אני יכול להגיד לך ככה:
החברה הלפני אחרונה שלי לא נראתה לגמרי בטעם שלי.
אבל היא היתה אחלה בחורה, כזו שלא מוצאים כל יום, אז זרמתי עם זה.
כשהפסיקה המשיכה, זה היה יותר בגלל הבדלי אופי וחוסר בשלות שלי לקשר באותה תקופה. תוסיף לזה ויכוחים שבהם לא ביטאתי את עצמי עד הסוף או שויתרתי על עמדתי, חוסר התאמה בדרך בה אנחנו מגיבים על דברים והשקפת עולם כמעט מנוגדת בדברים לא חשובים אבל יומיומיים.
עם כל זה, ההתאמה המינית לא היתה בנמצא.
יכלתי לחיות עם הגוף שלה כל עוד חיבבתי אותה.
אבל ברגע שזה נעלם, בלי החיבה, נעלמה המשיכה לחלוטין.
לגבי המראה העתידי של חברה שלי\אישתי ההיפוטתית.
אחת היזיזות הכי מוצלחות והכי זכורות לי לטובה היתה מישהי שאם הייתי רואה את הגוף שלה בתמונה הייתי ככל הנראה חושב לוותר על העניין.
אבל, ההתאמה המינית היתה כל כך טובה שזה נמשך חודשים.
לגבי מה שכתבת בפסקה הראשונה שלך, אין קשר. אני מציע לך בחום רב להתעניין במונח כשל לוגי כדי להבין למה אני אפילו לא מתיחס לטיעון שהצגת בפסקה הראשונה.
זה שיש אנשים שעושים משהו, זה לא אומר משהו לגבי אנשים אחרים.
יש גרושות שמאמינות באלוהים. זה אומר שאתאיסט חייב להשאר נשוי כדי שאשתו לא תהפוך למאמינה?