ללכת לחוו"ד נוספת -
יש לנו ניסיון עם הנושא. הקטן חירחר קשות. מרחנו את הזמן עד גיל 6 כי אמרו לנו שזה ישתפר עם הזמן. הוא לא נשם בכלל דרך האף, והפה שלו היה פתוח כל הזמן. סבל משנימה כבדה והפסקות נשימה מידי פעם בלילה. בסוף הלכנו לד"ר אייל רווה שאמר חד משמעית לנתח גם שקדים וגם פוליפ. נבהלנו, כי כל הזמן חשדנו רק בפוליפ. ניתוח פוליפ הוא ניתוח קל שההחלמה ממנו קלה בניגוד לניתוח שקדים שקצת יותר מורכב וטומן בחובו סכנת דימום מסויימת אם המנתח לא מיומן. הלכנו להתייעץ גם עם ד"ר ארי דירוא, שגם אמר חד משמעית להוציא שקדים ופוליפ. והשלמנו עם הרעיון. שני הנ"ל - גם רווה (מנהל א.א.ג בשניידר) וגם דירוא (מנהל א.א.ג ב"דנה"), הם כירורגים קליברים מהשורה הראשונה. כירורג קליבר נוסף הוא מנהל א.א.ג ילדים בתל השומר - פרופסור וולף. אליו כבר לא הלכנו כי כאמור היינו נעולים על ניתוח. אחרי התייעצויות החלטנו ללכת עם ד"ר רווה כאמור, בלי סיבה מיוחדת. כולם לוקחים את אותו סכום בשביל ניתוח פרטי וכולם מקצועיים באותה מידה. היה לנו חשוב ללכת על כירורג הכי טוב בגלל השקדים, ושעושה ניתוח הוצאת שקדים בטכניקה מסויימת שנקראת "מיקורדברידר" שמשמעותה הוצאת חלק מרקמת השקד ולא כריתה מלאה (נקרא "תת כריתה"), שאומרים שההחלמה ממנה קצת יותר קלה (אם כי בשיטה הזו מאחר ולא מורידים את כל השקד - יש סיכוי קטן שהשקד יגדל בחזרה). בקיצור - הניתוח הייתה ההחלטה טובה, כי איך שהקטן יצא מהניתוח שמנו לב שילד כבר לא נוחר. אחרי שהיינו מתעוררים בלילות מהנחירות שלו, אחרי שהיינו עדים להפסקות נשימה שלו, זו הייתה הקלה עצומה. אני מניחה שגם איכות החיים של הילד השתפרה פלאים. וגם התברר שההחלמה מהניתוח השקדים הייתה הרבה יותר קלה ממה שחששנו, ואני זוקפת את זה לזכותו של ד"ר רווה שיש לו באמת ידי זהב. את כאמא - יכולה לדעת הכי טוב אם אכן יש בעיה אקוטית או לא. לי היה ברור שהילד לא נושם כמו שצריך. היה לי ברור שהוא זקוק לניתוח. משכנו ומשכנו, ובסוף לא הייתה ברירה ועשינו את הניתוח. אגב - ד"ר רווה ידוע בכך שהוא לא שש לנתח. בזמנו היינו אצלו עם הגדולה להתייעצות בעקבות דלקות גרון חוזרות ונשנות. מאחר והיא לא סבלה מנחירות ומשקדים מוגדלים, הוא אמר לא לנתח. המדד היום הוא הנחירות. בגלל דלקות גרון כבר לא רצים לנתח. אני כאן אם את צריכה להתייעץ. בהצלחה!
יש לנו ניסיון עם הנושא. הקטן חירחר קשות. מרחנו את הזמן עד גיל 6 כי אמרו לנו שזה ישתפר עם הזמן. הוא לא נשם בכלל דרך האף, והפה שלו היה פתוח כל הזמן. סבל משנימה כבדה והפסקות נשימה מידי פעם בלילה. בסוף הלכנו לד"ר אייל רווה שאמר חד משמעית לנתח גם שקדים וגם פוליפ. נבהלנו, כי כל הזמן חשדנו רק בפוליפ. ניתוח פוליפ הוא ניתוח קל שההחלמה ממנו קלה בניגוד לניתוח שקדים שקצת יותר מורכב וטומן בחובו סכנת דימום מסויימת אם המנתח לא מיומן. הלכנו להתייעץ גם עם ד"ר ארי דירוא, שגם אמר חד משמעית להוציא שקדים ופוליפ. והשלמנו עם הרעיון. שני הנ"ל - גם רווה (מנהל א.א.ג בשניידר) וגם דירוא (מנהל א.א.ג ב"דנה"), הם כירורגים קליברים מהשורה הראשונה. כירורג קליבר נוסף הוא מנהל א.א.ג ילדים בתל השומר - פרופסור וולף. אליו כבר לא הלכנו כי כאמור היינו נעולים על ניתוח. אחרי התייעצויות החלטנו ללכת עם ד"ר רווה כאמור, בלי סיבה מיוחדת. כולם לוקחים את אותו סכום בשביל ניתוח פרטי וכולם מקצועיים באותה מידה. היה לנו חשוב ללכת על כירורג הכי טוב בגלל השקדים, ושעושה ניתוח הוצאת שקדים בטכניקה מסויימת שנקראת "מיקורדברידר" שמשמעותה הוצאת חלק מרקמת השקד ולא כריתה מלאה (נקרא "תת כריתה"), שאומרים שההחלמה ממנה קצת יותר קלה (אם כי בשיטה הזו מאחר ולא מורידים את כל השקד - יש סיכוי קטן שהשקד יגדל בחזרה). בקיצור - הניתוח הייתה ההחלטה טובה, כי איך שהקטן יצא מהניתוח שמנו לב שילד כבר לא נוחר. אחרי שהיינו מתעוררים בלילות מהנחירות שלו, אחרי שהיינו עדים להפסקות נשימה שלו, זו הייתה הקלה עצומה. אני מניחה שגם איכות החיים של הילד השתפרה פלאים. וגם התברר שההחלמה מהניתוח השקדים הייתה הרבה יותר קלה ממה שחששנו, ואני זוקפת את זה לזכותו של ד"ר רווה שיש לו באמת ידי זהב. את כאמא - יכולה לדעת הכי טוב אם אכן יש בעיה אקוטית או לא. לי היה ברור שהילד לא נושם כמו שצריך. היה לי ברור שהוא זקוק לניתוח. משכנו ומשכנו, ובסוף לא הייתה ברירה ועשינו את הניתוח. אגב - ד"ר רווה ידוע בכך שהוא לא שש לנתח. בזמנו היינו אצלו עם הגדולה להתייעצות בעקבות דלקות גרון חוזרות ונשנות. מאחר והיא לא סבלה מנחירות ומשקדים מוגדלים, הוא אמר לא לנתח. המדד היום הוא הנחירות. בגלל דלקות גרון כבר לא רצים לנתח. אני כאן אם את צריכה להתייעץ. בהצלחה!