זהירות חפירה ../images/Emo70.gif (אבל אולי זה יועיל למישהו)
אז הדבר שאני באמת באמת טוב בו הוא לא דיני חוקה או משפט עברי, אלא בדיוק מה שאת שואלת, למצוא לעצמי (המון) פנאי בסיטואציה שבה כביכול, לא אמור להיות לי בכלל (משפטים-חשבונאות בעברית). הדבר הכי חשוב בלפנות זמן לפנאי הוא להיות יעיל. זה נשמע ברור מאליו, אבל ממה שראיתי רוב האנשים לא מסוגלים להפריד עיקר מטפל כמעט בכלל. לרוב האנשים גם יש קיבעון מסוים לגבי הטפל. הם חושבים שטפל הוא הכרחי. מה שאני אציע לך דורש להשתחרר טיפה מחשבתית ולחשוב בצורה ביקורתית ובעיקר ברציונאלית, על מה מוביל לציונים ולידע ומה מוביל אותך לאותה המטרה בדרך יותר ארוכה. התועלתן הממוצע, כמוני, יראה קודם כל את המטרה ורק אז יחשב, מנסיון החיים, את הדרך הכי קצרה להגיע אליה. אני מצליח ככה, החל משנה ג', לשמור על ממוצעים יפים מאוד בשני החוגים (קצת פחות במשפטים) ולא להתעורר לפני 10-11 ברוב הימים. אני גם לא זוכר ימים שמנעתי מעצמי איזשהו בילוי לטובת לימודים. אולי זה נשמע קצת שאני משתחצן, אבל זו באמת לא המטרה. אם את מוכנה לוותר על דברים מסוימים בלימודים ומהשגרה הלימודית לטובת "חיים" תמשיכי לקרוא. אבל הבעיה האמיתית היא שרוב הסטודנטים, הם "חרשנים" במובן הטוב והרע של המילה, ולא מסוגלים לראות ימינה או שמאלה מהפרקציוניזם הלימודי הזה, גם כשאין שום רציונאל מאחריו, אלא מתחבאים מאחורי תפיסות, שהן מוטעות, כמו "זה מה שצריך לעשות" או "אבל אחרת אני לא אהיה ע"וד/כלכלן/רו"ח טוב" או "אבל כולם עושים את זה". במיוחד הטענה הלפני האחרונה היא טעות גדולה, אבל את זה אני אסביר במקום אחר, גם ככה ההודעה מתארכת ועוד לא התחלתי. אז קדימה: 1. תעשי ניתוח של כל הפעילויות הלימודיות שלך (סיכומים, קריאת חומר, הגעה לשיעורים, לימוד למבחן, חזרה על חומר וכו'). אני לא יודע להגיד לגביך כי כל אחד עושים דברים שונים. 2. שימי לעצמך מטרה. הרעיון הוא שרק המטרה החשובה. פה זה כבר עניין של מה העתיד שאתה מצפה לעצמך. לדוגמא האם את לפני חיפוש התמחות או אחרי זו שאלה חשובה, כי ממנה אמור להיגזר הציון שאת שואפת אליו. אם את באמת מצפה לחסוך בזמן, את אמורה לראות את הציונים כאמצעי למטרה ולהיפטר מהקלישאה שבה מחזיקים רוב הסטודנטים שיש קשר ישיר וחד משמעי בין ציון להבנה או ל"ידע". לפעמים זה נכון. לרוב, במיוחד בפקולטה למשפטים, זה לא. הציון הוא רק אמצעי להגיע לאנשהו. אם משרדים גדולים מקבלים סטודנטים עם ממוצע מעל 85, אז זו המטרה שלך (ואולי קצת יותר בשביל מרווח בטחון). להיות מצטיין, רק לשם הצטיינות נראה לי מיותר. אם זו המטרה שלך, אין לי איך לעזור לך. בשביל להיות בנאדם עם חיי פנאי טובים, צריך להיות תועלתן. אבל כמו שאמרתי, זה לא בהכרח הופך אותך לפחות מקצועית. 3. סדרי את הפעילויות לפי סדר חשיבות בשביל להגיע למטרה. לדוג' במשפטים: חוץ מללמוד בימים האחרונים למבחן לכל שאר הפעילויות אין ש-ו-ם חשיבות. אפשר להיות מצטיין דיקן ללא שום בעיה, רק ע"י קריאה של מחברות בחינה כמה ימים לפני המבחן. זו אמירה אובייקטיבית שהיא נכונה. אין הרבה מה להתווכח עם זה, עובדה שיש הרבה מצטיינים שעושים בדיוק את זה. השאלה היא האם את מוכנה לזה, אבל זה בשלב הבא. בחשבונאות, כמו בכלכלה, להבדיל ממשפטים, דווקא יש חשיבות לעבודה שוטפת לאורך הסמסטר. אבל רק לפתרון תרגילים. בשביל לייעל את הזמן צריך להמנע מכל מה שקשור לחזרה על החומר, עבודה על מחברת מסודרת ויפה עם כותרות וכל מיני בולשיט, גם הגעה לרוב התרגולים היא בדר"כ מיותרת (לפחות בחשבונאות). הרבה זמן מתבזבז על כל המסביב. כשאני פותר תרגיל אני מתרכז רק במה הקאטצ' בשאלה. זהו, זה מה שחשוב. לא צריך לפתור חלקים ארוכים שהם רק טכניים, זה לא תורם. צריך לזכך את הלימוד רק ל"הבנה" של התרגיל ומה שאנשים עושים לרוב זה מבזבזים את הזמן ואת ה"כוח המנטלי" על המסביב. על לכתוב יפה, מסודר, על דפים יפים, שיהיה קריא. על לתרגל נושאים שהם מבינים מזמן, או לנסות להבין "דרך היד/התחת". כל זה שטויות. צריך להבין מה רוצים ממך בתרגיל, לפצח מנטלית את הקאטצ' ולהמשיך הלאה. אם את רואה שאת נתקעת יותר מכמה דקות, לא צריך לבזבז את הזמן, בשביל זה יש חברים או את הפתרון. בסופו של דבר צריך להבין, אם הבנת דרך הפתרון או לבד זה לא משנה. העיקר שהבנת והטריק הזה עכשיו יושב במוח. את תדעי להשתמש בו במחן ללא תלות לאין הגעת אליו. הרבה אנשים "מפחדים" להסתכל בפתרונות או מנסים שעות "להבין לבד", כשהאמת היא שאין שום דבר בפסול בזה שחבר יעזור לך להבין. 4. פשוט תפסיקי לעשות את כל מה שלא דירגת כ"קריטי להשגת המטרה". זה השלב הכי חשוב מן הסתם והוא גם הקשה ביותר מנטלית. בדר"כ נכנסים למשוואה דברים מטופשים כמו רגשות אשם. ברגע שתצליחי להתעלם מרגש האשם המכרסם הזה, אני מבטיח שהחיים שלך ישתפרו עשרות מונים. בלימודים, לפי דעתי, צריך לעשות רק את מה שקריטי להשגת המטרה ולא להשקיע שניה מעבר. אני לא חושב שזה הופך אותך לאדם פחות מקצועי, בגלל שרוב הדברים שאנשים עושים זה בזבוז של זמן. לדוג' קריאה של פסקי דין במקור- שזו אולי הפעילות המבזבזת זמן ביותר. כל מה שחשוב בפסקי דין, זו השורה התחתונה (ההלכה). גם ההלכה המרחיבה ביותר יכולה להצטמצם ל10-15 שורות. מסביב להלכה יש עשרות עמודים של קשקושים ושל אוננות מילולית של שופטים. אותו דבר אפשר להגיד על מאמרים. בשביל זה יש את האנשים הטובים בחברת "נבו" שחוסכים לנו את העבודה המייגעת הזו ומקצרים פסקי דין לשני עמודים. תשמשי בזה, ואל תתני לרגשות האשם לנצח. גם הגעה לשיעורים היא מאוד מיותרת לפי דעתי, אבל זו החלטה שלך. יש אנשים שאוהבים לשמוע מרצים משמימים ומתלהבים מכל הסחבקיה באוניברסיטה. אוקיי, לגיטימי לגמרי. אבל תדעי שככה את נשארת באותו מקום. לדעתי, עדיף לעשות תרגילים או עבודות במקום השיעורים הפרונטליים ואז אפשר להרשות לעצמך להתעורר ב11 וגם כל הערבים חופשיים לחלוטין. אם את מתעקשת להגיע לכל שיעור ולקרוא כל חומר במקור, כנראה שלא תצליחי למצוא זמן פנוי. כמובן שבשנה הראשונה עשיתי יותר פעולות מיותרות, והנסיון הוא זה שמוביל אותך לעשות רק את הדברים ההכרחיים, אבל בכל זאת, אני חושב שהרוב המוחלט של האנשים לא יעילים לחלוטין. אני גם תמיד משתדל להזכיר לעצמי שהתקופה הזו של להיות סטודנטים היא חד פעמית, עוד שנה וחצי, כשאני אתחיל התמחות, לא יהיה זמן לעשות כלום (12 שעות עבודה לפחות). אז אם האופציה היא לקפוץ לחומוס או ללכת למעיין יום-יומיים לפני מבחן התשובה יכולה להיות רק לכיוון אחד. תזכרי שאת עושה עשרות קורסים בתואר והציון של כל אחד מהם הוא זניח. באמת שאני שונא להשתמש בקלישאות כאלה, אבל חיים רק פעם אחת, והרגעים הקטנים האלה שאת מוותרת עליהם כשאת לא יוצאת עם חברים הם רגעים שאת תתחרטי עליהם בטווח הארוך. אני לא מרגיש שהדרך הזו פגעה בידע, בציונים או ב"מקצועיות" שלי. באופן השוואתי, אני גם יודע שזה באמת ככה. יש עוד הרבה אנשים שעושים בדיוק מה שאני עושה ולחלקם יש ציונים הרבה יותר גבוהים ממני. המוטו שלי בחיים הוא שאין שום דבר בחייים ששווה להיות מתסוכל בשבילו, לא לימודים לא חברה ולא עבודה. כל הדברים הללו הם גם אמצעים למטרה. הלימודים הם אמצעי ע"מ להגיע לעבודה טובה ולהיות משכיל. המטרה של העבודה היא הגשמה עצמית, אבל בעיקר כסף. גם הכסף הוא לא המטרה הסופית, אלא הוא נועד על מנת לאפשר רק חיים מסוים שמביאה לשמחה. צריך להסתכל על המטרה הסופית, והיא להנות בחיים האלה ולנצל את הרגעים עם האנשים הקרובים ועל עצמך (בגלל זה פנאי הוא מאוד חשוב).ברגע שיש משהו שפוגע בהנאה, צריך למצוא דרך אינטליגנטית להוציא אותו מהחיים. אני יודע שחפרתי, אבל באמת שקשה לי לראות אנשים שהלימודי מצליחים לתסכל אותם. זו אמורה להיות תקופה מדהימה. אם יש שאלות לגבי דברים יותר ספציפיים, אשמח לפרט.
