נכון שזה בסדר?
אני לא יוצאת היום. אין לי כוח. בעצם כבר שבועיים אני לא יוצאת...אולי קצת, אבל...אין לי חשק. פתאום אחרי הפרידה הזאת...לא בא לי להראות את עצמי לכל העולם, לא בא לי לצאת ביום שישי ושבת בערב, אין לי כוח. בא לי לשבת בבית עם החתולה שלי ולראות סרט. או ללכת לישון. אמא שלי היום כמעט התחננה בפני שאני אצא. אבל אני לא רוצה. לפני שהפכנו לזוג במשך הרבה שנים רק חשבתי על למצוא אהבה, שנתיים לפני שהוא הגיע לחיים שלי יצאתי כמעט כל לילה, הפגנתי נוכחות, אהבתי את החיזורים. כשהפכנו לזוג, במשך השנה וחודש האחרונים הרגשתי כל הזמן במרכז. הרגשתי שיש לי הכל, כל הזמן בפעולה. ועכשיו..אין לי כוח. אני רוצה לנוח. נחמד לי להפגש עם חברות לקפה, לדבר איתן, שהן באות אליי....לא רוצה לצאת. אני עייפה נפשית. במיוחד בשבוע האחרון הרגשתי את העייפות הזאת. לא יודעת. אולי זה בגלל החום....אבל אין לי כוח ואין לי רצון לצאת. אני לא מחפשת עכשיו אף אחד... ועוד מעט אני גם ככה עוברת דירה, אולי אני אצליח לפתוח דף חדש בחיים שלי, להכיר עוד חברים חדשים, לצאת למקומות חדשים (נמאס לי כל כך מהמקום שבו אני נמצאת והסביבה פה). נמאס לי כבר מהנוף הזה שנמצא פה. תמיד לצאת לאותו מקום. לא רוצה יותר. הדבר היחיד שהיה קצת נחמד היום זה שבצהריים חברה שלי גררה אותי לקפה בעיר, הלכנו לאיזה בית קפה לפגוש חברים שלה ואיכשהו, כאילו משמיים היה שם מישהו שאני מכירה בדרך עקיפה ששר שם, והוא הזמין אותי לשיר גם, וסוף סוף הרגשתי שכיף לי.... אבל זה הספיק לי ליום אחד. אז אני לא יוצאת היום. גם אתמול לא יצאתי. אני לבד בבית שומעת שירים, חושבת קצת... נכון שזה בסדר?
אני לא יוצאת היום. אין לי כוח. בעצם כבר שבועיים אני לא יוצאת...אולי קצת, אבל...אין לי חשק. פתאום אחרי הפרידה הזאת...לא בא לי להראות את עצמי לכל העולם, לא בא לי לצאת ביום שישי ושבת בערב, אין לי כוח. בא לי לשבת בבית עם החתולה שלי ולראות סרט. או ללכת לישון. אמא שלי היום כמעט התחננה בפני שאני אצא. אבל אני לא רוצה. לפני שהפכנו לזוג במשך הרבה שנים רק חשבתי על למצוא אהבה, שנתיים לפני שהוא הגיע לחיים שלי יצאתי כמעט כל לילה, הפגנתי נוכחות, אהבתי את החיזורים. כשהפכנו לזוג, במשך השנה וחודש האחרונים הרגשתי כל הזמן במרכז. הרגשתי שיש לי הכל, כל הזמן בפעולה. ועכשיו..אין לי כוח. אני רוצה לנוח. נחמד לי להפגש עם חברות לקפה, לדבר איתן, שהן באות אליי....לא רוצה לצאת. אני עייפה נפשית. במיוחד בשבוע האחרון הרגשתי את העייפות הזאת. לא יודעת. אולי זה בגלל החום....אבל אין לי כוח ואין לי רצון לצאת. אני לא מחפשת עכשיו אף אחד... ועוד מעט אני גם ככה עוברת דירה, אולי אני אצליח לפתוח דף חדש בחיים שלי, להכיר עוד חברים חדשים, לצאת למקומות חדשים (נמאס לי כל כך מהמקום שבו אני נמצאת והסביבה פה). נמאס לי כבר מהנוף הזה שנמצא פה. תמיד לצאת לאותו מקום. לא רוצה יותר. הדבר היחיד שהיה קצת נחמד היום זה שבצהריים חברה שלי גררה אותי לקפה בעיר, הלכנו לאיזה בית קפה לפגוש חברים שלה ואיכשהו, כאילו משמיים היה שם מישהו שאני מכירה בדרך עקיפה ששר שם, והוא הזמין אותי לשיר גם, וסוף סוף הרגשתי שכיף לי.... אבל זה הספיק לי ליום אחד. אז אני לא יוצאת היום. גם אתמול לא יצאתי. אני לבד בבית שומעת שירים, חושבת קצת... נכון שזה בסדר?