נמאס לי...

[ניטשה10]

נמאס לי...

שוב שנה חלפה, שנה שלמה שחייתי לא כפי שאני מאמין, לא עשיתי דברים שאני אוהב, חייתי כחרדי עם נשמה של כופר..
ועכשיו מה?
עוד שנה הולכת לחלוף כך? עוד שנתה של מלחמה פנימית ויום יומית בין הרצוי למצוי? די! נמאס לי! בא לי למות!

 

[אין תוכי כברי]

עצוב וקשה וכואב

למה שלא תצא לחלוטין ותחיה בדרך שאתה רוצה??????
אגב, אתה מונה שנים לפי החודשים העבריים?

 

[ניטשה10]

למה אני לא יוצא לחלוטין?

כי יש לי משפחה.

 

[אין תוכי כברי]

אויש.

 

[גבעת העורלות]

אין מילים

אוי החרטה,
החרטה הזו הורסת כל חלקה טובה,
החרטה על מה שלא עשית חזקה רהבה יותר מחרטה על טעויות,
והזמן שעובר,
כבר אמר מי שאמר: הזמן נשאר במקום, אנחנו עוברים.

שתהיה לך שנה טובה.

 

[אפס שתיים1]

אני מבינה את הבאסה שלך

ושלחת חיבוק שיתן לך כוח לעוד זמן, אם צריך את הזמן הזה או כדי לפרוץ החוצה בשמחה.

החיים מורכבים לכולנו. אנו חיים בין אנשים שאנו אוהבים ואיכפת לנו מהם ולמצוא את הדרך לרצות את כולם זה קשה.... אבל, זה גם אפשרי, מתישהו, לעשות אחד מול אחד.

כל דבר בזמנו.

בהצלחה!

 

[צריך פשוט לברוח]

אין לי מה לחדש

אבל תדע שיש תקווה.
לאט לאט משתנים דברים מבלי שנשים לב.
אתה יכול להיות מופתע לטובה ביום בהיר.
פתאום תרגיש שאתה יכול לשחרר את הכבלים האלה,
וחלק מהפחדים התפוגגו לאנשהו.
לו יהי.
שנה טובה!

 

[אין תוכי כברי]

יש תקוה?!

 

[3קלרה היחידה]

די, לעולם לא לאגיד לעולם...

לא להתיאש, זה בגנים שלנו. אשמח לשוחח אתך

 

[דתי בלאי]

שיטת הסלאמי עובדת.

כלומר, תעשה שינויים חיצוניים אבל לאט לאט.

 

[nonsensical]

יוסף דעת יוסיף מכאוב

מזדהה, ההילכדות בכביש ללא מוצא אי נוראית, ובהחלט יש בה כדי להציף את המח במחשבות אובדניות.
לכרוך מדי בוקר, רצועות עור מסביב ליד ולהרגיש אידיוט ועובד אלילים מלפני צמד מילניומים, לשבת עם הילדים בשולחן שבת ולשטוף את מוחם בסיפורי אלף לילה ולילה.
הידיעה האכזרית שכל טעות קטנה בהתנהלות האנוסה תחרוץ את גורל ילדיך וילדי אחיך וגיסיך ותטביע על מצחם אות קין עולמי שאפשרי אך בחברה שאבדה את שרידי שפיותה.
לרבוץ בשבת בבית הכנסת במשך שעתיים ומחצה, כל שניה כשעה, וכל דקה כשנה.
לענות לאשה על שאלות הלכתיות מטומטמות...

יש ומנקרת במוחי התהיה האם הצר שוה בנזק המלך הלא ככלות הבל חיי תורה ומצוות אינם חטא כלשהו, ואם אני לכוד בכלא הענק בדמות דת שמא מוטב היה לו מעולם לא התוודעתי לעובדה שכלוא אנוכי?

 

[צריך פשוט לברוח]

ענית לעצמך בכותרת

יוסיף דעת יוסיף מכאוב-
מכלל הן אתה למד לאו-
לא יוסיף דעת- לא יוסיף מכאוב
ובקיצור-
ימעיט דעת ימעיט מכאוב.
אני חושבת שעדיף להיות רדודים , על גבול הטיפשות.
יהיו כאלה שיחלקו עלי ויאמרו שהרדודים מפסידים כל מיני רבדים
יפים מאוד של החיים,
אבל הם לא יודעים מה הם מפסידים, ומה שלא יודעים לא מזיק.
הם חיים על מי מנוחות, מרגישים על גג העולם, מה יותר טוב?
ולסיכום-
לא מדובשך ולא מעוקצך.
(לעניות דעתי על פי תפיסתי)

 

[ניטשה10]

איך את עושה את זה?

מה הכוונה להיות טפשים, תסבירי את עצמך.
וגם לא כ"כ הבנתי איך זה יכול לעזור?

 

[חרד בנסיגה]

אוי, כמה שזה כואב.

זה שחלף שנה וחייתי לא כפי שאני מאמין, עוד איכשהוא אוכל לסלוח לעצמי.
אבל זה שחלף עוד שנה, ושוב חינכתי את הילדים האהובים עלי בטירוף, לא כפי שאני מאמין.
זה שלא הצלחתי לתת להם לחיות ולהנות כמו שכל הילדים בגילם חיים ונהנים, זה משהו שלא מרפה ממני.

האמת, אין לי אפילו למי לפנות ולבקש סליחה..כי ההוא שהייתי מבקש תמיד סליחה ממנו, נעלם לי לפני כמה שנים, ולא חזר עדיין.
וכנראה שלעולם לא יחזור.

כיף לי, שיש את המקום הנהדר הזה, המקום היחיד שיכול קצת לשתף, ולא להרגיש בודד.

 

[מילטון גון]

אם לא עשית את כל מה שביכולתך

כדי לשפר ולו במעט את המצב בו הם נמצאים, על כך שמאת אתה צריך לבקש סליחה מהם, ולא נראה לי שמגיעה לך מחילה. מנגד - אין לך שום סיבה לבקש סליחה, אם עשית את מירב המאמצים אל תרגיש עם עצמך רע, כי הדרישה מהאדם היא פועל יוצא של היכולות שלו, ואם אתה שלם עם ההחלטות שלך - אתה בסדר בכל הסיפור.

 

[חרד בנסיגה]

יכולות, זאת הגדרה מאוד כללית.

לא אגזים, אם אגיד שחלק גדול מהיום שלי, אני מקדיש למחשבה הזאת של איך יכול לשפר להם את החיים.
אבל בכל זאת, עדיין המצפון לא נרגע, ומרגיש אשם שבגלל האילוצים (משפחה, עבודה וכו') שלי, אני לא מסוגל להביא אותם אל החיים האמיתיים.
ועל זה כואב לי הלב, כל יום/חודש/שנה שעובר. כי כל יום שעובר נהיה יותר קשה וקשה לעשות את השינוי גם בשבילם.

אני מקוה שכשהם יגדלו, ויזכו גם לטעום מ"עץ הדעת", הם יבינו אותי.

 

[מילטון גון]

זה המדד שכתבתי הרבה פעמים פה

אם יום אחד הילד שלך יגיע אליך ויגלה לך שהוא אנוס שכותב בפורום בעצמו, ואתה תוכל להסתכל לו בעיניים ולהיות שלם עם מה שעשית עבורו במהלך השנים - אתה צריך להיות גאה בעצמך ולא לאכול את המצפון שלך לחינם.

אם אתה לא תהיה שלם עם עצמך, זו כבר בעיה רצינית.

 

[כנף קצוצה]

אני גם לא מאמינה שחלפה שנה שלמה

שהלכה לבלי שוב, בלי להשאיר רישום של עשייה, של תנועה.
ובכל אופן,
אני רואה את התהליך במבט של שנים, ואני יכולה לומר שכל שנה מוסיפה (אצלי עדיין) נדבך, או נכון יותר מוטטת נדבך מחיי הקודמים, מאמונותיי שהיו, ממעשיי שנעשו.
עם הזמן הדברים הולכים ומתפוגגים יותר ויותר ונעלמים.
כך, שאף שעברה שנה בלי להתקדם בצעדים מעשיים, אפשר לומר שהתרחקתי יותר מהעולם החרדי.
זה גם סוג של עשייה.

מה שכן,
אם אתה חושב על לצאת, או לעזור לילדים שלך לצאת, תמיד אפשר לעשות משהו.
לצאת לעבוד - במקום ללמוד.
ללמוד מקצוע במקביל, שיכול לפרנס אותך בכבוד ובהנאה.
לצאת עם חברים
לדאוג שהילדים שלך ירכשו השכלה ולו במעט.
אני עכשיו מארגנת חוג אנגלית לילדים שלי. מקווה שהם יתמידו בזה.

 

[חרד בנסיגה]

זה באמת המעט שאפשר לנו לעשות

לדאוג ולתת להם, לפחות את כל מה שאנחנו כן יכולים לתת להם במסגרת הזאת.
ואם הצלחתי להצעיד אותם עוד צעד קדימה בדרך לחירות ולאמת, והיה זה שכרי.

 

[רסיסי גל]

ההתקדמות הפנימית

מחד היא מיטיבה ומאידך מתסכלת

לגביי האנגלית, אם היא תעבר בצורה חווייתית ובעידוד ע"י פרסונים, זה ילך.

מניסיון.

בהצלחה