אפרופו אנרגיה גולמית...
זה מזכיר לי משהו, שמצריך הקדמה קצרה. אם אין לך זמן לקרוא את זה, אפשר פשוט לדלג לשורה האחרונה. סיפורנו מתחיל פחות או יותר בנסיך שיו-סינג-פא - דמות ידועה שפעלה במאה הלפני אחרונה של המילניום שחלף במערב סין. הוא היה אציל סיני שנמלט להרים השמיימיים לאחר שהקיסר באותה תקופה הוציא עליו פסק דין מוות, עקב ניצולו של הנסיך את מעמדו לשם ביצוע מעשי ניאופים, חתרנות פוליטית ושליחת ידו לאוצר הקיסרי. הפרשה עוררה גלים רבים, מאחר והנסיך היה גם בן דוד מדרגה שלישית של הקיסר, והארמון היה כמרקחה. לאחר תלאות רבות הצליח כאמור הנסיך, אשר שמו המלא אגב היה שיו-סינג-פא-לינג-ייה (בתרגום חופשי ממנדרין: "סיתווני זהוב"), להגיע למחוז סצ'ואן, ושם השתקע באיזור הכפר טרינג-יין, 150 ק"מ דרום-מערבית לבירה. הוא חי שם במסווה של סוחר בדים, אך אהבתו לנשים ולטיפה המרה חשפה עד מהרה את דמותו האמיתית, והוא נאלץ להימלט שוב מידו הארוכה של הקיסר מינג החמישי לצפון הארץ. שם הוא התיישב ועד מהרה הצליח מאד בסחר פרחים ובשיווק אבקות קוסמטיות שמקורן באשכי פרים. סיפורן של שלושים השנים הבאות הוא סיפור תלאות, נדודים והרפתקאות. הנסיך נע ונד בצפון סין, כשהוא מהתל בשליחיו של הקיסר שחיפשו אחריו בחשאי, ואף הגדיל לעשות כאשר הצליח להכניס למיטתו את אשתו של מפקד חיל הפרשים, סינג-סייאנג-סון, אשר נשבע לאחר מכן לרדוף אותו אישית עד אחרון ימיו. אלא שהנסיך היה חכם ממנו, וחמק גם פעם במסווה של עגלון. מפקד חיל הפרשים, אגב, מצא את מותו בעת ציד ארנבות במחוז גווילין, והועלה לאחר מכן לדרגת מושל המחוז. אשתו של המפקד האומלל הנציחה בתיאורים מפורטים מאד את השבועיים אותם בילתה בחיקו של הנסיך, ואלה פורסמו במה שהפך מאוחר יותר לגרסה הסינית של הקאמה סוטרה. סופו של הנסיך היה גם הוא מר ונמהר. בגיל 85 הוא יצא לאחד מתחביביו, איסוף פטריות לבנות, כאשר לפתע נפל ושבר את עצם הזנב. את חודשיו האחרונים הוא בילה במיטה בבית חולים לחולי נפש, מאחר ואיש לא האמין לסיפורי הגבורות אותם שיחזר משנות חייו הארוכות. עם זאת היחס אליו היה אדיב ועדין, ובנו של הקיסר, שמת בינתיים בשיבה טובה, אף הגיע אליו ומחל לו רשמית בשם הכסא הקיסרי. את המעמד הנציח באחד מציוריו המפורסמים הצייר הלאומי של סין, שן-סיו-לינג. ציור זה נמכר לפני מספר שבועות במכירה פומבית של "סות'בי" בניו-יורק, בסכום של למעלה מעשרים וחמש אלף דולר. בנו הלא חוקי של שיו-סינג-פא, מאשת המפקד/המושל שהוזכר לעיל, היה איש רוח מובהק וקנה ידיעות מפליגות בתחום ידיעת הנסתר. הוא הקים שושלת מפוארת של מורי דרך מיסטיים, קוראים בקפה, קוראי מחשבות, וסוכני שיווק של משאיות אשפה (לא כולם היו בשטאנץ אחד, כמו שאומרים). אחד מצאצאיו חי עד היום בעיר רישיקש שבהודו ומעביר סדנאות של ריקוד מדיטטיבי, הנועד לנער בעזרת ויברציות אסטרליות את ההתניות המנטליות ובכך לעורר את הילד הפנימי לריקוד הנצחי עם האמת המהותית. צאצא אחר הגיע באחד ממסעותיו לויאטנם, שם הגיע להארה במנזר קטן של מורה זן נטול שיער אך שופע חוכמה. מאוחר יותר הוא הסביר, שאחת מנקודות הציון החשובות במסעו היתה חוויית האנרגיה הגולמית. אז בקיצור, אני מסכים עם דרול: מי שמעוניין בגולמיות, צריך להיות גולמי בעצמו. כל טוב.