בואי נעשה קצת סדר
ונבחין בין המקרה הספציפי שלך לבין הענין העקרוני. ברמה האישית שלך אני מציעה שתפני לפורום חוק ומשפט לקבל עצות קצת יותר מעשיות. למיטב ידיעתי, רכוש ששיך לבן הזוג לפני הנישואין/החיים המשותפים הוא לא רכוש משותף והוא לא מחולק בין בני הזוג במקרה של פירוק הקשר. שותפות ברכוש היא רק ברכוש שנצבר במהלך התקופה שבני הזוג חיו ביחד/היו נשואים. בנוסף, כדי שרכוש יהיה משותף, צריך להוכיח כוונה של בני הזוג שהם ראו את הרכוש כרכוש משותף. למשל, אם מישהו לא משלם את החובות השוטפים על הבית, ומשאיר את התשלום רק לבן זוג אחד - זה מרמז על כך שלא היתה כוונה שהרכוש יהיה רכוש משותף. בקיצור, אם העובדות הן כמו שאת מתארת, יש מקום לטעון שלא מדובר ברכוש משותף. בנושא העקרוני, לצערי מאוד קשה לי להסכים איתך (למרות שאני מבינה את הכעס). כל הטענות שאת מעלה אלה טענות שגברים העלו במשך שנים, מאז שהתחיל הנושא של השיתוף ברכוש, והטענות שלהם היו בדיוק הטענות שאת מעלה . במשך דורות טענו הגברים ש"אני עבדתי ורווחתי, והיא ישבה בבית ולא עשתה כלום, אז למה שהיא תקבל את הבית שנקנה מכספים שאני הרווחתי?". לפי הטיעון הזה, כל הרכוש המשפחתי הולך לגבר שמביא את המשכורת שממנה נרכש הרכוש, והאישה היא רק איזה פרזיט שלא עושה כלום, לא מרוויח ולא מכניס כלום למשפחה. התנועה הפמיניסטית במשך שנים תקפה את הטענה הזאת, וטענה שתא משפחתי הוא יחידה אחת, שאשה (וגם אשה שלא עובדת) תורמת לתא הזה בדיוק כמו הגבר. שאם האשה לא היתה עושה את כל עבודות הבית, הגבר היה צריך לשכור מישהו ולשלם לו על ביצוע העבודות האלה או לעשות אותן בעצמו על חשבון זמן עבודתו. לכן, הטענה היא שרכוש שנצבר בתקופת הנישואין הוא רכוש משותף, שנצבר במאמץ משותף של בני הזוג. "מאמץ משותף של בני הזוג" פירושו ששניהם הם יחידה כלכלית אחת, שכל אחד תורם מה מיכולתו ומעבודתו, גם אם הוא לא מביא משכורת הביתה או שהמשכורת שלו נמוכה יותר. והכלל הזה הוא נכון גם אם האשה באמת לא עושה כלום בבית ויש לה עוזרות ומטפלות שעושות את כל העבודה. צריך להוסיף לכך את העובדה שגם נשים עובדות בדרך כלל משתכרות פחות מגברים, כיון שהן צריכות להקדיש יותר זמן למטלות הבית. לכן, אחד הנושאים המרכזיים שהתנועה הפמיניסטית נלחמה עליהם הוא חלוקה שוויונית של הרכוש לאחר פרידה, ועמדה על הטענה שחלוקה לא שוויונית כזאת פירושה שלילה של רכוש שהאשה דאגה להשגתו (גם אם היא לא הרוויחה אותו). ההגיון הזה עדין נכון גם כאשר האשה היא בעלת הרכוש. וצריך גם לזכור (כמו שרוני אמרה) שכל כרסום בעקרון הזה בסופו של דבר יפגע בעיקר בנשים - שהן הצד החלש יותר במשפחה.