Conspiracy
New member
נו חבריקוס..
אז איך הולך לכם בשנה החדשה? האמת שבאתי לכאן לפרוק קצת.... מצטערת שאני באה רק כשאני צריכה, אבל פשוט לא היה לי זמן... קצת הכניס אותי לשוק, כל הלחץ הפתאומי הזה של זמן בכיתה י', אני בן אדם שצריך די הרבה זמן לבד עם עצמו.... וכשכל הזמן הזה הולך על שיעורים, ובית ספר, וצופים, ועוד שעורים, לא נשאר זמן לחשוב עם עצמך, והזמן היחיד זה לפני שאתה הולך לישון, במיטה, ואז אתה חושב ולא מצליח להפסיק, ובגלל זה אתה נרדם רק באמצע הלילה, ומהלך כמו זומבי בבית ספר.. הממ... בכל אופן... רציתי לספר על הפעולה הראשונה שלי שהייתה אתמול, פעם ראשונה שהדרכתי את הקבוצה שלי.. קבוצה של בנים בכיתה ד', בדיוק כמו שרציתי, אפילו מהבית ספר שרציתי להדריך.. שבוע השקעתי בפעולה הזאת, כל יום ויום, תכננתי, קניתי, הכנתי צ'ופרים, הייתי בישיבות עם הצוות, ו... אוף. כל ההשקעה התבזבזה. לא מספיק שחיכיתי חצי שעה לחניכים והלכה רבע פעולה, באו לי רק חמישה. עד שסוף סוף התחלנו, העברתי להם שלוש מתודות, וגם זה בקושי, ואז התחיל הבלאגן.. סתם ככה הם התחילו ללכת מכות, ולריב, ואז אחד מהם פשוט ברח.. והוא רץ ורץ ורץ, ואני רודפת אחריו ורצה, ורצה, ודואגת לחניכים שנשארו מאחור, אבל לא יכולה לתת לחניך לברוח, כי אלוהים יודע מה יקרה לו.. עד שתפסתי אותו, הוא ברח לי שוב.. ועד שהצלחתי לדבר איתו, הוא הלך להרביץ לחניכים האחרים, ושוב ברח, ושוב רדפתי אחריו, והוא בכה, ואמר שהוא רוצה ללכת, והוא לא חוזר איתי, והוא רוצה ללכת אל אחותו, והוא לא חוזר יותר לצופים, והוא שונא אותם, כולם נגדו, והם סתם הרביצו לו, והוא בוכה ובוכה ובוכה.. ואני מנסה לשכנע אותו, מסבירה לו שהם רוצים לבקש סליחה, ומדברת, ומשכנעת, ועד שהוא חזר, ועד שהוא הסכים לקבל את הסליחה שלהם, ועד שכולם השלימו - נגמר הזמן. ואוף.
והלימודים... זה המון לחץ, בשביל אחת כמוני שמשתדלת לעשות את כל השעורים ולכתוב הכל, ואמנם זה לא לחץ כמו שיש ליותר גדולים ממני, אבל זה המון לחץ יחסית למה שהייתי רגילה.. פוף. קצת בא לי להעלם עכשיו. בא לי לעוף מכאן, רחוק רחוק. לא בא לכם לפעמים?
אז איך הולך לכם בשנה החדשה? האמת שבאתי לכאן לפרוק קצת.... מצטערת שאני באה רק כשאני צריכה, אבל פשוט לא היה לי זמן... קצת הכניס אותי לשוק, כל הלחץ הפתאומי הזה של זמן בכיתה י', אני בן אדם שצריך די הרבה זמן לבד עם עצמו.... וכשכל הזמן הזה הולך על שיעורים, ובית ספר, וצופים, ועוד שעורים, לא נשאר זמן לחשוב עם עצמך, והזמן היחיד זה לפני שאתה הולך לישון, במיטה, ואז אתה חושב ולא מצליח להפסיק, ובגלל זה אתה נרדם רק באמצע הלילה, ומהלך כמו זומבי בבית ספר.. הממ... בכל אופן... רציתי לספר על הפעולה הראשונה שלי שהייתה אתמול, פעם ראשונה שהדרכתי את הקבוצה שלי.. קבוצה של בנים בכיתה ד', בדיוק כמו שרציתי, אפילו מהבית ספר שרציתי להדריך.. שבוע השקעתי בפעולה הזאת, כל יום ויום, תכננתי, קניתי, הכנתי צ'ופרים, הייתי בישיבות עם הצוות, ו... אוף. כל ההשקעה התבזבזה. לא מספיק שחיכיתי חצי שעה לחניכים והלכה רבע פעולה, באו לי רק חמישה. עד שסוף סוף התחלנו, העברתי להם שלוש מתודות, וגם זה בקושי, ואז התחיל הבלאגן.. סתם ככה הם התחילו ללכת מכות, ולריב, ואז אחד מהם פשוט ברח.. והוא רץ ורץ ורץ, ואני רודפת אחריו ורצה, ורצה, ודואגת לחניכים שנשארו מאחור, אבל לא יכולה לתת לחניך לברוח, כי אלוהים יודע מה יקרה לו.. עד שתפסתי אותו, הוא ברח לי שוב.. ועד שהצלחתי לדבר איתו, הוא הלך להרביץ לחניכים האחרים, ושוב ברח, ושוב רדפתי אחריו, והוא בכה, ואמר שהוא רוצה ללכת, והוא לא חוזר איתי, והוא רוצה ללכת אל אחותו, והוא לא חוזר יותר לצופים, והוא שונא אותם, כולם נגדו, והם סתם הרביצו לו, והוא בוכה ובוכה ובוכה.. ואני מנסה לשכנע אותו, מסבירה לו שהם רוצים לבקש סליחה, ומדברת, ומשכנעת, ועד שהוא חזר, ועד שהוא הסכים לקבל את הסליחה שלהם, ועד שכולם השלימו - נגמר הזמן. ואוף.
, ולקוות שהפעולות הבאות לא יהיו ככה.. ולמה להפסיק לדבר על עצמך, עמיתושקה? זה כלל וכלל לא אגואיזם, בשביל זה אנחנו כאן, לא? בשביל להקשיב אחד לשני.. (אני תמיד יודעת שכשקשה, אפשר לבוא ולפרוק קצת בפורום הנפלא שלנו.. וזה בדיוק מה שעשיתי
