אני גם לא מאמינה שחלפה שנה שלמה
שהלכה לבלי שוב, בלי להשאיר רישום של עשייה, של תנועה.
ובכל אופן,
אני רואה את התהליך במבט של שנים, ואני יכולה לומר שכל שנה מוסיפה (אצלי עדיין) נדבך, או נכון יותר מוטטת נדבך מחיי הקודמים, מאמונותיי שהיו, ממעשיי שנעשו.
עם הזמן הדברים הולכים ומתפוגגים יותר ויותר ונעלמים.
כך, שאף שעברה שנה בלי להתקדם בצעדים מעשיים, אפשר לומר שהתרחקתי יותר מהעולם החרדי.
זה גם סוג של עשייה.
מה שכן,
אם אתה חושב על לצאת, או לעזור לילדים שלך לצאת, תמיד אפשר לעשות משהו.
לצאת לעבוד - במקום ללמוד.
ללמוד מקצוע במקביל, שיכול לפרנס אותך בכבוד ובהנאה.
לצאת עם חברים
לדאוג שהילדים שלך ירכשו השכלה ולו במעט.
אני עכשיו מארגנת חוג אנגלית לילדים שלי. מקווה שהם יתמידו בזה.