נו מה תגידו עלי ?

[sovlanit]

GENI 1

ראשית,תודה לך על העלאת נושא זה לדיון. לעניות דעתי הניסוח של השאלה לוקה בחסר. משום שהוא מניח בהכרח שיציאת אמא לעבודה הוא על חשבון יחסיה עם ילדיה,והן משום שהתפיסה החברתית השלטת [בתוך השאלה] היא תפקידה הבלבדי של האם בגידול ובטיפוח הילדים.הדיון כלל לא נוגע לאב ,ואין ציפיות חברתיות ממנו להיות שותף מלא בחיי ילדיו. גישה זו סותרת את המציאות מחד ומאידך מגלגלת את מלוא האחריות על כתפי האם בלבד. בבחינת :"תבחרי בין להיות האמא האולטימטיבית כפי שגורסת הגרסה המסורתית ותקריבי את רצונותייך וחייך על מזבח האימהות או ש תהיי אנוכית ותזניחי את ילדייך לטובת קריירה". הצגת השאלה כשתי אופציות סותרות ומוחלטות שוללת לחלוטין את הנתון המרכזי שהוא לדעתי: ההרכב הפנימי של כל אישה. באופן אישי,אני מכירה אמא שלשבת עם הילדים בבית גורם לה לטפס על קירות-כהגדרתה. כשהיא חוזרת הביתה בתום יום העבודה יש לה יותר סובלנות כלפיהם והיא מרגישה מאושרת. אז,בעצם אין כללים מוחלטים. אני יושבת עם הילדים בבית. לא רואה את עצמי כאדם ממורמר בשל כך.! אז,דיתוש-אישה אישה וטעמה, ילד ילד וצרכיו. אין מתכון ואין חוקים חד משמעיים. אז,היי מאושרת בכל אשר תהיי ובאשר תבחרי!!!

 

[sovlanit]

נ.ב. בהצלחה בלימודים,דיתוש../images/Emo24.gif

 

[geni1]

תודה סובלנית../images/Emo24.gif

את צודקת. היום,בהרבה בתים שום דבר לא השתנה , והאמא היא זו האחראית על גידול הילדים בעוד האבא הוא המפרנס העיקרי. אני יודעת שאני לא אסכים למצב בו אני אצטרך לוותר על ההגשמה העצמית שלי! מי יודע , דברים משתנים ואולי גם דעתי תשתנה עם הזמן. אולי כשיהיו לי ילדים , אני ארגיש שאני מעדיפה לגדל אותם ולא לצאת לעבוד...

 

[saritoosh22]

geni1

יכול להיות שאת עצמך תחליטי להשאר בבית עם הילדים. קחי לדוגמא אותי, אני עזבתי קריירה משגשגת, אחרי שעבדתי קשה מאוד להשיג את התפקיד ולפני הלידה הייתי עובדת עד 10 ל 12 שעות ביממה. בשניה שהחזקתי את הבן שלי בידיים, ידעתי שאני הולכת להתפטר ולהשאר בבית עם הזאטוט הפרטי שלי. היום הוא בן שנה וחודש ואני כבר מתכננת לו אח/ות ואולי כשיגדלו קצת הילדים, אני אחזור לעבודה. וכן, אני חשה שאני מגשימה את עצמי, קודם בקריירה ועכשיו כאמא. אני חיה בהגשמה עצמית ונהנית מכל רגע. ובגדול, הילד שלי, זו ההפקה הכי גדולה שעשיתי בחיי, חשוב לי להשקיע בו ולתת לו אמא נטו כשהוא קטנטן, העבודה לא בורחת, אבל הילד גדל וכל יום שעובר לא חוזר, מה שלא נתתי לו היום, לא אוכל לתת מחר. כל זה בתנאי, שא לא חייבת לעבוד עבור הפרנסה. אז עצתי לך, תגיעי לנהר ואז תעברי אותו. והכי חשוב, שתהיי נאמנה לעצמך ולא תיכנעי לתכתיבים חברתיים ולחצים משפחתיים.

 

[sovlanit]

GENI1,בכל מקרה

השתדלי לא לאפשר לשיחות-סלון כאלה ואחרות ואף לא לכל פרט שהוא להדליק אצלך את פעמוני האשמה וייסורי המצפון. זה בעצם טיבן/תוצאתן של שאלות "מכשילות" שכאלה. להדליק אצלנו נורות אדומות ולהוציא את רוח ההגשמה ממפרשינו. בשיחות מסוג כזה עדיף לומר:"אין ילי כרגע דיעה.כשאגיע לגשר-אחשוב כיצד הכי טוב לחצות אותו". גם מנעת ויכוח וגם יצאת צודקת וחכמה... וואלה,קישקשתי די. הרבה אושר.

 

[Galit29]

סובלנית ../images/Emo45.gif

 

[נויה של 4]

למה את בטוחה שתהיי

ממורמרת, אם תשבי עם הילדים בבית? את יכולה לנסות, אולי תאהבי לשבת בבית. חוץ מזה, את צריכה לבדוק, מה כדאי מבחינה כלכלית. מטפלת מהבוקר ועד הלילה תעלה לך המון!!!!!!!!!!

 

[geni1]

נויה../images/Emo24.gif

אני מסכימה איתך! עד שאני לא אנסה אני לא אדע!

 

[נויה של 4]

נכון מאד../images/Emo45.gif

אני יכולה להגיד לך מניסיון - אני מאד נהנית להיות בבית.

 

[נויה של 4]

נכון מאד../images/Emo45.gif

אני יכולה להגיד לך מניסיון - אני מאד נהנית להיות בבית.

 

[קול העם 11]

לכל מצב יש פלוסים ומינוסים אם תצאי

לעבודה כשהילדים קטנים, כל דבר בעתיד תקשרי לעובדה שכאשר היו קטנים לא היית אתם בבית, אם תשארי בבית ותרצי להכנס לשוק העבודה כאשר יגדלו, יהיה לך קשה כי מחפשים אנשים בעלי נסיון שלך יהיה חסר. יש חידושים שונים שאם לא תתעדכני לא תתמצאי בהם, ואז תרגישי מבוזבזת. בכלל, הורים זה משהו שמסתובב עם רגשי אשם על מה שעשו או על מה שלא עשו. אני בעד לצאת לעבודה מחוץ לבית, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. אם למדת ויש לך תואר חבל לא לממש אותו. לפי תאורך הבנתי, שלמדת משפטים ואת תהיי עו'ד. אולי תצליחי למצוא משרד שיעסיק אותך בפחות שעות או עד שהילדים יגדלו קצת לעבוד בחצי משרה.

 

[Galit29]

דיתוש אל תקשיבי לאף אחד

קודם כל בגלל שאני קצת יודעת מה את עוברת - את לא יכולה לדעת איזו אמא תהיי. אולי תהיי לחוצה ותעדיפי לא לעבוד בכלל ואולי תרגישי שאת מעדיפה לעבוד בשביל ללמד את הילדים שלך מוסר עבודה והתמדה מהי? אי אפשר לדעת ואי אפשר לשפוט. אני היום לא חוזרת הביתה לפני 7 בערב ואני ממוטטת לגמרי אולי זה לא יתאים לי כשב"ה יהיו לי ילדים? אבל רק אלוהים יודע מה יהיה. ולך...המון הצלחה בלימודים ובכלל

 

[רונתי]

דיתוש

לדעתי את עכשיו לא יכולה לדעת עדיין איך תרגישי כשהילדים יגיעו. כששרק התחתנתי הייתי בטוחה שאני ימות אם אני אשב בבית, אחרי הלידה הראשונה ערכתי טבלת יאוש מתי אני כבר אחזור לעבודה. ואז כשהוא הלך לגן , שהיה רק עד ארבע, אבל אני רישמית סיימתי לעבוד בחמש, שבפועל זה תמיד נמשך יותר והילדים עברו מהגן לצהרון ואז למטפלת, וכל פעם שבמקרה אני אספתי אותם במקרה מהגן היו כל כך שמחים הכל התהפך לי. כשהגיע העת לדון בהעלאת השכר שלי דיברתי עם הבוס שלי שאני לא רוצה העלאה אלא תפקיד שבשעה ארבע אני בבית והוא אכן מצא לי כזה. אומנם תחומי האחריות שלי ירדו למינימום, וכולם יודעים שאני לא גמישה בעניין של שעות , אבל היום אני הרבה יותר שלמה עם עצמי, אם מה שאני עושה ועם זה שאני עם הילדים. עכשיו כשהגדול מתקרב לכיתה א' אני מתחילה שוב להרגיש קוצים שאיך הוא יבוא מבית ספר בלי אמא שתכין אוכל חם ותשב איתו על שעורים, אין מה להגיד השתניתי ואם היו מספרים לי את זה לפני כמה שנים הייתי צוחקת.

 

[אנילה1]

ג'ני, תנסי למצוא עבודה במקצוע שלך

במגזר הציבורי, או בבנקים. שם עובדים שעות שפויות.

 

[sovlanit]

נטלי ../images/Emo127.gif

 

[sovlanit]

קול העם 11,

הסטנדרטים שהחברה מציבה בפנינו הנשים דורשים שהאישה תהיה 100 אחוז בכל תפקיד אותו היא ממלאת. את התובנה שלך אני מאשרת. פרפקציוניזם-לא אצלי ולא בכל התחומים. ואני שואלת את עצמי: איפה הייתי קודם?למה לא הכרתי אותך ואת בנות הפורום הנפלאות האלה לפני הקריסה? נראה שהקב"ה ברא עבורי תכנית פרטית. ואתכן הכרתי טיפה "מבושלת". מסכימה איתך שלא מוכרחים לשאוף לפרפקציוניזם בכל תחום. אמנם לא תמיד הפתרונות של עוזרת/מבשלת/מטפלת ברי-מימוש מבחינה כלכלית. ואת צודקת שבמקרה כזה ראוי לשקול ירידה בסטנדרטים לטובת א י כ ו ת ח י י ם!!! אהבתי.תודה לך.

 

[אנילה1]

גול העם, אבל למי שמפריע שהבית

לא מסודר לא יכול להרדם.