נחל ענוג ושוף שלי

[ממשיך בלעדיך]

נחל ענוג ושוף שלי

מביט אחורה בזמן - זה כמו לשבת לחופו של נחל ולהביט בשקיפות המים הזורמים זרמים דקים של זכרונות שהופכים לנחל ענוג ושקוף. ואני זוכר אותך ואותי זוכר את פגישתנו האחרונה איך קראתי בשמך והסתובבת אלי את פניך המביטות בי בהפתעה מעורבת בגעגועים זוכר איך החזקת את ידי ואיך ליטפת את ראשי כפי שאף אחת לא עשתה זאת קודם איך נשקת לשפתי בעדינות אין קץ בפחד..חשש... שמא יראו שלא יגלו שוב ... פגישתנו האחרונה בהחלט זאת שלעולם אזכור עיתים אני רוצה לקפוץ שוב אל הנחל הקטן הזה להרוות בו את צמאוני לקרר את גופי הלוהט מגעגועים לא יכול אהובתי המתוקה חייב לחזור הביתה אשתי מחכה..

 

[אשת הקוסם הלבן]

ממשיך

הזכרונות יכולים להיות מדהימים אבל אל תשכח שיש לנו נטיה לעשות אידיאליזציה של העבר... עשית צעד קשה - קראתי גם את מכתבך הקודם - חתכת מסיבות כאלה ואחרות את הקשר - זכור את הסיבות האלה הן אלה שיסייעו לך למצוא את מקומך חזרה בבית לצד אישתך ההצצות החטופות שלך אל העבר והזכרונות אמנם נראות כדבר טבעי אבל הן אינן מסייעות לך להחלים מן הקשר ההוא אבל, אולי בעצם אינך רוצה להחלים?