ניתוק קשרים

arana1

New member
זה לא סותר אספרגר

אני קצת מכיר את conviva, למעשה יש לנו בת משותפת, ולדעתי אם היא הייתה טורחת לבזבז את זמנה על אבחון אז סביר שהיו מאבחנים אותה כאספית.זה לא אומר שהיא לוקה בתסמונת ולכן חסרת שיקול דעת או הבנה או זקוקה שמישהו אחר יאמר לה מה לעשות כי היא לא מספיק חכמה ורגישה על מנת להבין בעצמה,למעשה, כמו לא מעט אספים גם היא הרבה יותר חכמה ורגישה מהממוצע,כך שיתכן ומוטב להורים לרדת קצת מתחושת ההתנשאות שאינה במקומה גם כי יתכן שהיא זאת שגרמה מלכתחילה להתרחקותה של הבת.אפשר למשל לנסות לחשוב שזה לא רק הבת שלא הבינה אותם אלא גם הם שלא הבינו אותה.גם conviva, כמו הבת המוזכרת כאן,סיימה דוקטורט מורכב בשפה זרה וללא תמיכה בכלל,חושב שהגיע הזמן להתחבר קצת למציאות ולהפסיק להתייחס לאספים כאל מפגרים, אולי זה ימנע ניתוקיםמכואבים.
 

טובללכת

New member
רגע אראנה, דווקא חיזקתי את דברי conviva

התגובה שלי היתה לאמא ששאלה האם כדאי לה להסביר לבת הסטודנטית, שיש לה כנראה אספרגר -
במטרה לקרב אותה בחזרה אל ההורים שנוצר מהם ריחוק בגלל קושי בהבנה של האופי המיוחד שלה.
אז כתבתי לה שאולי זהו לא אספרגר אלא משהו אחר שאנחנו כולל conviva לא בדיוק יודעים מאין נובע.
לא שללתי את האפשרות שזהו כן אספרגר אלא הדגשתי שזה לא תירוץ לטעויות של ההורים.
ונוסף לכך בכלל לא כתבתי שהבת לא הבינה את הוריה כי לדעתי דווקא הם אלו שלא ממש הבינו אותה-
תראה בסיפא שלי שכתבתי שאפילו כדאי שיבקשו ממנה סליחה על שגיאותיהם מולה.

דווקא אני בהיותי אמא לבוגרת אספית חריפה וחכמה מאד, יודעת כמה היא עולה עלי ביכולותיה.
אז אני אחרונה שאפשר להבין ממני שאספים הם מפגרים וכדומה.
אתה פשוט לקחת את תגובתי למקום ההפוך ממה שניסיתי לומר.
 

arana1

New member
תגובתי לא התווכחה איתך או ניסתה לסתור אותך

אלא רק להוסיף, שגם אם הבת תאובחן, ויתכן שכך, אין בדבר להעיד שדווקא היא אינה מבינה.לפי המידע המועט שניתן כאן לא ניתן לשלול קירבה למה שהפסיכולוגים תופשים כאספרגר,להפך.
 

arana1

New member
תגובתי לא התווכחה איתך או ניסתה לסתור אותך

אלא רק להוסיף, שגם אם הבת תאובחן, ויתכן שכך, אין בדבר להעיד שדווקא היא אינה מבינה.לפי המידע המועט שניתן כאן לא ניתן לשלול קירבה למה שהפסיכולוגים תופשים כאספרגר,להפך.
 

dina199

New member
היא מצליחה ללמוד רפואה בחו"ל.

אפילו אם יש לה תסמונת כלשהי לא נראה לי שזה מפריע לה בחיים.
 

ענתנוי

New member
חיבור ניתוקים

האם יש דרך להסביר לכם ששום דבר לא פגוע אצלה אלא אצלכם?.....
 


 

מאיה 11121

New member
כולם אשמים בקצר בתקשורת וכל אחד צריך לקחת אחריות

לדעתי קצר בתקשורת נובע מתקשורת שמבוססת על השכל,מוח שזה אומר תמיד נקודת מבט שיפוטית,ביקורתית, מפוחדת כשמדובר על האחר שהוא שונה. אם נלמד לתקשר דרך הלב להרגיש את נפשו של העומד מולנו ,נפתח לקבל כל שונות של אדם וננסה להבין את השונות ממקום מקבל ולא ממקום שיפוטי ומבוהל יפתר הקצר בתקשורת. כל אחד צריך לקחת אחריות על המחשבות שלו, על הרגשות שלו וכמובן על המעשים שלו. מי אמר : אי ידיעת החוק אינה פותרת מהעונש?!
חשוב לי ביותר להתייחס למילה שכתבתי "מקבל"- זאת מלכודת. לפעמים אנחנו כל כך לא רוצים להיות שיפוטיים שאנחנו נופלים לצד השני של המלכודת ונהיים "חמלתיים" עד כדי בחילה שזאת בדיוק(!) בעיה כמו חוסר הקבלה והשיפוטיות. בשני המקרים אנחנו מנוהלים על ידי אגו ופחדים. נקודת האיזון- להצליח לראות אדם שלם פשוטו כמשמעו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אשמה מסרסת
ברור שלכל אחד מהמעורבים יש חלק בקצר,
אבל לדעתי לא אשמה.
כל אחד מנסה כמיטב יכולתו האנושית המוגבלת.
כשזה נופל למרות רצון טוב, לא יהיה נכון לדעתי
לומר שמישהו אשם.
גם לא מועיל.
 

מאיה 11121

New member
תלוי איך מתייחסים למילה אשמה

מבחינתי זה ממש לא משנה איך קוראים לזה וגם לא אכפת לי להיות אשמה מה שחשוב לי באמת הוא לפעול נכון ולקחת אחריות על המחשבות שלי הרגשות שלי וכמובן המעשים שלי.
 

dina199

New member
אשמה זו מילה שלילית חזקה.זה מאוד חשוב

איך קוראים לזה. ברגע שצד מסויים מטיל אשמה על צד אחר, טוב כבר לא יכול לצאת מזה.
 

ענתנוי

New member
קצר בתקשורת זה מצב

אף אחד לא אשם אבל השאלה היא במי צריך לטפל כדי לפתור את הבעיה. אצל מי נמצאת החסימה שצריך לפתוח אותה....
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כשמדובר בהורים וילדים צעירים
ברור שהאחריות על ההורים.
כשהילדים כבר בוגרים בעצמם, האחריות על כל המעורבים.
מכירה את המצב הזה משני הכיוונים:
בתור בת לאמי (אין אצלנו נתק מחלט אבל גם ככה זה כואב)
ובתור אמא לילד נ"ט.
&nbsp
לא הייתי אומרת שבהכרח החסימה דוקא אצל הנ"ט.
החסימה היא בחיבור, בתקשורת.
בגלל שכמו במגדל בבל, כל אחד מדבר בשפה שונה.
 

ענתנוי

New member
למי זה מפריע?

אם ההורים חושבים ש"תסמונת אספרגר" יכולה לעזור להם להבין את הקצר - האחריות מוטלית עליהם לברר את הקשר בין התסמונת לנתק ולהבין את השגיאות שלהם.
אם הילדה/נערה/אשה חושבת ש"תסמונת אספרגר" יכולה להסביר את הבעיה, חובת ההוכחה מוטילת עליה....
לעומת זאת, אם כל אחד מטיל את האחריות על השני, הבעיה לא תיפתר אלא בדיוק להיפך - העלאת ההסבר הזה כהאשמה כלפי הילדה או כתירוץ שאומר, "את עדיין מוזרה ובלתי נסבלת, אבל לפחות יש לך סיבה טובה ואנחנו מוכנים לסלוח לך" רק תרחיק אותה מהם.....
 
למעלה