ניקוד

Mits Petel

New member
ניסיתי למצוא את המאמרים, ולא הצלחתי.

נתקלתי בהם או באזכורים להם בספר המאגד מחקרים בנושא רכישת העברית, ויש בו חלק העוסק ברכישת קריאה. הספר נמצא בסיפרייה שלי, אבל לא הצלחתי למצוא אותו. כנראה השאלתי אותו למישהו ועכשיו אני לא זוכר למי...
 
תודה

יכול להיות שאני משליך מהניסיון האישי שלי ושל הקרובים לי על הכלל. אני הייתי "בולע" ספרים מגיל צעיר מאוד.
 

Mits Petel

New member
הספרים היחידים שעניינו אותי עד גיל 10

היו אטלסים, ספרי אמנות וקומיקס. מבחינתי אז, מפות, תרשימים, גראפים וציורים נתנו מידע באופן הרבה יותר יעיל וברור מפסקאות כתובות. בגיל 10, ההורים שלי
קנו לי במתנה סדרת ספרים על מגלי הארצות הגדולים, ובגלל ההיקסמות שלי
ממקומות רחוקים, הסכמתי להתחיל לקרוא. מאז ועד היום, אני תמיד קורא איזשהו ספר... חוץ מהקריאה המקצועית...
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ואיך הם לעומת ילדים דוברי אנגלית, ערבית, יפנית או סינית?


 
ערבית

עד כמה שידוע לי (חוכמת המונים, לא מחקרי) בערבית המצב קשה ממש, בגלל השפה הספרותית והמדוברת. הם לומדים קרוא וכתוב בספרותית, ולכן לומדים יחד עם הקריאה גם שפה שלא מוכרת להם. לפי הטענה זה מפריע להם גם בגילאים מבוגרים יותר, בבחינות שנסמכות גם על מהירות קריאה (פסיכומטרי, למשל).
 

Mits Petel

New member
בסינית לוקח הרבה יותר שנים ללמוד לקרוא ולכתוב...

ביפנית יש כתב סימניות ושני סוגי כתב הברות. את הסימניות לומדים בהדרגה... אבל בעיקרון אם לא זוכרים פיקטוגרמה מסוימת תמיד אפשר לכתוב אותה בכתב ההברתי (ביפנית אין כ"כ הרבה הברות, משהו כמו 50).

גם בסינית וגם ביפנית הילדים לומדים גם את סוגי התעתוקים הרשמיים של השפה לאותיות לטיניות, והם נעזרים בתיעתוקים האלו בעת לימוד הכתבים של השפות שלהם.

בערבית, כפי שצוין המצב יותר גרוע מאשר בעברית.

באשר לאנגלית, אני לא יודע את ההשוואה לעברית, אבל יחסית לשפות כמי איטלקית וספרדית הם לומדים יותר לאט.
 
חלק מהבעיה הוא

שרוב ההורים יחכו עד שהילד יגיע לכיתה א' שם ילמדו אותו את האלפבית וקריאה, האחריות עברה מההורים לבית הספר.
 
אני לא רואה בזה בעיה

גם הדור שלי למד קריאה בבית הספר ולא בבית, וכך היה גם עם ילדיי, ולא נצפתה שום בעיה. לא מרגישה שיש פה "העברת אחריות" למישהו אחר. יש הרבה דברים אחרים שעושים עם ילדים בבית, ולמי שזה מאוד חשוב - יכול כמובן ללמד קריאה
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אין בזה שום בעיה, והאחריות על הלימוד לא עברה, כך היא הייתה

תמיד מאז שיש בתי ספר (ובקרב בנים יהודים מאז שהיה "חדר"). גם לפני שהיו בתי ספר ציבוריים ילדים למשפחות מבוססות למדו עם מורים פרטיים שהגיעו ללמדם ולרוב לא למדו מהוריהם. הורים אינם מורים וגם אם הם אורייניים (בימינו זה נכון לרובם, במידה כזו או אחרת) אין פירוש הדבר שהם יודעים ללמד וזה בסדר גמור. לשם כך יש מערכת חינוך חובה במדינה.

את אותיות האל"ף-בי"ת מלמדים כבר בגן חובה (וכמה מילים בסיסיות, למשל הילדים לומדים לכתוב את שמם). קריאה ממש מלמדים בכיתה א'. כאמור, אותנו לימדו בכיתה א' ולמדנו היטב. עד סוף כיתה א' כל תלמידי כיתתי ידעו לקרוא (ולא מדובר בכיתה מיוחדת משום בחינה).
 

Mits Petel

New member
בכיתה שלי, לעומת זאת,

רבע מהתלמידים לפחות התקשו בקריאה של טקסטים מתוך ספרי הלימוד בקול רם מול הכיתה (ואני מדבר על כיתות ז' ו-ח'), וגם הכיתה שלי הייתה כיתה רגילה לחלוטין... בסטנדרטים שלי, אם תלמיד לא מצליח לקרוא באופן שוטף מתוך ספר לימוד שמותאם לגיל שלו, אז הוא לא שולט בקריאה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
התייחסתי לכיתה א, לא לכיתות מתקדמות. קריאה בקול מול קהל

היא לא דבר שקל לכולם, ואני נתקלת בתלמידים רבים שמתקשים בקריאת טקסטים בקול גם בכיתות מתקדמות יותר. אני רק לא בטוחה שזה בגלל העברית (ושזה לא קורה באופן דומה בשפות נוספות). זה לא אומר בהכרח שהם לא מבינים את הטקסט, אגב. אני נתקלת בתלמידים שמתעלמים מסימני פיסוק, קוראים באינטונציה שגויה, מדלגים על מילים או על שורות... ואלה לא דברים שקשורים דווקא לעברית.

הם כן קשורים, אני חושבת, לרמה אוריינית נמוכה יותר. מרגישים היטב את ההבדל בין תלמידים שקוראים רק כשמכריחים אותם לבין כאלה שגם קוראים ספרים (או אפילו עיתונים) ובאופן כללי קוראים יותר. יש לי חברים גיקים, הם הקריאו סיפורים לילדים כשהיו קטנים, הם יושבים בסלון וקוראים ספרים, והילדים רואים ומחקים. הילדים שלהם קוראים ספרים כי מעודדים אותם לכך, כי קונים להם ספרים ורושמים אותם לספרייה (כפי שהיה אצלי) ולא מושיבים אותם מול הטלוויזיה או המחשב כסוג של "שמרטף".

אתה ואני גדלנו אולי באזורים שונים עם אוכלוסיות שונות ולכן החוויות שלנו שונות. אבל אני לא משוכנעת שדווקא העברית "אשמה" בהן. אני לא מתווכחת עם הרעיון שיש שפות קלות יותר לקריאה, אבל זה רק חלק מהתמונה.
 
אענה פה גם לאנילי מילי

1. אין בכוונתי שההורים צריכים להישאר בבית וללמד את הילדים.
&nbsp
2. כששולחים למוסדות חינוך פרטיים מקפידים יותר שהכסף "יעשה את העבודה".
&nbsp
3. במערכת חינוך ציבורית יכולים היחידים לשפר אולי את הבחירה לאיזה ביה"ס ללכת אבל הרוב יצטרכו לחיות עם מה שיש.
&nbsp
4. בסופו של דבר כשיש "חינוך חינם" המוגדר כחובה חוקית היכולת של הציבור לזהות תסמינים של דגרדציה היא נמוכה ונמוכים יותר הסיכויים שהציבור יתגייס לשינוי.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

משכוכי

New member
חום נורא בקיץ, הביל במישור החוף, סדרת מלחמות שאין לה סוף

חובת שירות צבאי שחלה במובהק - ובתקיפות - רק על חלק מסוים מן האוכלוסיה, אוכלוסיות שמוכנות להרוג ולשרוף זו את זו, ניצול מחפיר, פערים מזעזעים, שחיתות פושה, פשע חוגג - זו עסקת החבילה של החיים פה. השפה העברית היא חלק מהחבילה הזו. יש מי שיגיד - עוד עונש, מישהו יאמר - זו לפחות נחמה לחיים הקשים פה. אבל לדעתי זה חלק בלתי נפרד מהחבילה.
בשבדיה זה אחרת.
אפשר לשפר, אפשר להקל פה שם, גם לי היה איזה רעיון קטן. אבל אי אפשר להפוך את העברית מן הקצה אל הקצה. קשה ללמוד לקרוא? אז שיוסיפו עוד שעתיים, אפילו שלוש, הוראת קריאה וכתיבה בשבוע.
 
למעלה