טריגר מעליי (את מוזמנת לקרוא את תקנון הפורום)
עובדתית, תת משקל זה משהו שאנשי מקצוע חושבים או משערים אותו, יש משקל, ועל פי המדדים נקבע אם את מתחת או מעל לטווח הנורמטיבי. אני בטוחה שאני לא מחדשת לך כאן. את גם מציינת שהיית מחוברת לזונדה, שזה מספיק כדי להעביר תמונה די קיצונית של תת משקל. אז יש משהו מקומם באמירה שלך "(וזה היה עודף משקל קיצוני)". אבל עזבי את זה.... מה את רוצה שיכתבו לך בעצם? אני לא צריכה להגיד לך איך מרגישים כשלא אוכלים. זה די ברור מהדברים שאת כותבת, שאת מכירה את החוויה מקרוב. אז אוקיי, לא מרגישים רעב, כי הוא עובר.. אבל מרגישים בחילה תמידית. מתעלפים על בסיס יומיומי. אי אפשר לעשות שום דבר חוץ מלבהות בקיר, וגם אם אפשר אז בכל מקרה שום דבר כבר לא מעניין אותך חוץ מלהיות במשקל x, כי העולם מצטמצם לשיעמום המדכא של מה אכלתי כמה ירדתי והאושר מתמצה בשנייה שבה את עולה על המשקל ורואה ירידה. אז את מרגישה אושר עילאי, אבל זה עובר אחרי שניה. כי מחר יום חדש... והראף עולה. זה מה שהביא אותך בסוף לאישפוז.. ואם לא תשני, תגיעי לאותו מקום, ותמשיכי לסבול. אז מה יצא לך מהגוף הרזה הזה, אם בסופו של דבר אין לך מה לעשות איתו בעצם? אם בסופו של דבר את מאבדת עד כדי כך את השליטה, שאת מוצאת את עצמך באישפוז בניגוד לרצונך? מה את מרוויחה מזה בעצם?