ניסיון נוסף

[Clayborn]

מנקודת מבט רפואית-

אני לא בטוח שאפשר "לרפא" אוטיזם בכלל. אפשר להקטין את הסימפטומים, לפעמים עד לרמה שבה זה לא מורגש. אבל לא "להוציא מזה". אם כי, אנחנו סוטים(!) מהנושא.

 

[ורוד עם נצנצים]

אנחנו אכן סוטים, אבל זה אפשרי

ראיתי סרט על מישהו שההורים שלו הצליחו לעשות את זה. אני חושבת שקוראים לזה 'שיטת אפשטיין'. ראיתי את זה מזמן, אז אני לא יודעת. ושוב, זו לא הנקודה. הנקודה היא שטיעון ה'לא ניתן לשינוי' לא מעניין...

 

[niwo]

תגובה בלי קשר

רק כי אני טובע בשיעורי הבית.... והמבחנים הקרבים... אספרגר וטרנסג'נדריות FTW!!! jk. אספרגר: אני יכול להתאים את עצמי לחברה, החברה בחיים לא תתאים את עצמה אליי. 'מה קורה?'. אני יודע שעונים על 'מה קורה?' ב-'בסדר' או ב-'לימודים'. אבל זה די מציק לי לענות על השאלה הזו כך, כיוון שאני לא באמת מתכוון לזה. 'מה קורה?':- הרבה ש"ב, השלמות רבות שיש לבצע, משהו X שקרה בחיים שלי, אני בלחץ כי Y. אני לא אוהב לא לענות על השאלה הפשוטה 'מה קורה?' כאשר אני לא מספר באמת מה קורה. אלא שאני מבין שלא אמורים לענות "באמת" על השאלה הזו. אני לא מטומטם (טוב נו, על מי אני עובד). אני רק חושב שכמה מנהגים שמאוד מקובלים בחברה נראים לי מאוד מוזרים. ולעיתים, אילו דברים יותר רציניים שמקשים עליי את ההסתגלות בחברה. 'מה קורה' זהו הפסיק של הפסיק. אני מאוד מנסה להשתלב בחברה ולא להיראות "מוזר". כי כשאתה באמת מוזר, החברה לא אוהבת אותך. כל אחד בחיים צריך להתאים את עצמו באופן הולם יחסית בחברה. לי יש מעין מגבלות שמקשות עליי על כך, בין אם זה חישה מוגברת בילדות לכל מיני אותות, בין אם זה ההיתפסות שלי לפרטים קטנים ובין אם זה להתעייף מכל אירוע עם הרבה אנשים מסביב. טרנסג'נדריות: כפי שנצנץ אמרה- אצלי הבעיה, כעת, היא שאני מעדיף גוף אחר. א-מיני: עוד דרך לנדות את עצמי מהחברה. ד"א, לעיתים, כשאני מספר לאנשים על כך שאני 'לוקה' בתסמונת אספרגר, השאלה הבאה שלהם היא: "אם כך, מדוע אתה לומד באוניברסיטה?". התשובה שלי: *מבט* Are you seriouly kidding me? נ.ב- אם אתם רוצים לינק לקומיקס אלוהי, שלחו אליי הודעה פרטית. נ.ב 2 (תגובה להודעה המקורית של הט'רד)- Oh, and dude, welcome. What you feel is perfectly fine. And imho, it's quite understable. מיניות היא סקלה שמשתנה לפי כל אדם אינדיווידואלי ותחושתו. גם אני לא מרגיש שום דבר 'פיזי'. אני לא אדם כ"כ רומנטי, אבל אני כן מסוגל להבין את החיבור הרגשי ואת האופן שבו אתה נהנה מהאהבה שלך בזוגיות. וגם את זה שאתה מסוגל לחיות בלי יחסי מין במשך מספר שנים, ולחלופין- ליזום או להסכים לקיום יחסים. וזה גם בסדר אם נהנת באקט, או אם לא הרגשת 'פיזית' כלום. או שלפעמים ככה ולפעמים ככה. זה הרי מורכב. השאלה היא, האם אתה בסופו של דבר שלם או נהנית ממה שעשית? אמרת שאתה לא מתחרט. אלא שהאם זה מה שאתה תהיה מעוניין בו, בעתיד?

 

[orald]

רגע, גם את/ה טרנס/קוויר? לא מובן לי מההודעה.

 

[niwo]

לא רציתי שזה יהיה ברור

אבל אני FTM.

 

[orald]

מצטערת אם חשפתי כשלא היה צריך.

לפחות אני בהחלט לא היחידה כאן מהקהילונת שלנו, התחלתי להרגיש בודדה. והנה פרח כהתנצלות על החשיפה.

 

[niwo]

זו לא הייתה חשיפה

את המעבר מלשון נקבה ללשון זכר עשיתי כאן בפורום. הוותיקים יותר יודעים שאני טראנס. את לא צריכה להצטער. אני סתם נהנה מכך שאנשים חדשים מתנהגים אליי כאל "בן". ותודה על הפרח!

אני כ"כ אמור לעשות שיעורים עכשיו............

אגב, היום מישהו בתחנת הרכבת פנה אליי בלשון זכר, זה היה מגניב

.

 

[orald]

כן,שמעתי ממקורותיי שאני היחידה שלא יודעת עליך

זה תמיד כיף כשפונים במגדר הנכון.

 

[Clayborn]

לא עקרוני.

לא איכפת לי אם בעתיד אהיה במערכת יחסים שכן תכלול מין או מיניות, או כזו שלא תכלול. המשקל שאני מעניק למיניות במערכת יחסים הוא קטן- לכאן ולכאן. כמובן שזה קל יותר עם מישהי שההתנהלות שלה דומה. אבל גם אם לא, אני לא חושב שזה ישנה לי.

 

[niwo]

מובן

And have a cake.

(עוגה= סמל ברכה של הקהילה האסקסואלית).

 

[נעה של ה ים]

זו לא ההגדרה לאספרגר

לא כ"כ הצלחתי להבין מהמרכאות שעשית ב"לוקה" באספרגר אם החלטת על דעת עצמך לאבחן את עצמך בזה,כמו שיש אנשים שמחליטים שיש להם מניה דיפרסיה או דברים אחרים,אבל מה שתיארת על עצמך זו לא ההגדרה לאספרגר,במיוחד שאספרגר זו רמה יותר קיצונית בסקאלה של אוטיזם. זה שאתה מתעייף מהר ממקומות עם הרבה אנשים וההיתפסות לפרטים קטנים ובמיוחד החישה המוגברת-זה נקרא בעיה בוויסות החושי,לאחותי יש את זה. אבל זה לא קשור לאספרגר. במיוחד שאתה מפרט באריכות על דברים שמעלים בך כל מיני רגשות,כי אחת הבעיות המרכזיות בקווים האוטיסטיים זה שהם לא מצליחים לתחהבר ולהבין את רגשות הסביבה ומתקשים לחוות רגשות מורכבים בעצמם. ופליז אל תגידו לי שאני לא מבינה מהחיים שלי-יש לי דוד ובן דוד אוטיסטים,ואמא שלי עובדת כל החיים בחינוך המיוחד.

 

[ורוד עם נצנצים]

כתבת בערך מה שרציתי לומר

אפילו עניין הבן-דוד

(אבל לא הדוד. מצד שני, כמו שזה נראה, לאמא שלי יש סוג של אוטיזם קל. זה יכול להסביר הרבה דברים שעברנו בילדות..) מה שכן, למיטב ידיעתי מהודעות קודמות שלו, לא הוא הגדיר את עצמו ככה, אלה אבחון מקצועי.

 

[niwo]

יש לי אספרגר עם תעודות

איבחנו אותי כבעל אספרגר בגיל 17. סימנתי את המילה "לוקה" במרכאות כיוון שאני לא אוהב לקרוא לזה "לוקה". ב'- אחד ההבדלים בין אספרגר לבין שאר הספקטרום האוטיסטי היא כי באספרגר כן יש יכולת להתחבר לרגשות ולהבין רגשות. הבעיה היא כי לא יודעים כיצד להביע נכונה את הרגשות. בנוסף לכך, קשה לקלוט ניואנסים לא מילוליים. אספרגר זו רמה קיצונית בקשת האוטיסטית מהבחינה שהיא נמצאת בקצה של התפקוד הגבוה. אגב, אמנם אובחנתי כבעל אספרגר, אך אני מאמין שאין לי אספרגר. לאחר שיחות עם אספים אחרים הגעתי למסקנה כי אחד ההבדלים העיקריים בינינו הוא כי אני כן מבין ניואנסים ואני כן מבין מטאפורות. בנוסף לכך, מדיבורים עם אותם אספים עולה שהם כן מסוגלים להתחבר לרגשות של אחרים, או לרגשות בכלל, אלא שבאמת קשה להם להביע את זה כמו שצריך. כן יש להם בעיה עם דרמה אמנם. שוב, דיברתי עם אספים ברמת תפקוד גבוהה, אז ייתכן שזה לא רלוונטי לשאר הספקטרום. אגב, עם כמה אנשים שדיברתי עימם, ודנו בהבדל העיקרי בין אספרגר לבין HFA-High functioning autsim הוא כי aspies יותר כמהים להתחבר ולהשתלב בחברה (כמובן שיש את האבחנה הבסיסית ביותר בכך של-aspies לא היה עיכוב או בתקשורת מילולית).

 

[avi1283]

גם לי זה נשמע מוזר

לפי מה שהבנתי כאלו עם אספרגר בקושי מראים אמפתיה ורגישות לסביבה, והכרתי שני אנשים וירטואלים עם אספרגר שמאוד תאמו לזה. אצלך לפי ההודעות שלך עד עכשיו זה נראה ממש ההפך, עם אמפתיה ורגישות הרבה מעבר לממוצע.

 

[ורוד עם נצנצים]

בסוף נגלה שאיבחנו אותו ככה בטעות

אולי זה שאיבחן לקה באספרגר בעצמו

 

[niwo]

בלוג של מישהו מדהים שדיברתי איתו בעבר

http://dror.acisrael.org/ סרטון משעשע- http://www.youtube.com/results?sear...31l2975l0l4315l10l8l1l0l0l0l246l998l0.2.3l5l0 ואני די בטוח שאיבחנו אותי לא נכון.

 

[ורוד עם נצנצים]

זה באמת נשמע שאבחנו אותך לא נכון

 

[ורוד עם נצנצים]

לגבי האספרגר

נראה לי שאתה מבלבל כל מיני דברים שאתה מרגיש או שגם לי יש אספרגר.. למשל מה שכתבת על השאלה 'מה קורה' - אני מרגישה אחד לאחד מה שכתבת! ואפילו דברתי על זה יותר מפעם עם אנשים סביבי. לפעמים אני גם באמת עונה לא/נשים ששואלים. בכוונה. וכשהם נכנסים להלם מהתשובה, אני אומרת להם: מה, אבל שאלתם! יש מישהו אצל אחד הלקוחות שכל פעם שהוא רואה אותי הוא אומר: אני כבר לא שואל אותך מה שלומך. ומספר לכולם איך פעם באמת עניתי לו ומאז הוא לא שואל. אותי זה משעשע. אני לא נעלבת מזה או משהו. כי אני עושה את זה בדיוק כדי שא/נשים יראו כמה הם מגוחחים עם השאלות הריקות שלהם. זה תמיד הפריע לי. ואתה צודק. מה נשמע / מה קורה זה רק קצה קצהו של עניין השיח הציבורי שרחוק מלהיות שיח באמת... רגישות יתר? שימת לב לפרטים? זה גם לחלוטין אני! ובכל זאת, אף אחד מעולם לא חשב לאבחן אותי על ציר האוטיזם. למיטב הבנתי (שמגיע בין השאר מבן-דוד אוטיסט קשה ואחיין עם אספרגר=PDD בימינו. בכלל הבנתי מאחותי שהולכים להוציא את המילה הזו ולדבר על ציר אוטיזם וזהו. יש קל ויש קשה ויש באמצע לאורך הציר...) הבעיה המרכזית של אוטיסטים על כל הקשת, היא חוסר היכולת להבין רגשות של אחרים. ולכן קשה להם להתנהל בחברה. אם יש משהו שאני לא מזדהה איתו, זה עייפות אחרי אירוע עם הרבה אנשים. נהפוכו. לרוב זה נותן לי כוחות. ואני מניחה שהסיבה היא שבזמן שאני כאדם 'נורמלי' מבינה את השיח בקלות יחסית, אתה צריך להתאמץ כל הזמן כדי להבין את מה שקורה סביבך, כי חלק ניכר מהתקשורת של בני-אדם היא לא מילולית וגם התקשורת המילולית היא לא תמיד ישירה. למשל, אחיין שלי היה אצל חבר. נהיה מאוחר והם רצו לשבת לאכול ארוחת ערב ושהוא ילך הביתה. הם אמרו לו שהם יושבים לאכול (ניסו לרמוז לו שיבין שהוא צריך ללכת במלי להגיד לו: לך הביתה) הוא לא הבין את הרמז ונשאר. האמא התקשרה לאחותי, אחותי אמרה לה: תגידי לו שילך הביתה. היא הרגישה שלא נעים להגיד את זה בצורה ישירה כזו. זה נתפס בעיני רוב האנשים כעלבון. אחותי נסתה לומר לה שהוא לא יעלב מזה. אני אגב, תמיד מרגישה כמו אוטויסטית בכל מה שקושר למיניות. אני לא מבינה רמזים מיניים ברוב המקרים. אפילו לא בדיחות.. אז כן, אפשר ללמד אותך את ה'שפה' של בני אדם, אבל היא לא תהיה שלך. היא תהיה מלכותית. כמו שאני לאט לאט לומדת דבר או שניים על רמזים מיניים. בכל מקרה, שיטת אפשטיין שספרתי עליה, הוציאה לחלוטין את הילד מהאוטיזם. היא לא לימדה אותו איך להתנהל בחברה. הוא פשוט הפך לילד רגיל. אני מניחה שהעובדה שיש עדיין אוטיסטים אומרת שזה לא עובד על כולם. או שלא ממש מנסים את זה. לא יודעת. אבל הספור הוא אמיתי והוא הצליח לעבור מאוטיזם של ממש לילד נורמלי לחלוטין.

 

[ורוד עם נצנצים]

ומשהו אחרון וקטן

 

[המבורגר76]

צריך להדפיס את זה על חולצה