מאיה
גם אנחנו נמצאים שם. יש יכולת דיבור, שיוצאת מידי פעם החוצה, אבל יש גם את הצעקות האלה, הבלתי נסבלות, כשטל רוצה משהו, מלוות בבכי, דיקלומים וכו'. כשישבתי עם קלינאית התקשורת שלו, וניסינו לנתח את ההתנהגות שלו, וממה היא נובעת, הגענו פשוט למסקנה, שהבכי נובע מהרגל מגונה, שמקורו בפינוק. טל פשוט התרגל, שכשהוא בוכה/ מדבר בבכי, אנחנו נילחצים, כי לא נעים לנו לשמוע את הצעקות והבכי, ואז הוא מקבל במהירות את מה שהוא רוצה. פשוט בכי = קבלת דבר מה במהירות. עכשיו אנחנו מנסים תהליך של גמילה - הן שלנו במגמת התחזקות מול הבכי, והן שלו מהבכי. זאת אומרת, מתעלמים ופשוט חוזרים על המשפט : אני לא מבינה/מבין מה אתה רוצה. תדבר ותבקש יפה.". לא תאמיני, אבל זה עובד, לפחות בינתיים, טל מפסיק לבכות ברגע שהוא רואה שזה לא עובד, למרות שהוא ממשיך לנסות, אבל אנחנו פשוט חוזרים על עצמנו, והוא נרגע ומבקש יפה בלי בכי. קשה, מאוד קשה, וזה מתחבר למקום שממנו ורד דיברה, על סרובה לקבל דפוסי התנהגות של הילד, אם זה אצלה בנפנופי ידיים וצרחות, אצלנו זה הבכי הבלתי נסבל והדיקלומים שיכולים באמת לטמטם. אנחנו מטורפים על טל, אבל יש דברים בתוך האוטיזם הזה שיכולים לשגע, ומטריפים את כל המשפחה. כי כמה אפשר לסבול ילד שבוכה על כל דבר, או מדבר בבכי. התחלתי לאסור על האחים שלו לוותר לו, כשהוא רוצה משהו שבאותו רגע הם מתעסקים איתו, דוגמת מחשב. גם כאן טל פיתח הרגל, שכשהוא מבקש מחשב, כדי שיפסיק לבכות , כל מי שישב ליד המחשב ישר ויתר לו. אז לא, הוא צריך לדעת לפתח סבלנות כמו כולם, ולדעת לחכות לתורו. כמה הילדים צריכים לסבול. אין מה לעשות, גם לטל יש גבולות.
