נכדים - שאלה
קודם כל אני ממש מתנצלת, אני פשוט חושבת שזה המקום בו אקבל תשובות רציניות ולא "כי ככה זה" אז מה הקטע עם נכדים? אני יכולה להבין למה ההורים ירצו לראות את הבת שלהן נשואה באושר (שלא תהיה לבד) עם בעל טוב (שלא תחיה ברחוב, שלא ירביצו לה) כי זו בעצם גושפנקא שטחית שאומרת אנחנו את שלנו עשינו, הילדה לא תרעב, בואי שולה אפשר ללכת לישון. עד כאן אני באמת מבינה. אבל! נכדים לא הבנתי. מילא אם נולד אחד בטעות אז יאללה, תינוק במשפחה זה נחמד, זה חדש זה מלהיב. אבל לרצות אחד?? ללחוץ על הבת/בן להביא לי נכד??? פור גוד סייק למה? אז אני רגע קופצת מה? נגיד 20 שנה קדימה. אני בת 50, בתקווה עדיין עם בעלי, הכל בסדר, הילדים עזבו את הקן. איזו סיבה יש לי לרצות להיות סבתא? דווקא עכשיו? שסוף סוף ילדיי גדלו ואפשר לנהל שיחה אינטיליגנטית בשבת סביב השולחן? עכשיו לחזור לבבה בובו? למה? מה כ"כ נוצץ בזה? להפוך למישהי שרואים פעם בשבוע, שמוכרחים לתת לה נשיקה על הלחי, שמביאה קוביית שוקולד ומספרת סיפור ואז חוזרים הביתה. באמת? בשביל זה? הרי ההורים הם ה"סטארים" האמיתיים בחיים של הילד. סבא וסבתא זה נחמד... זה כייף...אף ילד עוד לא התמוטט כשהסבתא ירדה רגע למכולת. כי יש את אמא ואבא. ונגיד שהבת שלי ילדה שני ילדים. אז כבר יש לי שני נכדים! וואטאבר איט איז שציפיתי שיספקו לי תינוקות בשלב הזה של חיי, זה כבר נעשה. קיבלתי את שלי. איזו סיבה יש לי להציק עכשיו לבן שלי שיביא לי עוד כמה? לא מספיק שניים? מתי זה כן מספיק? מה בדיוק יהיה האידיאל? שבעים נכדים זה טוב? מה אני אמורה לעשות איתם? לפתוח קייטנה? תודה למי שהגיע עד כאן. מה כ"כ מרגש בנכדים? בחייאת תגידו לי.
קודם כל אני ממש מתנצלת, אני פשוט חושבת שזה המקום בו אקבל תשובות רציניות ולא "כי ככה זה" אז מה הקטע עם נכדים? אני יכולה להבין למה ההורים ירצו לראות את הבת שלהן נשואה באושר (שלא תהיה לבד) עם בעל טוב (שלא תחיה ברחוב, שלא ירביצו לה) כי זו בעצם גושפנקא שטחית שאומרת אנחנו את שלנו עשינו, הילדה לא תרעב, בואי שולה אפשר ללכת לישון. עד כאן אני באמת מבינה. אבל! נכדים לא הבנתי. מילא אם נולד אחד בטעות אז יאללה, תינוק במשפחה זה נחמד, זה חדש זה מלהיב. אבל לרצות אחד?? ללחוץ על הבת/בן להביא לי נכד??? פור גוד סייק למה? אז אני רגע קופצת מה? נגיד 20 שנה קדימה. אני בת 50, בתקווה עדיין עם בעלי, הכל בסדר, הילדים עזבו את הקן. איזו סיבה יש לי לרצות להיות סבתא? דווקא עכשיו? שסוף סוף ילדיי גדלו ואפשר לנהל שיחה אינטיליגנטית בשבת סביב השולחן? עכשיו לחזור לבבה בובו? למה? מה כ"כ נוצץ בזה? להפוך למישהי שרואים פעם בשבוע, שמוכרחים לתת לה נשיקה על הלחי, שמביאה קוביית שוקולד ומספרת סיפור ואז חוזרים הביתה. באמת? בשביל זה? הרי ההורים הם ה"סטארים" האמיתיים בחיים של הילד. סבא וסבתא זה נחמד... זה כייף...אף ילד עוד לא התמוטט כשהסבתא ירדה רגע למכולת. כי יש את אמא ואבא. ונגיד שהבת שלי ילדה שני ילדים. אז כבר יש לי שני נכדים! וואטאבר איט איז שציפיתי שיספקו לי תינוקות בשלב הזה של חיי, זה כבר נעשה. קיבלתי את שלי. איזו סיבה יש לי להציק עכשיו לבן שלי שיביא לי עוד כמה? לא מספיק שניים? מתי זה כן מספיק? מה בדיוק יהיה האידיאל? שבעים נכדים זה טוב? מה אני אמורה לעשות איתם? לפתוח קייטנה? תודה למי שהגיע עד כאן. מה כ"כ מרגש בנכדים? בחייאת תגידו לי.