כל עוד את ממשיכה
לחשוב בצורה אגואיסטית, אין לך שום סיבה לבוא אליו בתלונות על שהוא לא מתפקד כראוי בצוות.
את מדברת על עצמך, על המחויבות שלך לעניין, על הטיפולים הקשים שאת עוברת (ואני בטוחה שם קשים), ואז במחי-יד את מבטלת את בעלך.
עצם העובדה שאת זו שנושאת בנטל הטיפולים, לא בהכרח מעיד על כך שבעלך נהנה מהחיים בשאנטי באנטי, והוא לא מתוסכל בדיוק כמוך.
אני די בטוחה שגם הוא עובר תקופה לא קלה.. לעבור שנתיים של נסיונות וטיפולים לא יכול להיות קל לאף אחד מכם, גם אם נוח לך לחשוב שאת הסובלת היחידה.
אולי הוא לא ורבלי כמוך לגבי הכאב הפרטי שלו, וזה בטח לא עוזר שאת מסתובבת בתחושה שאת הקורבן היחידי בסיפור והוא רק משתעשע עם החברים.
אולי לעשן פה ושם ג'וינט ולתת למח להתעמעם מעט, זו הדרך היחידה שלו להרגע מהלחץ היומיומי שכרוך בנסיונות להרות.
אם תמשיכי לקדוח לו על כמה שהוא ילדותי ולא מתחשב, את רק תשיגי את התוצאות ההפוכות.
תקופה כזו היא הזמן הטוב ביותר לחזק את ה'ביחד' בזוגיות שלכם, ואת עושה בדיוק את ההיפך.
לדעתי, את מוכרחה ללמוד איך לדעת גם לחייך ולצחוק בתוך התהליך המדכא הזה, אחרת אין שום סיכוי שתעברו את זה בהצלחה.
מצטרפת למפלצת, ממליצה לך להצטרף איתם לג'וינט פעם ב, ולהוריד את הרגל מהגז.
הלחץ שלך בטוח לא עוזר.
בהצלחה.