נמאס לי

[ד י ב א]

נמאס לי

נמאס לי מעצמי. אותם הרגשות, אותה התנהגות ותגובה למצבים. ישנה תקופה של פריחה - הכל זורם ומצליח. אמנם אני מודע לכך שזו תקופה חולפת, שזו מסיכה ותרמית, והאמת האיומה של חוסר משמעות עוד יומה לפרוח ולהכות בי בעוצמה. אך כרגע אני בשליטה כביכול, והעיסוק היום-יומי ממלא אותי. אבל אז זה קורה - ללא כל הזהרה או מסובב נראה לעיין, ואני כבר לא מסופק. זה עניין של ימים ופתאום - מה עוד החיים יכולים להציע לי? הכל חסר משמעות. פתאום חסר לי משהו להתעסק איתו. ואז באות המחשבות על חוסר התכלית ואני הולך מתוסכל יום יום לעבודה. חוזר הביתה, וכמה שאני אוהב את הילדים - לא מצליח ממש להיות איתם - אני שם אבל לא ממש - כאילו אני שיכור ולא מצליח ממש להרגיש. ואז יש לי מנגנון "נפלא" של הישרדות - אני ממלא את עצמי במשימה מטופשת. בדרך כלל זו משימה של רכישה חדשה - מחשב, אופניים, אוטו, שעון ומה לא. כל רכישה כזאת מלווה במחקר עצום של השוק, האפשרויות והמחירים. זה נמשך כמה ימים עד כמה שבועות. בזמן הזה אני כל כולי עסוק במשימה - פשוט לא קיים - אין עם מי לדבר - אני לא נרדם בלילה ולא ממש עובד. בדרך כלל אני מבצע את הרכישה כאשר אני ממש תשוש ומרגיש שאם לא אחליט כבר אז אתמוטט. לאחר הרכישה אני עסוק כמה ימים להתחרט ולנסות להצדיק - בפני - את הרכישה. לפעמים זה לא רכישה - לפני חצי שנה הבאתי את עצמי להשתתף בתריאטלון לאחר אימונים אין-סופיים. ויש גם דיאטות - מכל הסוגים בדר"כ משהו קיצוני. שלא להזכיר חזרה בתשובה - וחזרה בחזרה... לאחר כמה ימים של מנוחה אני מתפנה להבין שרגשות חוסר התכלית מתגברים ואני מחפש שוב את המשך דרכי. אני מתחיל לפנטז על החלפת עבודה, או על פרוייקט חדש בעבודה, בדרך כלל אני מאוד פורה והקרקע מוכנה לתקופה של פריחה חדשה. דוקא בתקופה זו אני מבטיח לעצמי ללכת סופסוף לטיפול, אבל מהר מאוד אני נכנס לעשיה ואין לי זמן וצורך (כביכול) בטיפול. אך לצערי זה לא נמשך זמן רב מדי - כי מהר מאוד - כמה שבועות עד כמה חודשים - אני שוב בלולאה של עצמי. אני לא יודע למה כל השנים לא מצאתי לנכון ללכת לטיפול - אולי אני לא מאמין שישתנה משהו - הרי דווקא חוסר התכלית זו האמת - וטיפול רק יביא אותי למצב בלתי אפשרי של חוסר תכלית תמידי. אולי לכל תקופה יש תירוץ משלה, אבל המציאות היא שאני לא מצליח לצאת מהלולאה הזאת כבר מאז שאני מכיר את עצמי. עכדיו אני תשוש מרכישת מחשב נישא חדש. וכבר אין לי כוח לעצמי. תסלחו לי על האלמוניות.

 

[efriend]

אני מבין אותך מצוין, לפחות כך נדמה לי

וכמו שאתה מנחש אין לי הרבה מה לחדש לך. גם אני חושב שהשממון הקיומי אורב לנו בכל מקום, ורובנו עוסקים הרבה בלהסיח ממנו את הדעת בשיטות שונות. בגדול יש שתי אסטרטגיות: לנסות להתחמק ממנו או להשלים איתו ולהצליח לאהוב את החיים למרות שכביכול לא באמת יש בהם טעם. בתור אחד שניסה טיפול פסיכולוגי, אני יכול לנחש שהאסטרטגיה שם תהיה כנראה אכן להתמודד עם תחושת השממון במלוא עוצמתה. זה כנראה יהיה מאוד לא נעים, ולפעמים ייתן לך הרגשה שאין לך כוחות לזה. תחשוב, צריך להיות שם משהו מאוד עוצמתי כדי לגרום לך לחזור כל פעם להתנהגות שאתה כ"כ לא אוהב ולא שלם איתה, וזה יהיה מאוד לא נעים לפגוש אותו פנים מול פנים. בעיקרון, מה שאמור לקרות אז הוא שתגלה שיש תחתית, יש גבול, ותחושת חוסר המשמעות היא לא כזו איומה. הרבה דברים נראים מפלצתיים כשהם בזווית העין, אבל מתכווצים כשמוציאים אותם לאור ולקדמת הבמה. אמנם יכאב לך, אבל בסוף התהליך תהיה שלם ורגוע יותר, התהליך קשה, וקשה לדעת מראש כמה הוא יהיה קשה. יש אנשים שבשבילם עדיף לברוח - ואני לא אומר את זה מתוך חלילה התנשאות. אני מקנא באלה שבאמת מצליחים לא לפגוש את הכאבים העמוקים שלהם כל החיים. אתה צריך לדעתי לעשות חשבון, עד כמה חשוב לך לנסות "לפתור" את הבעיה וכמה כוחות יש לך להתמודד. מצטער אם בלבלתי את המוח יותר מדי - מה אני יודע אחרי הכל... ?

 

[efriend]

ומה שאולי פספסתי הוא

שאתה כותב שתחושת חוסר התכלית היא הדבר האמיתי, ולכן אתה חושש ללכת לטיפול פסיכולוגי, כי אז תגלה שזה "באמת נכון". אבל טיפול פסיכולוגי נועד להתמודדות עם כאבים "אמיתיים" מאוד. תחשוב על אנשים שקרו להם כל מיני אסונות לא עלינו. גם אז הכאב הוא "באמת נכון". הטיפול לא מעלים את ה"סיבה" לכאב. אבל המפגש עם הכאב איכשהו מעבד אותו, מקהה אותו בהרבה, מוציא ממנו את העוקץ, יש איזה תהליך של הבשלה. ואז, כשזה נגמר, אתה עוד נוגע לפעמים בכאב שלך, אבל יש לו הרבה פחות כח עליך. גם אם עדיין תחשוב (למשל) שאין תכלית לחיים, זה פשוט יכאב לך הרבה פחות. תחשוב, הרי מה שמפריע לך הוא לא הידיעה הרציונלית שאין תכלית, אלא האימה שממלאת אותך כתוצאה מזה, וזה שני דברים שונים מאוד. ככה זה עובד לפי מיטב נסיוני, זה באמת שינוי עצום. אבל בטווח הקצר, כמו שאמרתי, האדמה תרעד. רק לך התשובה...

 

[m o n a c o]

לא לדחות את הקץ..

אני הייתי במצב דומה עד שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים. אני פניתי לקואצ'ר (המילה "פסיכולוג" הרתיעה אותי...) ששינה לי את החיים מקצה לקצה. אני ממליץ לך להרים אליו טלפון ולהתייעץ איתו. זה האתר: http://www.shmuelhendler.co.il/ פרטי התקשרות בפנים. המון בהצלחה!!!

 

[ד י ב א]

מה שיוצה דופן

מפעמים קודמות זה שני דברים: אחד זה שבפעם האחרונה לא הצלחתי למנף את התקופה הפורה שלי והיא לא נמשכה יותר מיומיים. דבר שני זה שאני לא מפסיק להיות חולה – ממחלה למחלה כבר חודשיים. התחלתי עבודה חדשה בספטמבר האחרון ואני לא כ"כ מרוצה. לא הבנתי נכון את הכאוס שקיים במקום העבודה, ועכשיו זה חלק משגרת יומי. במקום שבו אני צריך להיות יצירתי, פורה ומוביל אני די משותק מהמצב. כל הניסיונות שלי לשנות משהו נתקלים באנשים עם חשש עצום משינוי, מתכנון לטווח ארוך ובכלל אנשים לא נכונים לוקחים החלטות לא נכונות. בנוסף זו גם תקופה בעבודה שכולם עסוקים במשהו שאין לי חלק בו. ואני אמור להשתלב במלא המרץ רק בתחילת שנה הבאה. בינתיים אני כלבוייניק. בבית הילדה הקטנה נדבקת מכל מחלה בגן, וכולנו בבית נדבקים ממנה. בחודשיים האחרונים הספקתי להידבק בסטרפטוקקוס פעמיים (20 ימים אנטיביוטיקה), פעמיים וירוס בקיבה (פעם אחת אפילו התעלפתי), והיום אני סובל מכאב ראש נוראי. חבר טוב שלי, שאני מצליח למצא פורקן מסויים בשיחות איתו, נמצא במילואים כבר שבוע (ויש עוד שבועיים). אימונים לא עשיתי כבר כמה חודשים – אני כבר מתחיל להתייאש מהחודשים שיקח לי רק לחזור למצב בו הייתי לפני חצי שנה. חוצמזה כבר אין לי כוח למלחמות עם עצמי ב5 בבוקר חורפי וקפוא לצאת לרכוב בחוץ. וזה לא עושה טוב גם למשקל שלי. אני אולי נשמע כמו פולניה מתלוננת, אבל אני לא מצליח למצא אפילו טיפה ורוד בשחור.

 

[efriend]

להוריד לחץ

זו העצה שאני יכול לתת לך מתחושת הבטן שלי כשאני קורא את ההודעה שלך. התחלת עבודה חדשה, וזה נשמע שלא מאוד קל לך שם. אתה בטח אומר לעצמך שאתה כלי כלי וזה קטן עליך, ומה זה בשבילך עוד מקום עבודה חדש אחרי הרבה שנות נסיון, וזה אפילו מרגיז לחשוב שאולי זה לא. אבל לי זה נשמע שהכל יחד הצטבר ליותר מדי לחץ - העבודה החדשה, המחלות, ומסעות הקניות שבאו כתוצאה מזה אבל רק התישו אותך יותר מה שאני מציע לך הוא שתנסה לזהות מהם גורמי הלחץ בחיים שלך, גם אלה שאתה חושב שהם אמורים להיות קטנים עליך. העבודה החדשה היא אחד מהם, ואלו עוד יש - רק אתה יודע. נסה להקל על עצמך בכל דבר הוא לא הכרחי, והכי חשוב, קח קצת זמן לעצמך כדי לנוח. צא לסיבוב רגלי בערב, (כן, אני יודע שקשה לך להיות עם עצמך בלי לעשות כלום, אבל נסה), דבר עם החבר שלך ההוא כשיחזור, ותישמר מכל משמר ממסעות הקניות שלך. אתה צריך לנוח, להתחזק, ואז הגוף והנפש שלך יהיו חזקים יותר. תחזור לאימונים ולא תחלה. אין לך מושג איזה כח הרס יש ללחץ מתמשך - אני אומר מנסיון.