נכדים - שאלה

[XUXA141]

נדמה לי שכאן זה שונה.

כי הם לא רצו את התינוק כ"נכד" אלא כ"תחליף לבן שאיבדו". זו מעין נחמה כלשהי על אבדן הבן, כאילו חלק ממנו ממשיך לחיות. זה לא דומה לדעתי לאנשים שרוצים נכדים פשוט כדי להפוך ל"סבים".

 

[כל מה שזז]

סוג של תשובה

בדרך כלל אני לא כותבת, אבל אני יכולה לענות לך מניסיון (תקציר הפרקים הקודמים: פעם לא רציתי ילדים, עכשיו יד לי אחד): כשאנחנו באים לסבא-סבתא (לא משנה של איזה צד) עם הילד, הפרצופים המאושרים שלהם זה דבר שלא ייאמן. מודה שאפילו לי קשה להבין מה גורם להם לכזה אושר צרוף. זה מדהים לראות את זה. הם מאושרים כשהוא צוחק, כשהוא בוכה, כשהוא מפליץ, הוא פשוט גורם להם לאושר מטורף (למרות שבצד שלי זה נכד חמישי, כלומר על פניו זו לא אמורה להיות כזאת אטרקציה). האם זו סיבה לרצות נכדים? אולי. האם זו סיבה לנדנד/ללחוץ/להציק לילדים שיביאו נכדים? ממש לא. ואצלנו באמת לא הציקו. ואגב, הקשר של הילד שלנו עם הסבים-סבתות דווקא מאד אינטנסיבי, ולדעתי גם משמעותי (אולי כי אנחנו גרים די קרוב). כך שזה לא מסתכם בביצת הפתעה וכו'. ורק לצורך הבהרה: אני ממש לא מנסה לעשות פה קמפיין לעשיית ילדים. ממש ממש לא. יש לי הרבה שאלות לא פתורות בנושא, אבל דווקא את עניין הסבים והסבתות הנרגשים נראה לי שאני יכולה להבין.

 

[1crazyhorse]

מסכימה ומכפילה.

לראות את אחייני מחבק את אימי - סבתו זה חיזיון מענג ומחמם לב. הילדים שלהם - אני ואחי- לא מחבקים אותם (לא היה נהוג אצלנו), אז לפחות הנכדים. מקווה שהם לא יאבדו את אמנות החיבוק כשיגדלו ואולי חלילה ייסגרו באופן רגשי. למזלי נפלתי על הורים (יש תמהונים שיגידו: הפלתי את עצמי על הורים) שמה שעושה לנו טוב עושה להם טוב, גם אם זה חריגה מנורמות חברתיות (חוץ מעבריינות..). אבל מה היה קורה אם גם אחי היה יוצא קוקו כמוני ולא מעמיד צאצאים? אני מדברת על הבחינה הכספית. אם גם אחי לא היה ממשיך את השושלת - מן הסתם הם לא היו חוסכים את סכום הכסף שהם חסכו מתוך דאגה לענייני ירושה. מן הסתם הם היו חיים אחרת - למשל חצי משרה, יותר נסיעות לחו"ל.. אבל לא נשמע כדבר הזה. כולנו חונכנו לשים את עצמנו במקום האחרון, ולשרת אנשים ורעיונות אחרים. אנחנו רק גוף בדרך לאיזה מקום שהוא לא אנחנו. פסיק קטן באפילה, מעבירים את הלפיד הבוער הלאה לסאקר הבא, סליחה ומחילה

וזה מוביל אותי להסחף לפנטזיות על עולם שלא ממשיך לייצר את המין האנושי, ועל פניי מתפשט לו חיוך קטן וערמומי (-:

 

[אסנת ונסי]

אני אכתוב לך מה אמא שלי הייתה אומרת

ילדים זה אולי שמחה, אבל זה גם קשה לפעמים כשאת סבתא (או סבא) את מקבלת את הטוב בלי הרע סבתא יכולה לשחק עם הנכדים, להינות איתם, להתלהב מכל מה שהם עושים אבל היא לא צריכה להתמודד עם בעיות אכילה,שינה,התנהגות

 

[הרמינה 1]

אני מודה שאני לא לגמרי מבינה את השאלה, אבל

אנסה בכל זאת לענות

(אני לא מבינה את השאלה במובן זה שהיא "המובן מאליו". אני לא מבינה מה מפליא, כי הרי אנחנו חיים בחברה מעודדת ילודה, ונכדים הם חלק מהעניין).

אם אנחנו חיים בחברה בה הולדה היא תו תקן ל"נורמליות", אז נראה לי 'טבעי' שכל הורה ירצה שגם הבן/בת שלו יהיו "נורמלים". זה גם אומר לסבא/סבתא משהו על עצמם: "גידלתי ילד/ה כהלכה. עשיתי את התפקיד שלי כמו שצריך. הוא/היא לא סוטה. הכל בסדר איתם, משמע הכל בסדר איתי. אני בסדר).

אנחנו חיים בחברה שלכאורה אוהבת ילדים. אנשים נהנים מהתרוצצות והימצאות של ילדים קטנים בסביבתם. אז אם הילדים כבר גדלו והפכו לאנשים מבוגרים, יש קרייבינג לילדים קטנים שיחזרו להיראות בשטח. אם אנשים אוהבים לראות את תהליך הגדילה מתינוק לאדם (על כל השלבים של עמידה/הליכה/רכישת שפה וכו' וכו') - נכדים מאפשרים לחזור ולצפות בהשתאות גדולה במחזה הזה שוב, ושוב ושוב. מבחינתם של אנשים שרוצים ואוהבים ילדים, מדובר בפלא ולכן ישנו צורך לראות אותו כל פעם מחדש.

גם אם יש כבר נכדים במשפחה מהבת, אבל הבן טרם הפך לאב - יש רצון לוודא שגם הוא "בסדר", ולא רק הבת (לאור הנקודה הראשונה שהעליתי כאן). ובנוסף, אם עבור אנשים בחברתנו ילדים = אושר, אז די ברור למה הורים רוצים שגם ילדיהם יחוו את האושר הזה. ולכן, זה לא מספיק שרק הבת (שנגיד יש לה ילדים) תהיה מאושרת, מבקשים את זה גם עבור הבן. עד כאן לבינתיים

 

[זרבובית29]

בהחלט../images/Emo45.gif

 

[Aimee]

טוב. ענית לי על הכל...

הורסת שמחות שכמוך

 

[הרמינה 1]

סורי... ../images/Emo6.gif

 

[efroch99]

סיפור שהדהים אותי

בתוכנית של ורדה עלתה פעם אשה עם שתי ילדות וסיפרה שהיא ובעלה יוצאים לשליחות בחו"ל. הוריה עושים לה מלחמת עולם על זה שהיא "לוקחת להם את הנכדות". הסבתא אמרה: לא אכפת לי, תלכו אתם, בתנאי שתשאירו פה את הנכדות.. וורדה אמרה שבמרבית המקרים, לסבא ולסבתא הנכדים חשובים כבר יותר מילדיהם עצמם. וגם חברה שלי מספרת שהוריה מתייחסים אליה הרבה פחות מאשר לבתה. זה מכעיס אותי מאוד. כאילו האשה צריכה לפנות את מקומה לדור החדש. כנראה שאנשים פשוט נורא מתלהבים מילדים. את הבנים והבנות הבוגרים שלהם הם כבר מכירים, יש מערכת יחסים, טובה יותר פחות, טעונה יותר או פחות. אבל הנכדים זה משהו אחר.

 

[Indie62]

זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על זה

וזה מטריד מאוד. הרעיון שיהיה מישהו קודם לי בתור על האהבה של אמא שלי די שובר לי את הלב. אצל ההורים של בעלי זה היה מאוד רלוונטי - הנכד מעל הכל. בעלי מת על האחיין שלו, אבל התלונן לא מעט שהתקינו מזגן רק כשהאחיין הגיע... כאילו לאנשים האחרים לא היה חם. ש-20 מחכים שהאחיין יקום כדי לנסוע לאנשהו, אפילו אם זה מחרב את התוכניות של כולם. (מצחיק - זה בדיוק הפוך לתלונות שהיו לחבר הקודם שלי: שבבית שלו שולט עדיין הכוח הפטריאכלי והעושים רק מה שאבא רוצה. למשל האבא לא חשב שיש צורך בוילון אמבטיה אז אוי למי שהיה בכלל מעלה את הרעיון.) בקיצור - גם הנכד גדל קצת והפך פחות ילד ויותר בן אדם והיום יש לו אותן זכויות כמו כולם.

 

[מלח השמים]

אנושות =/= רציונליות

 

[dify]

החותמת

אותה אחת של "נשואים" או "בעלי מקצוע" או "הורים" זה סוג של סמל סטטוס ותחושה של "הם מסודרים" כולם נמצאים על "המסלול" מסלול לאן, אל תשאלי אותי... רוי גם לוצים על נכדים. אבא שלי רוצה המשך גנטי (בחיי...) אמא שלי רוצה לשחק בבובות (נשמע לך שאני צוחקת) אז מגניב לה להיות סבתא לכמה שעות, לצחוק על שינוי הסטטוס להרגיש חיונית וכד' כשאני מזכירה לה שבסופו של דבר זה יהיה האחריות שלי, נו, אז מה? כמו שהיא התחתנה בזמן וילדה את מספר הילדים הנכון אז בתמונה הדמיונית שלה ברור שצריכים להיות ילדים הפרטים הקטנים (רוצים? לא רוצים? ה טוב? זה רע?) לא רלוונטיים, היא גם חיה בתדמית הוולטדיסנית של מה "צריך" להיות בחיים.

 

[kiaora]

דעתי

אני ממש לא חושב שזה בגלל "סמל סטטוס" או משהו כזה. נכדים זה כיף טהור. הורות היא עניין מאד מורכב, יש כיף אדיר אבל יש גם קשיים אדירים, לעומת זאת ברוב המקרים להיות סבא/סבתא זה כמעט ורק כיף. אני יודע ששושה יכולה להביא לי דוגמא של האח שלה שמצפה מאמא שלו להיות מטפלת בניגוד לרצונה (נדמה לי שזו הייתה שושה ואם לא אז עמך הסליחה), אבל ללא ספק זו ממש לא הנורמה כנ"ל דוד/דודה (כל עוד אין להם ילדים משל עצמם) אם כי ברמה פחותה.