נמאס לי

[אנונימית127]

נמאס לי

נמאס לי ממה שהמשקל מראה לי. אוף למה אני כזאת שמנה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ברגעים כאלו, שהקושי הזה מציף אותך,

אני מציעה לזכור שאת לא רק גוף. יש בך הרבה מעבר למשקל שלך. אופי, יכולות, רצונות, תקוות, מחשבות, עשיה, קשרים, משפחה. מלא דברים שיש לך בחיים חוץ מאיך שאת נראית וכמה שאת שוקלת. בין אם את באמת במשקל יתר, ובין אם את במשקל תקין או בתת משקל, ורק החולי מדבר בתוכך את הדיבורים האלו על זה שאת שמנה, פרופורציות לגבי המשקל הן חשובות... ויש בך עוד הרבה מעבר.

 

[אנונימית127]

לא נראה לי שזה אפשרי לא לחשוב על המשקל

אין בי כלום, חוץ משומן. אני כל בוקר קמה בתקווה לראות ירידה משמעותית אך לא רואה כזו. אני כ"כ שונאת את עצמי בגלל המשקל שלי, וזה מתסכל.. אני רוצה לשקול כמות קילוגרמים מסוימת, אני הייתי קרובה לזה מאוד עד שאשפזו אותי. והיום אני כ"כ שמנה שזה גורם לבחילה

מקווה שהמשקל יעשה לי את הימים יותר שמחים

 

[אירלוי]

אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות

אבל - תמיד תזכרי שמשקל זה רק מספר, וכן אני עם הפרעת אכילה, (מנסה לשלוט בה כבר כמה חודשים חצי שנה ליתר דיוק). אבל אני חייבת להגיד שאני בחיים לא מסתכלת על המשקל... תעשי דברים שעושים לך טוב, לכי תעשי הליכה - לא כדי להוריד במשקל, אלא כדי להרגיש טוב, כדי שההרגשה המסריחה הזאת שאין בך כלום חוץ משומן תעזוב אותך. אני במקומך הייתי זורקת את המשקל מהחלון.. זה שטויות, את שווה הרבה יותר ממספר על המשקל!!!!! תצאי , תבלי, תקני משהו לעצמך (לא אוכל

דאחקה אולי לא מצחיקה).. תגרמי לעצמך אושר , ולא בגלל גרם שירדת... בהצלחה

 

[קולדון]

תגידי,

וכשהיית קרובה לזה עד שאיפזו אותך (אני מניחה בגלל תת משקל?) איך נראו החיים שלך? איך עוברים הימים בלי לאכול? את באמת באמת רוצה לחזור למצבים של תת תפקוד כזה שמוביל אותך בסוף לאישפוז?

 

[אנונימית127]

....

אישפזו אותי הם חשבו שזה תת משקל (וזה היה עודף משקל קיצוני) החיים שלי לא היו חיים לא יכולתי לזוז הייתי מחוברת לזונדה הימים בלי אוכל לא הפריע לי שאני לא אוכלת לא הרגשתי רעבה ולא אני לא רוצה לחזור למצב של אשפוז

 

[קולדון]

טריגר מעליי (את מוזמנת לקרוא את תקנון הפורום)

עובדתית, תת משקל זה משהו שאנשי מקצוע חושבים או משערים אותו, יש משקל, ועל פי המדדים נקבע אם את מתחת או מעל לטווח הנורמטיבי. אני בטוחה שאני לא מחדשת לך כאן. את גם מציינת שהיית מחוברת לזונדה, שזה מספיק כדי להעביר תמונה די קיצונית של תת משקל. אז יש משהו מקומם באמירה שלך "(וזה היה עודף משקל קיצוני)". אבל עזבי את זה.... מה את רוצה שיכתבו לך בעצם? אני לא צריכה להגיד לך איך מרגישים כשלא אוכלים. זה די ברור מהדברים שאת כותבת, שאת מכירה את החוויה מקרוב. אז אוקיי, לא מרגישים רעב, כי הוא עובר.. אבל מרגישים בחילה תמידית. מתעלפים על בסיס יומיומי. אי אפשר לעשות שום דבר חוץ מלבהות בקיר, וגם אם אפשר אז בכל מקרה שום דבר כבר לא מעניין אותך חוץ מלהיות במשקל x, כי העולם מצטמצם לשיעמום המדכא של מה אכלתי כמה ירדתי והאושר מתמצה בשנייה שבה את עולה על המשקל ורואה ירידה. אז את מרגישה אושר עילאי, אבל זה עובר אחרי שניה. כי מחר יום חדש... והראף עולה. זה מה שהביא אותך בסוף לאישפוז.. ואם לא תשני, תגיעי לאותו מקום, ותמשיכי לסבול. אז מה יצא לך מהגוף הרזה הזה, אם בסופו של דבר אין לך מה לעשות איתו בעצם? אם בסופו של דבר את מאבדת עד כדי כך את השליטה, שאת מוצאת את עצמך באישפוז בניגוד לרצונך? מה את מרוויחה מזה בעצם?

 

[קולדון]

טריגר בהודעה שלי...