ניסיון נוסף

[orald]

את עוד תקבלי צעקות...

כן, יש עניין פיזי לזה. אי התאמה של המין הפיזי לתחושת המגדר הפנימית, לא רק להיות "גברי" או "נשי" כמו טומבוי וכו'. אני, אישית, חשתי בהתחלה שלהיות נשי יהיה יפה ומושך יותר, בפני עצמי. אח"כ התחלתי לחוש שלא רק שיהיה יפה, אלא יהיה "נכון" ומתאים. ובסוף הבנתי מי אני. לא הייתי ילד "סיסי", גם לא מאצ'ו. ילד רגיל. קצת חננה. Geeks rule!!!

 

[ורוד עם נצנצים]

מההודעות של Clayborn ה נשמע יותר כמו

מה שאני הרגשתי ולא מחייב ללכת עד הסוף. זה מה שהיה מוזר לי. ממה שאני הבנתי השינוי הגופני מגיע בעיקר כי הוא משמעותי ולא רק בשביל הדיסוננס.

 

[Clayborn]

באופן אישי-

"ללכת עד הסוף" שלי לאו דווקא יהיה מה שאת חושבת עליו כעל "ללכת עד הסוף". כן, מפריע לי שהגוף שלי הוא באופן כללי "נקבי" [לעת עתה]. לא ממש אכפת לי ספציפית מאיבר המין, למשל. לאנשים מסויימים זה כן יפריע. מצד שני, מאוד מפריעים לי דברים אחרים, שצורמים לי הרבה יותר. "ללכת עד הסוף" שלי גם לא יהיה, כנראה, מה שרוב האנשים חושבים עליו כשהם שומעים את המילה "גבר".

 

[ורוד עם נצנצים]

אתה מוכן להסביר יותר?

סקרנות...

דווקא בגלל שתחושת המגדר שלי מאוד נזילה ואני די מרגישה בסופו של דבר חסרת מגדר, כל הנושא הזה של הטרנג'נדרים מעניין אותי.

 

[Clayborn]

תוכלי להגדיר-מחדש את השאלה?

"להסביר יותר" אני מוכן, בשמחה- אבל מה בעצם תרצי שאסביר?

 

[ורוד עם נצנצים]

מה זה אצלך 'ללכת עד הסוף'?

אמרת שזה שונה מאחרים. מה הדברים 'האחרים' שצורמים לך יותר? (אני מניחה שהתכוונת יותר מהגוף הנקבי)

 

[Clayborn]

הממ.

אנסה. ה-"אידיאל" שאני שואף אליו, הוא לא של "גבר-גבר". מלכתחילה, אני שואף למשהו שהוא יותר אנדרוגני. [אבל עדיין בצד הגברי יותר של ה-"סקאלה" של אנדרוגניות.] לגבי הדברים שמפריעים לי יותר- לאו דווקא דברים שאינם קשורים לגוף עצמו. אבל, למשל, החזה מפריע לי הרבה יותר מאיבר מין כזה או אחר. והקול שלי הוא ISSUE בפני עצמו.

 

[orald]

לא כל טרנס או גבר חייב לשאוף להיות מאצ'ו.

גבר "נשי"/נערי הוא בכל מקרה יותר מעניין...אבל תיזהר שנצנץ לא תחטוף אותך.

 

[ורוד עם נצנצים]

 

[ורוד עם נצנצים]

ללכת עד הסוף התכוונתי לפיזי לא לתכונות/לבוש

דווקא תכונות / לבוש לא נחשבים אצלי ללכת עד הסוף. ואם החזה והקול מפריעים לך, לזה התכוונתי. אני מניחה שאיבר המין פחות מפריע לך, כי הוא פחות גלוי? אז שוב, אם אני מבינה נכון, האישו בטרנסג'נדר הוא הפיזי? ואם זה ככה, למה קוראים לזה טרנסג'נדר ולא טרנסקסואל? זה הרי בעיקר שינוי מין ולא שינוי מגדר. כי שינוי מגדר יכול להתרחש ללא נגיעה לגוף כלל. שלא לדבר על זה שמגדר זה אחד הדברים היותר נזילים שיש. ואני לא חושבת שצריך אפילו להרגיש נניח אישה, כדי לרצות ללכת עם שמלה. בדיוק כמו שאישה לא חייבת להרגיש גבר כדי ללכת עם מכנסיים..

 

[Clayborn]

תשובות.

אני חושב שאיבר מין מפריע לי הרבה פחות- בין היתר כי אני א-מיני למדי. אבל גם כי זה לא משהו גלוי, וביני לבין עצמי, פחות אכפת לי. לגבי המונחים- נהוג להשתמש ב-"טרנסג'נדר" כסוג של מונח גג לכל הווריאציות של דיספוריה מגדרית [יש, למשל, מי שלא מזדהים כ"גברים", אלא כ-"FTM", כסוג של מין נפרד] וב-"טרנסקסואל" כמונח למי שהזהות שלו היא ספציפית של גבר, והגוף שלו במקור נקבי [בהתאמה "טרנסקסואלית" למצב ההפוך], אבל אלו מונחים שלעיתים קרובות מתארים את אותו הדבר. אני מעדיף להשתמש ב-"טרנסג'נדר", בעיקר כי "טרנסקסואל" הוא מונח שבנוי על אותו משקל כמו "הומוסקסואל"- וזה מטעה, משום ש-"הומוסקסואל" מתייחס לנטייה מינית, ו-"טרנס" מתייחס לזהות מגדרית. לגבי השורות האחרונות- אני מסכים לגמרי. [:

 

[ורוד עם נצנצים]

אותי אישית המונח מעט בלבל

כי ג'נדר זה מגדר. ותמיד לא הבנתי למה חשוב כ"כ לטרנסים לעבור ניתוח מורכב כ"כ ולהיות כל חייהם תלויים בכדורים, רק כדי שמגדרית יהיו אחרת. הרי קל הרבה יותר לשנות מגדר מבחינה חיצונית מבלי להתערב כירוגית. אחרי שדברתי קצת וראיתי קצת, הבנתי שזה יותר עניין של גופניות ולכן אני חושבת שטרנסקסואל מתאים יותר. לא רואה קשר לנטייה, כי המילה טרנס כבר עושה הכל. טוב, סתם התפלפלות שלי על מילה הגדרתית.... יש כאלה שחושבים שא-מיני זזו הגדרה גרועה. למרות שאני דווקא חושבת שהיא בסדר. אבל תמיד עולה העניין שזו ההגדרה הרשמית והיא כבר מוטמעת ואין טעם כרגע לשנות. והעיקר שנרגיש טוב עם מי שאנחנו ומה שאנחנו כי זה הכי חשוב

 

[orald]

ולגבי שינויים...

את הגוף ניתן, פחות את הראש. כמו שאת לא יכולה להכריח את עצמך להיות מינית כך אני לא יכלתי להפסיק את תהליך הגילוי וההבנה שלי. מנסים ומנסים אבל בסוף זה עדיין שם, מתחזק. כמו שלא רציתי לשמוע מזה שאני אוהבת גם גברים פתאום, ומאוהבת בחבר קרוב. אבל ברגע שהבנתי וקיבלתי כזו הוכחה בלתי ניתנת לערעור, מה נשאר עוד להכחיש? אם מחר ילמדו איך לשנות את המוח, מצויין...גם היום יודעים. בשטיפה ועינויים...והכחשה עצמית. אני רואה הרבה אנשים במצבי שבאים לפורום טרנסג'נדרס ובוכים שהםלא רוצים להיות, ומה יעשו, ויש כבר משפחה...ומה יעשו, יכחישו? אפשרי, לחיות בתסכול, לחיות בכאב. עינוי. כל אחד והבחירות שלו. גם אני, שאני "חופשייה", לא התחלתי בתהליך קל או קצר. אבל בחרתי לא להתעלם ממה שלא יעלם.

 

[ורוד עם נצנצים]

בעבודה שלי אני עובדת מול לקוחות

הם בגדול מספרים לי את החלום שלהם. את מה שהם היו רוצים. ואז תמיד עולה השאלה: האם זה אפשרי? (בצורה כזו או אחרת) והתשובה שלי היא תמיד: הכל אפשרי זה רק שאלה של מחיר! אז תחשבי על מי שחי לפני אלף שנה ורצה להיות בעל מין הפוך למינו. מה היו אומרים לו? בלתי אפשרי! לא ניתן לשינוי! ככה נולדת וככה תשאר/י! תשלימ/י עם זה. תחיי/ה עם זה. אז אני ממש לא בעד להתעלם. אני בהחלט בעד להכיר את עצמך ואת מי שאתה הכי טוב שאפשר. ועדין, ברמת העקרון, הכל בר שינוי. זה רק שאלה של מחיר.... פעם גם לא חשבו שאפשר לטוס. שלא לדבר על לדרוך על הירח. חשוב להבין בדברים האלה, ששאלת היכולת היא לא שאלה. היא לא הנקודה ולא עליה יקום ויפול דבר. כי גם אם יבואו ויגידו לי: הנה, יש גלולה. את יכולה להיות מינית! אני אגיד בנימוס (או לא

): לא תודה! אני לא רוצה!! נכון שיש דברים שהם קלים יותר לשינוי, נזילים יותר, גמישים יותר, ויש דברים שהם יותר מהותיים. וא-מיניות, כמו תחושת טרנסג'נדריות, היא משהו מהותי פנימי ולא משהו שפושט מחליטים והוא משתנה. ועדיין... מבינה את מה שאני מנסה לומר?

 

[orald]

לפני אלף שנה? אז היו מסרסים.

עד היום יש קבוצות חברתיות במזרח הרחוק וכו' שמסרסות והטרנסג'נדריות הללו נחשבות לנשים בחברה הרחבה, אבל להבנתי בדרגה נחותה יותר. למשל קסטה כלשהי בהודו, או משהו כזה. שינויים מוחיים הרבה יותר קשים, ואני חושבת שיש הבדל בין מחלה, כמו אוטיזם, לטרנסג'נדריזם. ההורים אולי לימדו את הילד להתגבר על זה, אולי הפעילו לו את המוח כמו שצריך או לא יודעת מה...אבל שמעת על אנשים שבאמת ובתמים למדו למשל לא להיות הומואים, ולא סתם הומואים בהכחשה? לא נראה לי שזה עובד באותה הצורה, אולי כי זו לא מחלה והסיבות שונות.

 

[ורוד עם נצנצים]

את מפספסת אותי שוב. טוב, לא חשוב.

 

[orald]

מבינה. הכל אפשרי. חלומות וורודים, עם נצנצים.

 

[ורוד עם נצנצים]

 

[Clayborn]

אבל אי אפשר לשנות הכל.

כמו שאי אפשר "לשנות", נגיד- אספרגר. נולדת עם זה. זה קיים. אתה יכול ללמוד להתנהל עם זה. אתה יכול אפילו להפוך את זה ליתרון [זיכרון, דיוק, תכונות אופייניות אחרות]. אבל אתה עדיין אספרגר. ובאמת, כמו שאת לא יכולה לשנות את היותך א-מינית, למרות שזה ללא ספק קל יותר. באותה המידה, אני לא יכול להיות "לא-טרנסג'נדר". [לצערי, בהחלט היה נחסך ממני הרבה מאוד אילו לא הייתי.] לגבי הדיסוננס עם הגוף- זה מאוד אינדיווידואלי. יש מי שזה מאוד מפריע לו, ושזה אפילו הבעיה העיקרית מבחינתו- ויש מי שממש לא. זאת לא נוסחה קבועה.

 

[ורוד עם נצנצים]

לגבי השינוי - ראה את התגובה שלי לאורלד

וסתם שתדע, יש סרט מאלף על ילד שהיה אוטיסטי וההורים שלו הוציאו אותו מזה. אם אפשר לשנות אוטיסט, אפשר לשנות גם אספרגר.. ושוב, שלא יתקבל הרושם שמישהו צריך להשתנות או שזה סתם עניין של החלטה ודבר קל.