נמאס לי !!! מה עושים?

[dina199]

יש עוד משהו שמפריע לי עם המטפלת הזאת.

היא לא רצתה לתת לתינוקת בקבוק כי כבר שטפה אותו.
ז"א חוסר רצון לשטוף בקבוק היה יותר חשוב מזה שהילדה היתה צמאה.
האם העולם היה מתהפך אם היתה שוטפת את הבקבוק שוב ? תהליך שלוקח דקה מקסימום

. הרי על הויכוח ועל העצבים היא בזבזה יותר מזה.

 

[מלאת תקוות]

אמא הסבירה ב"עידכון" שמטפלת הציעה לשתות מהכוס..

אם תינוקות כבר יודעת לשתות מהכוס אז זה בסדר..

 

[dina199]

ראיתי את זה. ולמעשה זה מה ששכנע אותי

שהיא חסכה זמן על שטיפת בקבוק. היא לא נתנה לה לשתות מיד (הרי אז הויכוח לא היה מתחיל הכלל) אלא קודם הזיזה את הבקבוקים הנקיים (שחס וחלילה התינוקת לא תתפוס בקבוק נקי ותלכלך אותו) ואמרה שהבקבוקים שטופים והיא תתן לה מהכוס. זה לקח מספיק זמן (עד שתינוקת קיבלה את המים אם בכלל) כדי להספיק להתכווח עם הילד ולהחליט שהוא חצוף ולא מחונך. לדעתי כל ענייני בקבוקים והכוס לקראת סוף היום לא היו בתחום לחנך את התינוקת מה היא יודעת ומה לא , אלא רצון לסיים את היום כמה שיותר מהר ו'לסגור את בסטה' .

 

[אמא לנער אוטיסט1]

מה רע בלחקור ולשאול שאלות ואיך זה מעיד על שובבות? זו חוכמה..

 

[dina199]

וגם מה רע בשובבות ?

מתי אפשר להיות שובב אם לא בילדות ?

 

[גור42]

אל תדאגי. הבן שלך ילמד, יום אחד, איך מתמודדים עם מכשפות כאלה

אני לא דואג מחוסר הבשלות התקשורתית שלו, כי הוא רק בן 6.

חוסר הבשלות התקשורתית של המטפלת, לעומת זאת, מדאיג אותי הרבה יותר. יש להניח שהיא תמשיך לצעוק על כל ילד שמעז להעיר לי משהו, עד קץ כל הימים. אז תגידי תודה שאת לא אמא שלה

 

[פרח לי יפה ורוד]

הוא דווקא צדק

רק לא היה צריך לצעוק עליה ולהעליב.
הוא אולי עם פידידי, אבל היא לא בסדר שלא נתנה לשתות.

 

[dina199]

הוא לא התחיל לצעוק ראשון.

המשפט הראשון היה שהתינוקה צמאה וצריכה לשתות. הוא נעשה 'חצוף' בדיוק בהתאם לתשובות המגעילות שלה . ולדעתי בשביל מבוגגר היא היתה הרבה יותר חצופה וצעניקת ממנו. כולו ילד בן 6

 

[גור42]

למעשה, אם התיאור של פותחת השרשור מדוייק, הוא "הרים את הקול"

אבל אני לא חושב שזה ממש רלוונטי. מה, אנשים מבוגרים אף-פעם לא מרימים את הקול? מצחיק איך זה תמיד הבן-אדם השני שצריך להיות סובלני ורגוע עד אין קץ, ואף פעם לא האדם שמעביר את הביקורת.

חוץ מזה, התגובה של המטפלת היתה כל-כך לא פורפורציונלית, שכל הטיעון הזה של "הוא התחיל" הוא מגוחך. זה מזכיר לי את הסיפורים האלה שלפעמים קוראים בעיתונים, על רוצח שהרג מישהו בגלל שהוא הסתכל עליו לא נכון.

 

[dina199]

לדעתי כשילד אומר 'אחותי צמאה'

הוא יכול להרים את הקול. וכן , במצב הזה הגברת הייתה מגיבה לא פרופורציונלי בכל מקרה.

 

[הירושלמית מירושלים]

אני, בניגוד לכולם, דווקא חושבת אחרת

אחרי יום ארוך של טיפול בכל צרכיהם של התינוקות במעון,
כשכל מה שאני רוצה לשטוף ולנקות ולסגור את היום כדי שאוכל ללכת הביתה, ואללה, לא היה מתאים לי להתחיל לענות על שאלות אלף לילה ולילה של איזה אח גדול שאני לא מכירה ולא יודעת מה הקטע איתו.
ואם הוא היה מתחיל לצעוק ולבוא אלי בטענות כשאין לי מושג מאיפה הוא נחת ומה פתאום הוא צועק עלי ולמה אימא שלו לא מוציאה אותו החוצה או לפחות אומרת לו שלא יצעק על נשים זרות ומבוגרות,
אז בהחלט הייתי מגיבה בחריפות.
&nbsp
עכשיו, את יכולה להקשיב לכל התגובות שמחזקות אותך ומבטלות את המטפלת,
או שאת יכולה להסיק מזה מסקנות לגבי התנהלות להבא,
בהנחה שאת מתכננת לחיות בעולם המציאותי ולא בתוך הפורום.
למשל - שאם הוא מתחיל להרים את הקול, *את* מגיבה לזה, במקום לחכות שהסביבה תגיב.
למשל - להסביר מראש למטפלות שיש לך עם ילד עם לקות ולכן הן צריכות להיות סובלניות יותר.
למשל - לקבוע שיוציאו לך את התינוקת החוצה, לפי הנוהל של המעון.
למשל - לעבוד עם הבן שלך על זה שהוא לא צועק על אחרים.
&nbsp
לא הייתי מצפה מאדם זר, שעסוק במשהו, שהיה לו יום ארוך, שלא מכיר את הבן שלי ואת הלקות שלו - שיבין למה פתאום ילד בן 6 (שזה בהחלט גיל שכבר ילדים אמורים להבין בו קודים חברתיים) שואל אותי מליון שאלות שלגמרי לא מתאימות עכשיו, שאין לי סבלנות אליהן ואז מתחיל לצעוק עלי.
ראית שזה לא מתאים למטפלת מזה שהיא שאלה אם הוא שובב. לא בא לה טוב השאלות שלו. היא לא חייבת. הוא לא המטופל שלה.
&nbsp
ברור שהתגלגלת בתוך הסיטואציה והתנהלת בתוכה במקום לנהל אותה וזה טבעי וזה קורה.
אבל ברור שעדיף להבא שאת תנהלי את הסיטואציה.
ראית שזה הולך לכיוון לא טוב - תפעלי.
זה לא הכי כיף וספונטני, אבל בנקודות חיכוך כמו ילד שחוזר עייף מהמסגרת שלו והולך למקום שהוא לא מכיר כדי לקחת את אחותו, כנראה שצריך לתכנן איך להקטין את החיכוך למינימום.
&nbsp
בנוסף, וגם כאן אני שוב חולקת על דעות הפורום -
זה שלבן שלך יש לקות, לא אומר שמותר לו להתנהג בצורות פוגעניות לסביבה שלו.
גם הבן שלי שואל מליון שאלות, יורד עייף מההסעה ומקלל וצורח, גם הוא יכול להגיד דברים מעליבים ומרגיזים לסביבתו.
אני לא מצפה מהסביבה להכיל את זה.
אני ארחיק אותי מהסיטואציה ואקח הביתה אם הוא צורח ומקלל.
אני אגיד - זה לא מתאים עכשיו לשאול שאלות ילד שלי, זה מפריע. בוא איתי ונצא החוצה, או חכה לי בחוץ ותסתכל על הצבים בינתיים.
אני אגיד - אתה מדבר לא יפה, אנחנו לא צועקים על אנשים אחרים גם אם אנחנו לא מסכימים עם מה שהם עושים, עכשיו חכה לי בחוץ.
ואני אדבר עם הגננות במסגרת שלו ואגיד מה קרה ונחשוב יחד איך אפשר לפעול להבא.
&nbsp
אגב, ממש לא נשמע שהתנצלת או הסברת משהו. מי בכלל יודע מה זה פידידי? לא מניחה שמטפלת במעון.
&nbsp
אבל כן, אם תפעלי ברגע שמתחילה הסלמה, אם תסבירי לסביבה הקרובה בבירור מה יש לילד שלך ולאיזו התחשבות הוא זקוק, אם תתכנני מראש להתארגן ככה שנקודות החיכוך יקטנו, אז כן, יהיו פחות חיכוכים ולכן פחות עוגמת נפש מבחינתך.
&nbsp
&nbsp

 

[גור42]

הבן שלה לא "קילל" ולא "צרח". לפחות לא עד שהמטפלת התנפלה עליו

כולה הרים את את הקול, ואמר בצורה ברורה ועניינית כשהוא חשב שלא מטפלים כראוי באחות שלו. אז בסדר, הוא טעה, אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין הסיטואציה הזאת לבן סתם ילד שצורח ומקלל.

ואין למקרה שתואר כאן שום קשר ל"לקות" או ל"התנהגות פוגענית".

אגב, בהצלחה לך להסביר לילד שבא להציל את אחותו מהזנחה (להשקפתו) ש"לא מתאים עכשיו לשאול שאלות, לך תסתכל על הצבים". אם כבר מדברים על חוסר הבנה בסיסית של סיטואציה...

 

[kagome10]

 

[anat443]

תשובתי לך ירושלמית

1.הבן שלי ממש לא שאל מליון שאלות אלא חקר את סביבת הגן ושאל ולאחר מכן הסביר על מתלה המוצצים בלבד .
2.הוא בסך הכל אמר " זה לא בסדר ! אחותי צמאה , תני לה לשתות ." הוא לא צעק ולא קילל הוא היה ישיר ונחוש בתגובתו .
3. אני מיד הגבתי וקראתי לו לבוא לידי בזמן שאני מלבישה לתינוקת מעיל . אני ממש לא ישלח אותו לחכות בחוץ !!! זה ילד שלא מבין סכנות , כביש וכו'
4.אני ממש לא מתכוונת להסביר לכל העולם ואשתו בכל פעם שאני אצא מהבית שיש לבן שלי "לקות" לדבריך! (בשבילי הוא מיוחד במינו )אני לא מצפה מאף אחד להיות סובלני או להבין אך יש דרך להעיר ולהגיד דברים . המטפלת ממש לא אהבה את מה שהוא אמר לה ומיד דרשה ממנו לצאת תוך כדי שהיא אומרת לו ההתנהגות שלך לא טובה ואני לא מרשה לך לבוא לפה . תצא החוצה !
5. סליחה אבל ככה לא מדברים לאף ילד בלי שום קשר ללקות כזו או אחרת .יש לו הורים ואם יש לה בעיה איתו אני שם והיא היתה צריכה לבקש ממני ולא להתווכח איתו!
6. גם למשפחה הקרובה לא סיפרתי מתוך בחירה .הבן שלי הוא סופר מיוחד עם קשיים משלו וצורת מחשבה שונה וזה מבחינתי מקובל ובסדר גמור .
מה שאת משדרת לסביבה שלך זה מה שהיא תקלוט ואם תתהלכי בתחושה שיש לבן שלך "לקות" אל תתפלאי שכך יתייחסו אליו
אני תמיד מסבירה לו איך לדבר מבלי להשמע חצוף , מחנכת אותו ומציבה גבולות ברורים רק שלא תמיד הוא מצליח כי זה הוא ומה לעשות ?
7. את לא מכירה את הילד ולא אותנו כהורים ! אל תשפטי אותי !
8. כל מי שפוגש ומדבר עם הילד הזה מתאהב בו . ילד חכם מאוד , מדבר בשפה גבוהה , מצחיק ומתוק אמיתי . אנשים פשוט משתגעים ממנו ותמיד שואלים אותי מה זה הילד הזה ? מאיפה הוא יודע ? איך הוא מדבר ככה ?
לסיכום מנסיוני עם הילד שלי , אם רק נותנים לו לדבר ולהסביר או להביע את עצמו הוא מצליח לתקשר מצויין ואף יותר מזה אנשים נהנים מחברתו
לצערי לא תמיד לאנשים יש סבלנות ואז זה מוציא אותו משלוותו .

 

[arana1]

כשזה מגיע לאוטיסטים אנשים תמיד מתייחסים רק לתוצאות ולעולם לא לסיבות
ומה שמוציא מהדעת זה שזה תמיד מוצג כחוכמה גדולה והפעלת שיקול דעת בזמן שאין כאן יותר מאטימות גסה ואלימה נורא

מה ואיך שתיארת כאן את הילד מתאים להרבה מאוד אוטיסטים שהם ילדים עם עומק ורגישות בלתי שגורה עדיין אבל במקום לנסות להבין את הקושי העצום שזהות כזאת מביאה איתה בסביבה החברתית המצויה אז מקשים עליהם עוד יותר דרך התייחסות אליהם כלקויים, התייחסות שמונעת מראש מתן כבוד ותשומת לב לרגישות הילד,
ואחרי זה מתפלאים למה הוא עייף ומבולבל וצורח ומקלל
אבל אנשים שמקדשים את הקודים החברתיים בלי להבין מה הם בעצם אומרים ולמה לעולם לא יבינו זאת
כי הם רואים רק את החיצוני והשטחי

מציע לאנשים שיודעים תמיד רק לבקר אוטיסטים להעביר כמה שנים בכלוב של שימפנזות ואחרי זה נראה עד כמה הם יהיו רגועים ומסופקים ושקטים ונחמדים
גם לשימפנזות יש קודים חברתיים מאוד ברורים
זה באמת לא בסדר לא לכבד את הקודים האלה
(וכן, קראתי לנ"ט שימפנזות כי זה מה שהם)

 

[dina199]

לדעתי הילד שלך באמת היה חכם מדי

עבור המטפלת. אני מבינה שהיא עובדת 'על אוטומט' ומטפלת בהרבה ילדים, לכן הבקשה של התינוקת וההערה של הילד הוציאו אותה מהאיזון.
אבל אחריות על התגובה החריפה שלה היא רק שלה, אי אפשר להטיל על ילד בן 6 (כל ילד בן 6) אחריות על תגובות של המבוגר (שאמור להיות ה'אחראי').

 

[schlomitsmile]

 

[הירושלמית מירושלים]

מה שאת כותבת כאן זה ממש לא איך שתארת את הסיטואציה המקורית

בכל מקרה - אני הגבתי לשאלה שלך "כל החיים אצטרך להתנצל ולהסביר?"
וניסיתי להראות לך כמה כיוונים שאת יכולה לפעול בהם *כדי* להימנע מסיטואציה כזו שתכל'ס הסבה עוגמת נפש בעיקר לך.
אני ממש לא שופטת אותך או את בנך - מה, אני לא מתמודדת בדיוק עם אותן דילמות?
לא משנה כמה מהממים הילדים (וגם אם הם לא מהממים, הם עדין זכאים לכל הזכויות), השוני בולט.
אם במקום שאנשים יחשבו איזה מוזר הוא, הם היו יודעים שיש סיבה להתנהגויות האלו, נראה לי שהיה לך ולו בהמשך הדרך - הרבה יותר קל.
אבל אם את לא מספרת על הלקות שלו ומנסה באופן טלפטי להתאים את העולם למה שהוא צריך וכועסת ועצובה כשזה לא קורה - לדעתי את מזמנת לעצמך בהמשך הדרך הרבה כאבי לב מהסוג שכתבת עליו בהודעה הראשונה.
זכותך כמובן לפעול איך שנראה לך.
&nbsp
אם שכנעת את עצמך שהכל היה 100% באשמת המטפלת ושאין שום דבר בעולם שאת יכולה לעשות להבא כדי להימנע מסיטואציה כזו, בסדר גמור. שיהיה בהצלחה.

 

[גור42]

אני לא ממש מבין, איך להגיד "זה בגלל הלקות" פותר משהו.

מיומנויות תקשורת זו יכולת נרכשת. ודרך היחידה שבו אפשר לרכוש את המיומנות הזאת, היא על-ידי הניסיון. כלומר, על-ידי התנסות בדינמיקה חברתית טבעית עם אנשים אחרים.

ברגע שמכניסים את הקטע של "הוא מתנהג ככה בגלל הלקות", אז זה משנה את כל הכללים. זה חוסם מהילד כל אפשרות ללמוד את הדברים כמו שצריך (וגם יוצר אצל הילד הרבה טינה, כי הוא מבין היטב שמתייחסים אליו כאל נכה-מוח). אולי בטווח הקצר זה יכול למנוע כמה אי-נעימויות, אבל בטווח הארוך גישה כזו רק מבטיחה שהילד לעולם לא יצליח ללמוד איך להסתדר בעולם האמיתי.

אגב, יש הרבה אנשים חשובים שאני "מוזר", וזה ממש לא מפריע לי. נשמע לי הרבה פחות שיפוטי והרבה פחות מבזה מלטעון שחלק עיקרי מהאישיות שלי הוא "לקות". בחיי שאני לא מצליח להבין איך יש הורים שמעדיפים לתייג את ילדיהם כנכים במוח, ובלבד שאיש לא יחשוב - חלילה - שהם "מוזרים".

 

[הירושלמית מירושלים]

כמו שאם לילד שלי הייתה נכות מוטורית, אז הייתי דואגת מראש

במידת יכולתי לסביבה נגישה ומותאמת.
במקרה כזה, אף אחד לא היה צריך להתאמץ כדי להבין שהילד הזה זקוק להתחשבות מיוחדת בתחום המוטורי, נכון?
&nbsp
תקשורת היא מיומנות נרכשת בסדר, אבל לילד אוטיסט היא הרבה יותר מאתגרת (בהנחה בכלל שזה אפשרי עבורו).
אם כל פעם שהוא יוצא החוצה הוא נתקל בתגובות קשות, זה יכול ליצור בעיות רגשיות ובסוף ייאוש.
ההשערה שלי היא שאם אני אצור סביבה תומכת במידת האפשר (עיין ערך סביבה מונגשת) ותהיה לו חוויה סה"כ חיובית מרוב התנסויות התקשורת שלו בגיל הרך, אז תהיה לו יותר מוטיבציה וכוח לתקשורת, מאשר אם הוא יצבור המון כשלונות ותגובות שליליות כי אנשים לא מבינים מה לא בסדר איתו.
&nbsp
לא יודעת אם בעיות תקשורת הן חלק מהאישיות או לא. זו כנראה שאלה לא רלוונטית כי התקשורת שזורה בכל הבטי החיים והעשיה של אדם.
בכל מקרה אני חושבת שאפשר לדעת שיש לך קושי מסויים, אפילו גדול באיזשהו מקום ועדין לא לראות את עצמך כפגום.
לא רואה את הבן שלי כפגום ובעיני אני לא מבזה אותו, לא מתנשאת מעליו ולא שופטת אותו כשאני מסבירה לסביבה למה הוא ככה.
&nbsp
כולנו היינו הרבה פחות נהנים מטיולים עם החברים, אם הילדים שלהם לא היו יודעים שהוא צריך יחס מיוחד והיו מציקים לו על המוזרות שלו בשניה שהיינו מפנים את הגב.
אבל אחרי שהסברתי להורים שלהם והם הסבירו להם, הם לא מציקים לו יותר. וככה - יש לו חוויה חיובית של הנאה וקבלה וכיף בטיול עם המשפחה ועם החברים.
האם בגיל חמש הוא חייב להתמודד עם ההיבטים הקשים והאכזריים של חברת הילדים ללא תיווך, כי זה מה שילמד אותו "להתמודד"? או לחילופין להימנע מטיול משותף כי זו חוויה בלתי נסבלת? לא נראה לי.
אני מקבלת את הילד שלי, תגית או לא - אני לא מנסה לשנות אותו. אני גם מאמינה בכוחות שלו ובכך שצריך לעודד לעצמאות בכל מקום שאפשר - אבל כן, אני אדבר בפתיחות על הצרכים המיוחדים שלו ואני רוצה שעד שהוא ילמד להסביר את עצמו, הסביבה תדע להבין ולהכיל אותו וזה הרבה יותר פשוט כשיודעים למה.
&nbsp
&nbsp