נכתב ב 08/08/20 שעה : 03:28
מכתב שלא נשלח הוא נכתב והוא נמחק . התלבטתי האם לשלוח אותו מחדש קראתי את שכתבתי ליל אמש ואולי הוא ראוי לראות אור יום ולו רק בזכות התודה שיש בו . לא החלטתי למי זה ----------------- שלוש ורבע בבוקר כל השקט הזה מסביב ורק המחשבות שלי במרדף זו אחרי זו מקימות מהומה בשעת לילה שקטה מחשבות על חיים , על אנשים מלאכים , על חלשים וחזקים על לתת מהלב על להושיט יד מבלי לבקש מאום זה היה יום קשה הוא התחיל בבוקר של כעס עצמי על דבר שנראה כה קריטי וחשוב והוא הסתיים לו בשמונה בערב אי שם בהבנה שמה שנראה כה חשוב בבוקר הוא שולי וחסר חשיבות . יש יחסיות מוזרה איך יום מתחיל ואיך נגמר . דברים מקבלים משמעות לאוו דווקא כפי שהם אלא לצד מי או מה הם נמצאים ופתאום מול המתנה הזו - חיים הכל נראה כל כך קטן וחסר מימדים . כי יש את אלו שעבורם זו משימה קשה כואבת מייאשת ולאוו דווקא מתנה . ויש את אותם אנשים שאם מביטים בהם הם לא נראים בכלל שונים והם כל כך שונים מיוחדים וייחודים - הם מעניקים את הדבר היחידי שאין שני לו ואין לו מחיר .. הם מעניקים הזדמנות לחיים והם קיימים בקרבנו פוסעים בתוכנו ואיננו יודעים .. אין להם דרגות על הכתף או צלש ,אין שום שלט מוזהב יש להם לב זהב ונתינה מהמקום הכי פנימי שיש - מבלי לבקש דבר בתמורה ומישהי היום קראה מכתב . מכתב שנשלח לצוות לבן מלאכים של ממש . חשבתם פעם איך בכלל אפשר לומר למישהו תודה על החיים במכתב ? ובזמן שהיא קראה החנקתי דמעות של התרגשות . "תודה שהצלתם לי את חיים"כמה שורות בודדות על דף נייר לבן שהכילו את הבלתי נתפס ..ומאז המחשבות שבי החלו לרדוף זו אחר זו ופתאום עולה שורה משיר ומקבלת משמעות שונה לגמרי "כי הכל כל כך חשוב ולא חשוב ".. ואולי כל מה שרציתי לכתוב זה .. תודה שיש אי שם אנשים שנותנים במתנה חיים
*והוא נמחק אתמול מהסיבה שבמחשבה שניה נראה לי יומרני מדי לכתוב שדבר מה הוא חשוב יותר או חשוב פחות ,לכל אחד ה"דבר הקטן " שלו ועבורו באותו הרגע ללא קשר למתנות חיים הוא חשוב וגדול מכל דבר אחר ,לא תמיד יחסיות היא נכונה כי אולי זה לקחת רגש של אחר ולומר " זה חסר חשיבות לעומת אחר" ובכל זאת המילים נכתבות בשנית ולו רק כדי לומר את אותה התודה *
מכתב שלא נשלח הוא נכתב והוא נמחק . התלבטתי האם לשלוח אותו מחדש קראתי את שכתבתי ליל אמש ואולי הוא ראוי לראות אור יום ולו רק בזכות התודה שיש בו . לא החלטתי למי זה ----------------- שלוש ורבע בבוקר כל השקט הזה מסביב ורק המחשבות שלי במרדף זו אחרי זו מקימות מהומה בשעת לילה שקטה מחשבות על חיים , על אנשים מלאכים , על חלשים וחזקים על לתת מהלב על להושיט יד מבלי לבקש מאום זה היה יום קשה הוא התחיל בבוקר של כעס עצמי על דבר שנראה כה קריטי וחשוב והוא הסתיים לו בשמונה בערב אי שם בהבנה שמה שנראה כה חשוב בבוקר הוא שולי וחסר חשיבות . יש יחסיות מוזרה איך יום מתחיל ואיך נגמר . דברים מקבלים משמעות לאוו דווקא כפי שהם אלא לצד מי או מה הם נמצאים ופתאום מול המתנה הזו - חיים הכל נראה כל כך קטן וחסר מימדים . כי יש את אלו שעבורם זו משימה קשה כואבת מייאשת ולאוו דווקא מתנה . ויש את אותם אנשים שאם מביטים בהם הם לא נראים בכלל שונים והם כל כך שונים מיוחדים וייחודים - הם מעניקים את הדבר היחידי שאין שני לו ואין לו מחיר .. הם מעניקים הזדמנות לחיים והם קיימים בקרבנו פוסעים בתוכנו ואיננו יודעים .. אין להם דרגות על הכתף או צלש ,אין שום שלט מוזהב יש להם לב זהב ונתינה מהמקום הכי פנימי שיש - מבלי לבקש דבר בתמורה ומישהי היום קראה מכתב . מכתב שנשלח לצוות לבן מלאכים של ממש . חשבתם פעם איך בכלל אפשר לומר למישהו תודה על החיים במכתב ? ובזמן שהיא קראה החנקתי דמעות של התרגשות . "תודה שהצלתם לי את חיים"כמה שורות בודדות על דף נייר לבן שהכילו את הבלתי נתפס ..ומאז המחשבות שבי החלו לרדוף זו אחר זו ופתאום עולה שורה משיר ומקבלת משמעות שונה לגמרי "כי הכל כל כך חשוב ולא חשוב ".. ואולי כל מה שרציתי לכתוב זה .. תודה שיש אי שם אנשים שנותנים במתנה חיים
