיכולוג התנהגותי יכול לעזור בשילוב עם תרופא. וכן, זה עצוב מה שאת מתארת ויש דרכים לעזור לך. חפשי אותן!
 
לדעתי, כמו שכתבת זה מעבר לסתם לאכול הרבה

זה יכול להיות נוגע בהפרעת אכילה מבחינת האובססיה שאת כותבת עליה. מציעה לך לפנות לרופא משפחה שיפנה למומחה ואפילו לטפל בכך במישור הנפשי במקביל.
 
למעלה