הללויה
סוף סוף מישהו שעושה את זה כמו שצריך. תגובותיי... 1.קיור - אני מאד אוהב אותם אישית. יש להם את היכולת להכניס אותך לדיכאון עמוק, ולמחשבה שבעצם אין טעם לחיים האלה, ועדיף כבר לגמור את הכל, ומיד אחרי זה הם מכניסים אותך לשיר פופ שמח ונחמד שגורם לך לחשוב שהכל בעצם יהיה בסדר והחיים יפים... להקה מאד אהובה עלי, וגם אחראית לאחד מהקאברים הכי טובים שאני שמעתי בחיים שלי ל- purple haze של הנדריקס 2. רדיוהד - כעקרון, להקה מאד טובה לדעתי, מאד מקורית, מאד מעניינת, מאד מרגשת, אבל מה... אחרי קיד איי המופתי אני חושב שהם עברו את גבולות הקומוניקטיביות ועכשיו עוסקים בעיקר במוסיקה שרק הם מבינים, או יותר מזה רק טום יורק מבין. לא אהבתי את האלבום האחרון, אבל אני לא חושב שהאקספירמנטליות שלו תעלה להם במשהו, מהסיבה שמבקרי המוסיקה והמעריצים שלהם יקנו ויעריכו כל נאד שלהם, רק בגלל שהם רדיוהד, שהוכרזו כבר כמה פעמים כ"להקה הכי טובה בעולם", למרות שיש לי כמה דברים להגיד על זה... 3. סיגור רוז - אם הם מי שאני חושב שהם, אני מאד נהניתי מהם. להקה של שרוטים במוח... מהסוג ששורט אותך דרך דממה מדאיגה כזאת... אני מאד אהבתי. 4. פינק פלויד - לאחרונה התחלתי לחבב אותם מאד עוד פעם (רטרו לכיתה ט´), הם ממש מוסיקאים וקונספטואליסטים גאונים, אך לצערי גם חוצים אצלי את הגבול הדק בין גאונות ופלצנות לא פעם, וחבל. ולא אכפת לי מה כולם אומרים, גם את the division bell. לעומת זאת, a momentary lapse of reason.... 5. מיוז - את האלבום הראשון לא אהבתי במיוחד, אבל האלבום הזה ממש ממש ממש ממש ממש טוב לדעתי. הם עושים שם דברים אמיצים בצורה כמעט מגכחת על הסטייל של רדיוהד בעצם. כמין תגובה להשפעות האלקטרוניות הכבדות של רדיוהד ועוד כל מיני להקות סטייל רדיוהד לאחרונה, מיוז מכניסים כל מיני קטעים אלקטרוניים צולעים ברמה של ילד בכיתה א´ שקנה סינטיסייזר. כך שהדיסק לא רק טוב, הוא גם משעשע. 6. קינג קרימזון - אני לא מעריץ גדול של הסגנון... אבל אני כן אוהב אלבום אחד, המפורסם. גם עליו אני לא מת. אני לא יודע למה, הוא משעמם אותי קצת. "אה, זה בגלל שאתה לא מוסיקאי ומנגן שעצמך אז אתה לא יודע להעריך..." אז זהו, שאני כן, מאז שאני זוכר את עמצי, ועדיין לא אוהב יותר מדי. מעריך, אבל לא אוהב יותר מדי... 7. נירוונה - בתור גראנג´יסט נלהב, אני נאלץ לדגול במבריקות של נירוונה. לדעתי הם היו להקה גאונית, עם חלק מהטקסטים הטובים ביותר שהיו ברוק, בזמן שכל האחרים כתבו דברים כמו "don´t you cry tonight, my baby" או and i will love you baby always" קורט קוביין כתב טקסטים מהפכניים כמעט, שהלכו נגד הרעיון של להביע רגש, והציגו דמות טראגית שלא מסוגלת להרגיש בכלל... גאון גאון גאון גאון גאון.... 8. בלאק סאבאת´ - מה כבר אפשר להגיד... מלכים... ענקיים, מגניבים ת´תחת... יצרו הרבה, אחראים להרבה מהדברים שאני שומע היום... 9. אה-הא - לא מכיר מספיק כדי לשפוט את כל החומר של הלהקה... עושים פופ משובח כעקרון, אבל קצת גיי... 10. ביורק - מדהימה, מטורף עליה... מעריץ אותה. קול יפהפה, מוסיקה נפלאה... גאון גאון גאון... 11. אלניס - יש דברים ויש דברים. כולם טובים, חלקם פשוט נמאסו עלי. הדיסק השני הוא יפהפה לדעתי, והיא שרה שם מדהים... אבל האלבום הזה נמאס עלי די מהר חוץ מ that i would be good המרגש... אבל הדעה הכללית חיובית.
