ניתוח בעוד שבועיים

[דסי31]

לא פיקולוקס

זה נקרא מרוקן (ממש ככה ובאנגלית meroken קצת דבילי אני יודעת...), וזה בא בבקבוק ענק של 3 ליטר נוזל שקוף. מתוכם הייתי צריכה לשתות ״רק״ שני ליטר והיה תענוג. בדרך כלל זה בא באותה אריזה ונראה זהה, רק שזה היה בטעם לימון וכרגיל יש טעם מלוח מזעזע. אני יודעת שבתל השומר הם משתמשים בזה גם לפני ניתוחים וגם לפני בדיקות שמצריכות הכנה (חוקן בריום, קולונוסקופיה וכו). ושמחה שלא הטעיתי לגבי הסטומה

 

[זואילי]

גררררר.. נשמע מלבב!

זה בטח מה שנותנים למנותחות בחו"ל. סיפרו שהן שתו ליטרים של נוזל בסגנון הזה. הבי סטאף... מעניין שהחליטו סופסוף להפסיק בתה"ש עם הסופודקס המבחיל.

 

[דסי31]

לגמרי בעעעה

הם לא הפסיקו לגמרי עם הסופודקס, כשהייתי אמורה לעשות שם את החוקן בריום הם נתנו לי דף הכנה נורא מבלבל שכלל הכנה גם עם מרוקן וגם עם סופודקס, ואמרו שאני יכולה לבחור במה להשתמש. נראה לי שהם מאוד דומים. בסוף עשיתי בכלל בקופח עם מלח אנגלי וזה היה הכי פחות נורא אבל לא יודעת אם הייתי סומכת על זה כהכנה לפני ניתוח.

 

[זואילי]

עכשיו הכנסת לרשימה גם מלח אנגלי? חחחחח. הו, שכה יהיה לנו טוב.. את יכולה לעשות דירוג הזוועתונים. מהכי בליע ועד להידד שתיתי. אופס הקאתי הכל.

 

[דסי31]

בקרוב הספר

אם היית אומרת לי לפני שלושה חודשים שאעבור את כל זה ויותר וגם אשרוד את זה, הייתי אומרת לך שאין סיכוי בעולם. כנראה שאנחנו יותר חזקות ממה שנדמה לנו

 

[mali198]

תודה רבה דסי

 

[בואינג 707]

אם צריך- אז צריך

כל עוד את מנותחת בידיים טובות, הגישה שלי היא ניתוח מקיף ויסודי. כמובן כשמדובר בניתוח מתוכנן, כל הצוות המנתח מוכן ומזומן מבעוד מועד. אני יצאתי בעור שיני בלי סטומה אך מבחינת תזונה, ההחלמה היתה יחסית קשה, היו לי כאבי מעיים תקופה ארוכה ונאלצתי לאכול מזון נוזלי. לקח לי חודש וחצי לחזור לתזונה רגילה. לעבודה חזרתי אחרי שלושה שבועות. קשה מאד לקום ביום שאחרי אבל זה יותר ממומלץ. אצלי גם היו קשיי נשימה בגלל ההרדמה הארוכה ונשלחה אלי פיזוטרפיסטית עם הוראות לתרגילי נשימה כדי להימנע מסיבוכים של דלקת ריאות חלילה, לא לזלזל בתרגילים, כמו שזואילי כתבה. בהצלחה!!

 

[mali198]

תודה על העצות

 

[ליליקה28]

הי מלי

מאמינה שתקופת ההחלמה אחרי הניתוח משתנה מאישה לאישה, בהתאם גם לניתוח כמובן. אצלי המוקד המרכזי היה רקטו-וגינלי והמעי היה גם מעורב. מי שניתח אותי היה ד"ר סוריאנו, שאמר שכדי להסיר את כל המוקד היה צורך לכרות חתיכה מהמעי והוא ממש לא בעד, זה עלול ליצור זיהום שלפי מה שהבנתי ממנו מצב מעט מסוכן. מה שהוא עשה זה גירד כמה שהוא יכול מהמעי, וחלק השאיר. לשאלתי האם לא כדאי להיפטר כבר מהכל ולהפטר מהאנדו, הוא אמר שלא ממש נפטרים מהאנדו בכל מקרה... "זה לא שהוא לא חוזר, הוא לא הולך לשום מקום בשביל לחזור" אני חושבת שמשהו כמו יומיים אחרי הניתוח (שערך קרוב ל5 שעות) כבר הייתי בבית, אבל לא ממש יכולתי לזוז. לא זוכרת כמה זמן הייתי בבית, רק שבהתחלה הגוף היה חלש ונעזרתי בהרבה שזיפים... אני אגב קבעתי ניתוח בעבר וביטלתי אותו. רציתי לבחון אופציות נוספות כמו רפואה אלטרנטיבית, והאמת שפשוט פחדתי. הלכתי לרופאה סינית שמתמחה ברפואת נשים, והיא אמרה שהיא יכולה לעזור לי קצת בתסמינים, אבל בסופו של דבר יש גוף זר בתוך הגוף שצריך להוציא. ואז כבר קבעתי סופית ניתוח. אני מאוד שמחה שעשיתי את הניתוח, לפני הייתי שנה וחצי עם זריקות לוקרין וזה היה נורא. שלא לדבר על כל הכאבים עוד לפני שאיבחנו את האנדו, שכולם אמרו שאני פסיכוסומטית

 

[mali198]

תודה ליליקה נתת לי עוד כיוון למחשבה!